אין דרך להבין את הערכת אמ"ן 2018 (הסיכוי להסלמה גדל, ומצד שני אין לחיזבאללה, לסוריה ולחמאס אינטרס ליזום מלחמה) אלא כקריאת תגר על מדיניות הממשלה, כאשר אנחנו בדקה ה־59 בשעת האמת מול סוריה. המצב בעזה נפיץ גם הוא, אבל ניתן למשוך שם זמן (על חשבון תושבי האזור). התבוסה בסוריה כואבת ומשפילה יותר, וככל שצבא אסד מתקדם בשטחי הגבול עם ישראל, כך דוחק הצורך בהחלטה: משלימים או תוקפים.
ההיגיון הבריא אומר להיכנע למציאות ולא לספוג קורבנות חינם, אבל המרחק בין ההיגיון הבריא לממשלת ישראל הוא כמרחק בין האמת לשקר בדברי נתניהו, ואגב, גם בדברי שאר השחקנים - אסד, נסראללה, טראמפ ופוטין. אלא שהמציאות היא שאסד, בגיבוי חיל האוויר הרוסי, בדרכו לכיבוש מרבית סוריה. עניין שהוא אולי חדש לקבינט אבל לא לקוראי הטור הזה. בעלי הבית הרוסים מנהלים כיום שיחות עם קבוצות המורדים למיניהן, והרושם הוא שכולם שם מבינים שמי שלא ייכנס לתלם יחטוף. ואכן בשבועות האחרונים חלק מהמורדים נדחקים החוצה מסוריה או מחליפים צד ומשתפים פעולה עם צבא אסד.
אמ"ן כשל להבין שכניסת חיל האוויר הרוסי ב־2014 היא אלמנט משנה משחק דרמטי, שמחסל את היומרה הישראלית לאזור חיץ שיבטיח את אחיזתנו ברמת הגולן. צה"ל נגרר אחרי הדרג המדיני ונתניהו. במקום להסיק מיד מסקנה מדינית וביטחונית סבירה, נוהלו שיחות צפופות בניצוח נתניהו על "תיאום".
אין לי ספק שפוטין היה משועשע. רוצה תיאום? קבל אפילו חיבוקי, חייך הדוב הרוסי. מצדו תפציץ ב"תיאום" (ישראלים וערבים הורגים אלו את אלו טובים לניהול המדיניות הרוסית באזור), סיימת את היעף שלך? התרחב חיוכו של הדוב, עכשיו תורי להפציץ. וזה בדיוק מה שעושה כיום חיל האוויר הרוסי כשהוא מנקה עבור אסד את מפגש שלושת הגבולות ומורדות החרמון.
וכך, הפתי נתניהו שהחל ברומן רוסי כדי לדפוק את אובמה מסיים כפילגשו של טראמפ, שסוריה מעניינת אותו פחות ממה שיאמרו עליו בתוכנית הבוקר של פוקס. המציאות המתגבשת בגולן היא שהצבא הסורי יישב על הגדרות. נתניהו קובע שהאיראנים בדרך, אבל שום ארגון מודיעין בעולם לא יודע להצביע על מעורבות איראנית פעילה חוץ מדגיגי הדיסאינפורמציה באקווריום של ראש הממשלה. גם בתקשורת יש מי שמצרים על כך שעליונותנו הצבאית לא באה לידי ביטוי, למעט תמיכה אקראית מול צבא אסד ותקיפות אוויריות מזדמנות. תקיפות שלא העלו ולא הורידו את המאזן האסטרטגי הכולל, אבל הוכיחו את עוצמתה של זרוענו הארוכה ובינתנו הקצרה.
כרגיל, מתנהל במודיעין ובתקשורת מעקב רציף אחרי כל קבוצת מורדים, מדאע"ש עד א־נוסרה כזאת או אחרת, היכן היא ממוקמת, מה כוחה ומה פוטנציאל תמיכתה או התנגדותה לישראל. אלה הן הערכות מצב נזילות, והכיוון כאמור הוא דגל סורי במעבר קונייטרה. בנושא אחד אין חילוקי דעות: הרוסים והסורים הם אכזריים ומנוולים מספיק כדי להתקדם במחיר פגיעה באזרחיהם שלהם. אם מישהו בקבינט בישראל דוחף למעורבות פעילה יותר, הוא אמור להבין שהמחיר הוא פגיעה באזרחים, ולאורך זמן אין דרך להתחרות באכזריות של הסורים.
אי אפשר לבד
אז מה עושים? כלום. יושבים בשקט כלפי חוץ ובולמים קולות מלחמה כלפי פנים. אין יום בלי איום מצד שר הביטחון וראש הממשלה. לשר הביטחון אין משקל פוליטי או ביטחוני, אבל יש לו יד בקבינט, וראש הממשלה הוא עלה נידף ברוח הקואליציה, כך שהדרך פתוחה להתלהמות. זהו אותו קבינט שהעריך שניתן היה להגיע להסדר חיץ בצפון עם המורדים. זו הייתה שטות טקטית שהייתה חלק מהשטות האסטרטגית של הסדר אזורי בחסות סעודיה תוך ניסיון לקבוע עובדות בסוריה. כיום כבר ברור שמדיניות סעודיה הייתה גחמה פראית של צעיר חסר ניסיון. בניסיון לתקן את חרפת התבוסה בסוריה ובלבנון מול חיזבאללה ואיראן, הנסיך בן סלמאן חטף־כלא את סעד חרירי ראש ממשלת לבנון.
ב־4.1.2016 כתבתי ב"מעריב": "כל הסיפור (המעורבות הישראלית) בסוריה הוא הקרב על השליטה במעבר (קונייטרה), והמטרה של ישראל היא שליטה של כוח שלא תהיה לו תביעה על הרמה כולה. עניין הזוי לגמרי כמובן". ההזיה הזו עדיין קיימת וחייבים להרוג אותה. למי ששכח: האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל הוא מאגר הטילים של אותה חזית צפונית. חוכמת המנהיגות היא לא לסכן את הווילה בג'ונגל במבצעי סרק שמגבים מדיניות חסרת תוחלת.
לפני שבוע הרצה סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בכנס מכון ירושלים. "ישראל חייבת לצמצם את השפעת האיום האיראני... זהו עניין משמעותי, ואנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד אם רוצים להגיע למהלך אפקטיבי". מי שאינם מבינים את השיח המתנהל בין המטכ"ל לממשלה סבורים שגולן יישר קו עם הלוחמנות של הקבינט. למעשה מדובר באזהרה: "לא יכולים לבד", קבע גולן.
מאחר שלא ניתן למנוע "השפעה" אלא באמצעות לחימה בשטח, יש לי מידע מודיעיני כמוס עבור המעוניינים: אין לנו שותפים ללחימה בקרקע, וכפי שדווח בתקשורת - הניסיון עד עכשיו היה כישלון גמור. הנסיך הסעודי ישמח לשגר חיילים ישראלים לטובת מלחמתו בשיעה ובאיראן, ותשכחו מאמריקה. לפני כשבועיים נחת שם היועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת, שהגיע בראש משלחת "בכירים", שנפגשו עם בכירים אמריקאים. הם הוציאו מסמך הבנות משותף, בכיר ביותר, שעסק ב"הסכמות אסטרטגיות לבלימת איראן". ומחויבות אמריקאית: "לא נצמצם כוחות בסוריה" (יש בצפון הכורדי כמה אלפי חיילים) ו"לא נקטין פעילות דיפלומטית" (ניקי היילי בכוננות סטילטו לאחר הצהרתה כי עקביה הם נשק נגד אויבי ישראל).
בינתיים, הטריגר הנוכחי לחימום הגבול עשוי להיות זליגה של לוחמי דאע"ש שנסוגו לדרעה, כשמונה ק"מ מגבול ישראל. מובן שכל התנכלות חוצת גבול מצדם תחייב תגובה, השאלה היא המינון. הנכון הוא להניח לצבא הסורי, שהולך ומתפרש לאורך הגבול, לטפל בהם בדרכו. והיה אם הקבינט יורה בכל זאת לצבא לחמם את הגזרה, שמענו את אזהרתו של אהוד ברק. הוא דיבר במעומעם כהרגלו על פוטנציאל לפקודה בלתי חוקית שחובה על צה"ל לסרב לה. אין לי כמובן שום מידע למה התכוון המשורר - והרמטכ"ל מכחיש, אבל אני יודע על מה בוכה הנביא: פקודת קבינט להתערב במלחמה בסוריה אולי תהיה חוקית ודמוקרטית, אבל חסרת היגיון טקטי או אסטרטגי, ולכן היא בלתי חוקית בעליל. ראו הוזהרנו, ומומלץ לקרוא את הערכת אמ"ן.