"העיתון" מזכיר לכולנו ש"תפקיד העיתונות לשרת את הנשלטים, לא את השולטים"

בזמן שבארצות הברית מנהל הנשיא מלחמת חורמה נגד העיתונות, מכנה אותה אויבת העם האמריקאי והופך את ההתקפה עליה לאסטרטגיית הישרדות, ובזמן שבישראל ראש הממשלה מזלזל בה, משמיץ את שליחיה, אינו מתראיין ואינו משיב לשאלות, עולה לאקרנים סרטו של סטיבן ספילברג “העיתון”, ומזכיר לכולנו את חשיבותה. 
 

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1971. “הוושינגטון פוסט” משיג את המסמכים שהעיתון “הניו יורק טיימס” לא יכול היה לפרסם בגלל צו בית משפט: מסמכי פנטגון שהודלפו על ידי דניאל אלסברג ואשר הוזמנו על ידי שר ההגנה, רוברט מקנמרה. מהמסמכים עולה, בין השאר, כי נשיאי ארצות הברית מאז 1965 ידעו כי אין סיכוי לנצח את המלחמה בוויטנאם, ובכל זאת העמיקו את הנוכחות הצבאית שם. כל זאת, בזמן שמו”לית העיתון, קתרין גראהם, שאותה מגלמת מריל סטריפ הנפלאה, בדיוק נמצאת בתהליך הנפקתו של העיתון בבורסה, כשהלחצים הכלכליים והמשפטיים עליה אדירים. 
 

ספילברג נענה לרוח התקופה הטראמפית לא רק בהיבט מעמדה הבעייתי של העיתונות, אלא גם בהקשר של הגל הפמיניסטי שאנו חווים. הסרט מתאר את המהפך הכפול שעוברת מו”לית “הוושינגטון פוסט”, לא רק ביחס לתפקיד העיתונות, אלא גם ביחס לעצמה. תהליך העצמת העיתונות מתרחש במקביל לתהליך העצמתה כאישה. תפקיד המו”לית שנכפה עליה, בשל התאבדות בעלה, מאפשר לה, בסופו של דבר, למצוא את הקול העצמאי שלה כאישה בעולם הנשלט בידי גברים והנוטה לזלזל בה. אחת הסיבות שמובילות אותה להחלטה לפרסם את המסמכים היא הפוזיציה שלה כאם ששלחה את בנה לוויטנאם, בעוד שהפוליטיקאים הגברים שיחקו את משחקי ה”למי יש יותר גדול”. 

 

העיתונות כיום בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם, מצויה בסבך של השפעות פוליטיות ואינטרסים של בעלי הון. תיק 2000 משקף באופן תמציתי את התסבוכת הזאת. הפוליטיקאים, כמו גם עשירי הארץ, מבקשים לעשות בה שימוש על מנת לשמר את כוחם. ניקסון, כמו גם בן־גוריון, לא היו בדיוק חסידי חופש העיתונות. גם השפעתם ההרסנית של בעלי הון אינה זוכה, למרבה הצער, להתייחסות ולטיפול מספקים. כך או אחרת, סרטו של ספילברג נועד לשמש לכולנו קריאת השכמה ולהזהיר: גם היום יש מי שמנסה לערער על תפקידה המרכזי של העיתונות - להזין את הציבור במידע אמין ולשמש כלב השמירה של הדמוקרטיה. 
 

הסרט נחתם בהקראת פסק הדין המפורסם של שופט בית המשפט העליון, הוגו בלאק, שמתיר ל”פוסט” (שמו של הסרט) לפרסם את המסמכים הנוגעים למלחמה בווייטנאם. המשפט החשוב ביותר שנאמר בו: “תפקיד העיתונות הוא לשרת את הנשלטים ולא את השולטים”. לכך יש להוסיף את חשיבות הקול הנשי לצורך הבנת האינטרס המלא של הנשלטים.