בפוליטיקה קשה לפעמים לזהות בבירור את הטוב ואת הרע, אבל את המכוער קל מאוד להגדיר: כאשר אתה אומר דבר אחד כדי למצוא חן בעיני בוחריך ובפועל מאחורי הקלעים פועל בדרך הפוכה, זה לכל הדעות מכוער.
נלך קצת אחורה: אמו של החייל רון יצחק קוקיא, שנרצח בפיגוע בערד, ביטאה בראיון השבוע במשפט אחד את השאיפה ארוכת השנים של רבות ממשפחות נפגעי הטרור במדינה: "אני רוצה לראות את הרוצח עם כיסוי שחור על הראש!".
המציאות שבה רוצחים פלסטינים נכנסים לכלא הישראלי ויוצאים ממנו אחרי כמה שנים כגיבורים עטורי תואר אקדמי, היא עוול משווע. אל מול העוול הזה יכול המחוקק הישראלי להעמיד את הסעד הקיצוני ביותר: עונש מוות למחבלים. כל עונש אחר מוביל בסופו של דבר, בשל הפער ביחס לחיי אדם בינינו לבין שכנינו, לקטסטרופה בסגנון עסקת שליט. אחרי הפיגועים שביצעו משוחרריה, עסקת שליט כבר הוכיחה עצמה כלא משתלמת עבור כולנו בהיבט של שמירה על חיי אדם. אבל עבור המשפחות שרוצחי יקיריהן שוחררו, זו לא פחות מקטסטרופה.
שר הביטחון שלנו הוא אולי הדמות הכי מתאימה בממשלה לשחק תפקיד ראשי במערבון: אקדוחן קשוח, שהעיד על עצמו שיש לו פתיל קצר. ככזה, הוא מחויב לקהל תומכיו לשמור על התדמית הקשוחה. לכן הוא מקדם במרץ וברעש גדול של טלטול נדן האקדח על הירך, הצעת חוק להחלת עונש מוות על מחבלים. את זה הוא עושה כשפניו אל קהל הבוחרים. אלא שמאחורי הקלעים, בחדר ההלבשה של המערבון העצוב הזה, ליברמן פועל אחרת.
בעודו מצייץ בטוויטר שלו: "אני קורא לשופטים להפגין אומץ ולהטיל על המחבל גזר דין מוות. דם יהודי איננו הפקר! אין מקום למחבלים, גם לא בבתי הסוהר", הוא למעשה יודע שהשופטים המדוברים, שופטיו של המחבל המתועב שרצח את בני משפחת סלומון בחלמיש, שפועלים תחת סמכותו של ליברמן בבית דין צבאי, לא יכולים להטיל את עונש המוות מפני שהפרקליטות הצבאית כלל לא דרשה אותו. ומי יכול להנחות את הפרקליטות לדרוש עונש מוות? שר הביטחון בעצמו.
האם עונש מוות למחבלים הוא טוב או רע? הוויכוח לגיטימי, אבל להציג מצג שווא כאילו אתה מקדם אותו בעוצמה כשלמעשה אתה מונע את הצדק הזה ממשפחת סלומון, זה ללא ספק מכוער.
תמנון רב זרועי
עוד משפט שהדהד אצלי השבוע הוא הדרך שבה תיארה המשוררת הלאומית שלנו נעמי שמר את מי שמתמקד בסבל הפלסטיני כשהוא מתאר את הסכסוך הישראלי־ערבי: "אתם עושים זום על הפצע במצח של גוליית".
כשעושים זום על הנערה עהד תמימי מתבלבלים בקלות. היא צעירה ויפה, ובא לך להיות בצד שלה, בטח כשהיא עומדת חשופה מול חיילים חמושים. האם היא הפצע במצח של גוליית או שהיא בעצם דוד?
אבל בואו נעשה רגע זום אאוט: נניח שהחייל והקצין היו מרגישים חולשה מוסרית אל מול הנערה האמיצה, ולא רק מבליגים אלא נסוגים. איפה עומד קו הנסיגה שהיה מרגיע את רוחה הסוערת של הדוגמנית של האינתיפאדה? אם לשפוט על פי ההיסטוריה המשפחתית שלה, ספק רב אם היא הייתה מסתפקת ביציאה של צה"ל מתחומי כפרה נבי סאלח.
בשנת 1993 נחתמו הסכמי אוסלו, שהיו אמורים להביא לנסיגת צה"ל מכל הכפרים הפלסטיניים, בדיוק כפי שרוצה משפחת תמימי. אבל כחודש לאחר שיאסר ערפאת עמד על מדשאות הבית הלבן ורוח של מזרח תיכון חדש נשבה באוויר, החליט רושדי מוחמד סעיד תמימי, בן דודה של אביה של עהד, לרצוח באכזריות את חיים מזרחי הי"ד.
מזרחי נסע לקנות ביצים ליד בית אל כשתמימי וחבריו התנפלו עליו בדקירות, הכניסו אותו לרכבם כשהוא פצוע ולאחר מכן רצחו אותו ושרפו את הרכב. למה הם עשו את זה דווקא בימים שבהם כבר נראה האור בקצה מנהרת "הכיבוש", רגע אחרי חתימת הסכמי שלום? מפני שכל חטאו של מזרחי הוא היותו יהודי.
הדלק של משפחת תמימי, אם כן, הוא לא השאיפה לחופש ולעצמאות אלא שנאת ישראל. גם האב בסאם לא מסתפק בארגון הפגנות שבועיות בכפרו הכוללות יידוי אבנים, הוא בין האחראים לעלילת הדם שהופצה ברשת שלפיה ישראל קוצרת איברים של פלסטינים וסוחרת בהם.
משפחת תמימי המתוחכמת יודעת היטב שמאבקם הלאומי של הפלסטינים לא מעניין אף אחד בעולם הערבי. העולם הערבי הוכיח כבר את אדישותו מול מאות אלפי הרוגים מוסלמים בסוריה. אז למה שקצת הפגנות עם אבנים וכדורי גומי יעניינו מישהו? רק מסיבה אחת: במקרה של הפלסטינים, וזאת המומחיות של משפחת תמימי בכלל ושל עהד בפרט, אפשר בהינף אגרוף וטלפון נייד לעורר את השד האדיר של שנאת ישראל.
השד העצום הזה הוא הגב האמיתי של עהד תמימי, והוא שהופך אותה לגוליית מול החיילים, שנדרשים לעמוד על שלהם ומנגד לא להוכיח לעשרות מיליונים בשידור חי שהיהודים הם באמת השטן בהתגלמותו, כפי שהעוקבים אחר עמוד הפייסבוק של בסאם תמימי חונכו לחשוב מינקות. לפני חמש שנים עהד כבר עוררה את השד הזה באמצעות תמונה שלה כילדה בת 11 שמנופפת באגרופה מול חייל צה"ל. על כך היא זכתה בטקס מרגש ב"מדליית אומץ" מידיו של כבוד הנשיא הטורקי ארדואן.
חמולת תמימי היא תמנון רב־זרועי. בדרך כלל הם משאירים את רצח הישראלים לאחרים ומתרכזים בליבוי האנטישמיות באמצעות פרובוקציות מתוקשרות של ילדיהם הבלונדיניים. לפעמים הם לא מתאפקים ומתפלק להם גם איזה רצח. בכל מקרה - תמימים הם לא.