לפני שבוע וחצי כתב נחום ברנע בטור שלו ב"ידיעות אחרונות" שאראל סג"ל "הציע לפני כמה שנים למנות את סגן הרמטכ"ל יאיר גולן לסגן הרמטכ"ל בוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית". ברנע גם הוסיף ש"כל זה נעשה תחת שמו של צה"ל, במימון של צה"'ל ובפיקוח של צה"ל". זה היה שקר כפול. פעם אחת, כי סג"ל התבטא בחשבון הטוויטר הפרטי שלו, לא "תחת שמו של צה"ל", לא "במימון של צה"ל" ולא "בפיקוח של צה"ל".
פעם שנייה, כי הדברים של סג"ל היו הפוכים לגמרי. האלוף יאיר גולן, כזכור, דיבר על "זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, לפני 70, 80 ו־90 שנה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום". סג"ל, בתגובה, יצא נגד השימוש בשואה ובנאצים ונגד השוואות מהסוג הזה, והזכיר לגולן את התפקיד הבכיר שהוא נושא בחברה שלנו, זו שמזכירה לו את גרמניה ההיא. "על פי דבריו", כתב, "אני מבין שסגן הרמטכ"ל שלנו הוא סגן הרמטכ"ל של הוורמאכט". הטקסט היה מובן, וגם ההקשר. אם החברה הישראלית נראית לגולן כמו החברה הנאצית, שלא ישכח שהוא סגן הרמטכ"ל של החברה הנאצית הזאת, שעליה הוא מדבר. זו לא עמדתי, אמר סג"ל, אלא זו כנראה עמדתו של גולן, "על פי דבריו".
לברנע יש עבר עשיר של טקסטים שראו אור ללא שעברו בירור בסיסי של העובדות. זה קרה לו פעם, כזכור, עם שלי יחימוביץ'. ברנע תיאר כיצד בתמונה שלה, שהופיעה בעיתון, היא "הוצגה באופן כל כך בוטה כאובייקט מיני", כש"רצה על שפת הים בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". התיאור היה רחוק מהמציאות. כשהתברר שהפנטזיות שלו הלכו רחוק מדי, נאלץ לפרסם: "טעיתי".
ברנע איננו הראשון שמעוות את דבריו של סג"ל על סגן הרמטכ"ל. יש מקרים שבהם כמה שתתקן את המסלפים, לא תוכל לעצור את הבדיה. לפעמים, שקר שחוזרים עליו די פעמים, מתקבע כעובדה שאי אפשר עוד להילחם בה.
בנימין נתניהו היה קורבן של התופעה הזאת יותר מפעם אחת. במשך שנים הוא נאלץ להתמודד עם האגדה שסיפרה על כך שהלך בהפגנה ברעננה לפני ארון מתים לרבין, אף שהתמונות הראו בבירור שארון המתים היה דווקא לציונות. אגדה גדולה מזו, עוד שקר שהתקבע, נולדה בראיון שהעניק נתניהו ל"ידיעות אחרונות", ובו צוטט כמי שמספר שכאשר היה ילד קטן ראה במו עיניו חיילים בריטים בירושלים. רגע, שמו לב חדי המחשבה, הרי נתניהו נולד בכלל ב־1949, לאחר שאחרון הבריטים עזב כאן. נתניהו שקרן. האמת התבררה די מהר. נתניהו אמר בראיון ש"פעם אחת הלכתי ברחוב עם אמא שלי וראיתי חיילים מתאמנים", ב"ידיעות" הבליטו את המשפט בכותרות והוסיפו לו בטעות את המילה "בריטים", שבראיון עצמו כלל לא מופיעה בהקשר הזה ובמשפט הזה, והפרשה באה אל קצה בהתנצלות של העיתון, שהודה שנתניהו "לא אמר 'חיילים בריטים' או 'שוטרים בריטים"'.
כאמור, זה לא ממש עזר. עד היום עיתונאים ממשיכים ללעוג לנתניהו מפעם לפעם על הסיפור הזה. יתרה מזאת, עד כדי כך התקבע השקר, שאפילו ב"ידיעות אחרונות", זה שהתנצל על הטעות שנפלה אצלו, היו מי שהמשיכו למחזר אותו גם הלאה.
חזרה לברנע ולסג"ל. ביום שישי האחרון סיפר ברנע בטור שלו על מכתב שקיבל מפרקליטתו של סג"ל, עו"ד ורד לוי, ובו היא מסבירה לברנע מה בדיוק אמר סג"ל, מבהירה לו שדבריו היו "שקר וסילוף", ודורשת ממנו לחזור בו. ברנע עשה את עצמו לא מבין, ובזחיחות גדולה החליט להמשיך הלאה. עו"ד לוי הזכירה לו שסג"ל כתב על גולן ש"על פי דבריו, אני מבין שסגן הרמטכ"ל שלנו הוא סגן הרמטכ"ל של הוורמאכט"? ברנע השמיט את שלוש המילים החשובות בשורה הזאת, "על פי דבריו", ושוב פסק שסג"ל קבע כי "סגן הרמטכ"ל שלנו הוא סגן הרמטכ"ל של הוורמאכט".
אם בשבוע שעבר ברנע היה יכול ליהנות מהגנת הרשלנות, עכשיו כבר לא. עכשיו זה היה מכוון. ולמרות זאת, סג"ל חברי, אמליץ לך לא להמשיך בהליכים המשפטיים נגד ברנע. עזוב את בית המשפט. אנחנו עיתונאים. בוא נשאיר את הסוגיה בשדה העיתונאי. בוא נמשיך לכתוב את האמת ולהבהיר לכל מי שהאמת מעניינת אותו שנחום ברנע, חתן פרס ישראל בתחום התקשורת, הוא סלפן ובדאי. די בכך.