היום חל יום ההולדת של ילד ושמו ישוע, ולכן הרמתי טלפון למישהי שכבר בירכתי אותה לפני גיוסה לצה”ל, שמה רָגְדָה ג’ראסי. היא ערבייה נוצרייה, אבל היא לא אוהבת כשקוראים לה ערבייה. אמרתי לה: “את לא זוכרת אותי ודאי, אבל אני רוצה לברך אותך בכריסמס שמח”. היא אכן לא זכרה אותי, ולא פלא. הצלצול הקודם שלי לברך אותה לגיוסה היה לפני ארבע שנים. זה היה שלושה ימים לפני גיוסה, היה לה מספיק על הראש מכדי שתזכור טלפון ממישהו שהיא לא ראתה.
עם זאת, היא שמחה מאוד על הברכה אז, ושמחה גם עכשיו. “את עוד בצבא?” שאלתי, שוכח כמה מהר עובר הזמן ומשנה סדרי חיים בגיל שלה. “לא, אני כבר משוחררת היום. אבל אני עושה מילואים”, היא אמרה לי. “איך היה השירות הצבאי?” שאלתי. “נהדר” היא ענתה, “הייתי חוזרת עכשיו שוב”. זו לא הייתה שיחה ארוכה. רק אמרתי לה שאני זוכר כמה היא אוהבת אותנו, ולכן רציתי להראות לה גם כמה אני אוהב אותה ומבקש לאחל לה חג שמח.
אין לכם מושג כמה שמחתי אז שהספקתי לדבר איתה לפני הגיוס. ככה כתבתי ב"שיפודים" בעיתוננו כשהיא התגייסה: "זה קטע על רָגְדָה ג'ראסי. היא בת 18, דוברת ערבית מנצרת. נוצרייה. היא כתבה לח"כ חנין זועבי: 'אני מבקשת עם כל הכבוד לך לא לומר בשם הנוצרים ש'אנחנו פלסטינים'. אנחנו נוצרים ישראלים מכוסים בכחול־לבן בלב ובנשמה'. נכנסת לי עמוק ללב ולנשמה, רגדה. אני מכוסה במילים שלך כל היום". מצאתי אז את מספר הטלפון שלה ואמרתי לה את המילים האלה בדיוק.
מה איתכם? האם צלצלתם לחבר נוצרי שאוהב אותנו ואיחלתם לו כריסמס שמח? אם לא, עדיין תוכלו להספיק. רובנו פוגשים מטפלות פיליפיניות פה ושם, ברכו את המלאכיות. אני, אגב, רחוק מאוד מלהספיק לצלצל, או אפילו לשלוח מייל, לכל החברים הנוצרים שלי, ובטח לא לכל הנוצרים בעולם שאוהבים את ישראל. אין שום סיכוי שאגיע ל־700 מיליון האוונגליסטים ש”מכוסים בכחול־לבן בלב ובנשמה”, כמו שאומרת בפיוט רגדה. טוב שזכיתי לטור בעיתון, מכאן אני מברך אותם. גם בשמכם. זה הכי דומה להושטת יד חזרה לאלה אשר אוהבים אותנו.
לפני 2017 שנה נולד ילד יהודי בארץ ישראל, בין הגבעות של יהודה, וכל העולם יחגוג מחר את יום הולדתו. זה תמיד מפתיע אותי. כאשר אני מגיע לכפר נידח באיזו שהיא פינה של העולם ואני רואה את דמות התינוק הזה בידי מרים אמו, או את רגע מותו, הבלתי נתפס באכזריותו, אני שואל את עצמי בתדהמה שלא דוהה: איך הבחור הישראלי הזה הגיע לכל העולם?
יש בתנ”ך פסוק: “כי מציון תצא תורה, ודבר ה’ מירושלים”. ובכן, הנבואה הזו הוגשמה. נכון שהתורה איננה בדיוק תורתנו, ודבר השם קיבל טוויסט מסוים, אבל הנצרות היא סוג של תורה שמקורה יהודי והיא אכן יצאה מירושלים, ודבר ה’, כולל כל התנ”ך וההיסטוריה היהודית, הגיעו כך לכל קצוות תבל. היו רגעים בתחילת הנצרות שבהם ההבדל בין הנצרות ליהדות היה לא ברור, היו רגעים שהעולם הרומאי היה קרוב לקבל את היהדות בנוסח הקרוב יותר לזה שאנחנו מגדירים כיהודי. כך או כך, העובדה היא שהיהדות היא המקור. כולם יודעים את זה כאשר הם חוגגים מחר כריסמס.
הפלסטינים מנסים להשתמש בעובדה שישו נולד בארץ ישראל. ראיתי פוסטרים עם ציור של הילד היהודי שלנו וכתובת: “לפני 2,017 שנים נולד פלסטיני” או ספר שכותרתו “ישו, המורד הפלסטיני” ועוד הכרזות שישו היה פלסטיני. ברור שאין להתעלם מהסבל שעבר העם שלנו בשם אותו ילד יהודי. לו פרדיננד ואיזבלה (אגב, ראיתם את הסדרה “איזבל”?) לא היו מגרשים את היהודים בשם אותו יהודי מנצרת, משפחת עוזיאל הייתה חיה עדיין בספרד, ואולי מצביעה היום בנושא קטלוניה. נכון, אם הרומאים לא היו מגרשים אותנו מארצנו, משפחת עוזיאל הייתה חיה עדיין בישראל, אבל אותם רומאים שגירשו את היהודים ממולדתם, הם אלה שהרגו בדרך הזוועתית ביותר את אותו יהודי צעיר, על לא עוול בכפו. עוד יהודי שנרצח על ידי רשעות גויים.
רגדה הנוצרייה, שגרה היום בנצרת עילית, חוגגת מחר את יום הולדתו. אתקשר אליה גם בשנה הבאה. הטלפון שלה שמור אצלי באנשי קשר. מי יותר איש קשר ממנה?
