התנהלותו של אלשיך בפרשת ריטמן חושפת דפוסי פעולה בעייתיים

ומכיוון שהנושא הזה זז מעט מסדר היום, ומכיוון שהמשטרה בילפה לציבור אחרי החלטת בג"ץ כשסיפרה שבית המשפט "בחר שלא להתערב בהחלטת המפכ"ל להחזיר את ניצב רוני ריטמן לתפקידו", ומכיוון שהתנהלותו של המפכ"ל אלשיך בפרשה הזאת הייתה מביכה עד מאוד - נראה לי שראוי לעשות בה סדר ולהציף כמה מהסוגיות שיש בהן כדי להדגיש את דפוסי הפעולה הבעייתיים של מי שעומד היום בראש משטרת ישראל. איך יצר, יש מאין, גרסה שתיטיב עם ריטמן. איך ניסה ללמד את בודק הפוליגרף של מח"ש איך בודקים בפוליגרף. איך מכר לכולנו פסאדה של ניצחון, בהליך משפטי שבו בג"ץ חתך אותו ואת התנהלותו לחתיכות.
 

# # #

מעבר לסדרת הטרדות מילוליות, עיקר הפרשה סביב אירוע אחד שהתרחש בשנת 2011 בחניון בהר חוצבים בירושלים, עם סיומו של ערב חברתי שערכה המשטרה במסעדה. צ' יצאה אל החנייה, וריטמן בעקבותיה. היא קצינה זוטרה. הוא תת־ניצב, מפקד היחידה, ראש חטיבת המודיעין. "...רוני היה מאחורי, הוא קרא לי", העידה במח"ש. "אני הסתובבתי אליו, הוא משך לי את היד וקירב אותי אליו בכוח. הוא משך אותי בחוזקה אליו וניסה לקרב את ראשו ופיו אלי, הרחתי את האלכוהול מפיו והדפתי אותו בכוח אחורה. הרגשתי שהוא שיכור... איבד גבולות וניסה לנשק אותי ללא רצוני".
 

ריטמן הכחיש בחקירה את האירוע כולו. לא היה ולא נברא. לא מיניה ולא מקצתיה. אלא שלמזלה של צ', היא לא הייתה לבדה בחניון באותם רגעים - עובדה שנודעה לה רק לאחר שנים. ו', שוטרת בחטיבה, ישבה ברכב סמוך עם רפ"ק ל' וראתה. "ברגע שבאנו להניע, ראינו את ראש החטיבה רוני ריטמן רץ אחרי צ'. לא שמעתי מה הוא אמר לה... הוא הגיע אליה ותפס אותה ביד... אני בהחלט זוכרת שתפס אותה בחוזקה, סובב אותה אליו, אני זוכרת קירוב של צ' אבל לא זכורה לי נשיקה ממש, זכור לי בהחלט שהיא הדפה אותו...". "האם רכן לעברה?", נשאלה. "כן", השיבה.

"האם רוני משך את צ' אליו וקירב את פיו אליה?", נשאלה עוד. "כן", ענתה. "אני זוכרת שצ' לא נענתה לו, כלומר היא הדפה אותו. רוני התקרב אליה והיא לא נענתה... היה משהו שקרוב מאוד לאינטימי". רפ"ק ל', שכאמור ישבה עם ו' ברכב, עסקה במשהו אחר ופספסה את ההתרחשות. "אני זוכרת ש־ו' אמרה לי את זה באותו הרגע. אני כנהגת הרכב התעסקתי בדברים אחרים, אבל אני זוכרת ש־ו' אמרה לי את זה כדי שגם אני אראה... אני בעיקר זכרתי את התיאור של הלהיטות של רוני ואת הרדיפה אחרי צ', ואני זוכרת שהיא תיארה לי גם בתנועות ידיים... ו' הייתה בשוק, ו' הייתה מזועזעת ממה שראתה, היא הייתה נסערת...".
 
"אני זוכרת סיטואציה מאוד מביכה, כמובן שמבחינה מינית, זו קרבה שלא הייתה מתאימה לנסיבות, לא במקום, כמובן שלכך מתווספת העובדה שמדובר במפקד ופקודה...", סיפרה עוד למח"ש. חוץ משתי אלה היה גם תת־ניצב גיא ניר, שהעיד שעבר עם רכבו והספיק לראות את ריטמן "מצמצם טווח" לעבר צ'. והיו עוד נוספות ששמעו את הסיפור מפיה של ו'.
  

ריטמן, כאמור, הכחיש את הטענות, וסיפר ששתה אלכוהול באירוע ואחר כך נהג הביתה, כשהוא מעיד על עצמו ש"היה בשליטה". עם תום חקירת הפרשה, כזכור, המליצה מח"ש להעמיד את ריטמן לדין, אבל היועץ וינשטיין החליט לסגור את התיק הפלילי. וינשטיין הסביר שבמצב דברים רגיל היה שוקל להמליץ להגיש נגד ריטמן קובלנה משמעתית, אלא שעבירות משמעת מתיישנות כעבור שלוש שנים, ו"בנסיבות אלה", כתב למפכ"ל, "החלטתי להעביר את חומר הראיות לעיונך, על מנת שתשקול אם ואילו צעדים מנהליים יש לנקוט בנדון".

וינשטיין העביר את החלטתו לאלשיך ביום חמישי בשבוע. ביום ראשון, כעבור שלושה ימים בלבד, החליט אלשיך שריטמן יחזור לשירות, מבלי שיינקט נגדו כל הליך שהוא. אם נגדיר כ"עלבון לאינטליגנציה" את מה שעשה אלשיך בתיק הזה, כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, זה יהיה האנדרסטייטמנט של העשור.
 

# # #

המפכ"ל ניסה להוציא את ריטמן הכי טוב שניתן מהפרשה הזו, אבל הייתה לו בעיה בגודל של הר, עם גרסת הניצב במח"ש. ריטמן, כזכור, הכחיש את עצם קיומו של האירוע בחניון המסעדה, ובהינתן עדויות השוטרות שלימדו שהאירוע היה גם היה, נדרש אלשיך ליצירתיות גדולה כדי לחלצו מהסבך. מה עושים? אקרובטיקה חשיבתית. האמת, ניסה לשכנע, נמצאת באמצע. ריטמן, מצדו, לא מדייק כשהוא אומר שהאירוע לא קרה בכלל. המתלוננת, מצדה, לא מדייקת כשהיא אומרת שהוא ניסה לנשקה. ריטמן אכן רדף אחריה בחנייה, תפס אותה בידו ומשך אותה אליו, אבל בשום אופן לא ניסה לנשקה. סיפור המציאות, גרסת אלשיך, היה מקורי, אבל הייתה בו בעיה קטנה: חוץ מאלשיך, אין אף אחד שמספר אותו. לא ריטמן ולא המתלוננת. משל למה הדבר דומה? למקרה שבו עד אחד טוען שראה מישהו בנהריה, עד שני מוכן להישבע שראה אותו באילת, ובא הבורר ומחליט שלצורך הפשרה, יש לקבוע ששניהם ראו אותו בתל אביב.
 

רגע. כאן לא נגמר העניין, שכן אפילו הגרסה המקילה הזאת מוציאה את ריטמן שקרן. הרי הוא טען בחקירה שלא היה בחניון שום אירוע. ובכן, גם לזה מצא אלשיך הסבר: מכיוון שריטמן לא ראה בהתרחשות הזה שום דבר חריג מעבר לסתם "אירוע לגיטימי", "אין סיכוי וסיבה שהאדם הסביר יזכור". במילים אחרות, אם ריטמן מכחיש, ריטמן כנראה שכח. כמה פשוט. המתלוננת לא שכחה. השוטרת שצפתה באירוע מהרכב הסמוך לא שכחה. הקצינה שאיתה ישבה השוטרת לא שכחה. החברות מהעבודה, שהעדה סיפרה להן, לא שכחו. רק רוני ריטמן שכח. שהרי איזה תת־ניצב לא רודף מדי פעם אחרי פקודה שלו בחניון, תופס אותה בידו ומושך אותה אליו בחוזקה? ומה אנחנו מצפים? שהוא יזכור את כל הפעמים שזה קרה?
 

כל אדם סביר מבין שיש כאן אחת משתי אפשרויות: או שריטמן משקר, או שהוא היה מסטול מהאלכוהול במידה שגרמה לו לא לזכור כלום. ובהינתן העובדה שמדובר בניצב במשטרה שנמצא באחד התפקידים הרגישים ביותר, שתי האפשרויות היו צריכות להסתיים בבעיטה. בהערת סוגריים נעיר כי בעיות זיכרון, כך התברר בתיק הזה, יש גם למפכ"ל. בשלב מוקדם של ההליכים ביקש עו"ד בר־אל, פרקליטה של צ', לדעת אם לפני שאלשיך קיבל את החלטתו הוא קרא את חוות הדעת של מח"ש, זו שהמליצה להעמיד את ריטמן לדין פלילי. מאי־מייל ששלחה לו הפרקליטות היה ניתן להבין שלא. מהדברים שאותה פרקליטות אמרה בבג"ץ, ניתן להבין שכן. השופטים, שביקשו תשובה ברורה, הפסיקו את הדיון ושלחו את נציגת המדינה לטלפן למפכ"ל. "הוא לא זוכר אם הוא קרא אותה או לא", השיבה אחרי שיחה איתו.
 

עוד דוגמה? לפני עשרה חודשים פורסמה ב"הארץ" ידיעה שדיווחה שהמפכ"ל כינה את צ', במהלך דיון בנוכחות קהל, בתואר "עבריינית". כעבור יומיים שלח לו עורך דינה דרישה להתנצלות, ומשלא זכה למענה הגיש תביעת דיבה. "המפכ"ל אינו יכול, ואף לא מצופה ממנו, לזכור כל מילה ומילה שאותה אמר באופן מדויק, בפורום כזה או אחר", נכתב בכתב ההגנה של אלשיך. שוכחים, קורה.
 

חזרה לענייננו. האקרובטיקה של אלשיך נמשכה עוד, שהרי גם הגרסה העקומה שניסח עבור ריטמן לא הייתה ממש מושלמת. כי נניח שבאמת לא היה ניסיון נשיקה, כפי שמאמין המפכ"ל. אז מה כן היה? איך נסביר את הסיטואציה הזאת, שבה המפקד הבכיר רודף אחרי צ', אוחז בה ומושך אותה אליו? אה, מסביר אלשיך במסמך שזכה בהמשך לביקורת מבית המשפט, לעניין הזה "עשויות להיות פרשנויות לגיטימיות... הדבר יכול לנבוע ממגוון של סיבות". "פרשנויות לגיטימיות", אדוני המפכ"ל? תן לנו אחת שנראית לך סבירה. אחת.

 
 

# # #

הקטעים המביכים עוד יותר הגיעו בשלב הפוליגרף. בתמצית, הן ריטמן והן צ' עברו בדיקות פוליגרף, עם תוצאות טובות מבחינתם. לבדיקה של צ' היה אמור להיות יתרון משמעותי, ולו משום העובדה שהיא נבדקה על ידי הבודק של מח"ש בעוד ריטמן בחר לעצמו בודק בשוק הפרטי. אבל גם פה אלשיך חשב הפוך. קודם הוא הסביר שלניתוח בדיקות הפוליגרף, ניתוח שעד כמה שזה יישמע מוזר הוא ערך בעצמו, "הייתה השפעה משמעותית... על ההחלטה לאיזו גרסה להאמין". אחר כך פסק שלא מצא לנכון לייחס משקל גדול יותר לבדיקה של צ' במח"ש, משום שלמיטב ידיעתו היא עצמה ניסחה את השאלות שעליהן נשאלה. זו הייתה טענה מוזרה פעמיים. פעם אחת, משום שהבודק של מח"ש הכחיש אותה מכל וכל וקבע שהשאלות נוסחו על ידיו בתיאום עם החוקרים. פעם שנייה, משום שבניגוד לצ', דווקא ריטמן היה מי שניסח בעצמו את השאלות שעליהן נשאל אצל הבודק הפרטי שאליו בחר ללכת.
 

ריטמן נשאל שתי שאלות. האחת: "לפני חמש שנים, באירוע משטרתי, האם בניגוד לרצונה של צ' ניסית לנשק אותה?". השנייה: "האם לפני חמש שנים, באירוע המשטרתי, איבדת שליטה עצמית כתוצאה משתיית אלכוהול?". צ', מנגד, נשאלה: "האם בדרכך לרכב, לאחר הארוחה בהר חוצבים, רוני תפס אותך ביד ומשך אותך אליו?".
 

ריטמן נשאל "ברחל בתך הקטנה", שאלות ספציפיות, העיר אלשיך באבחנה שעל פניה נשמעת הגיונית, בעוד צ' "נשאלה שאלה מצומצמת בדבר משיכת יד, אשר רחוקה עד מאוד מלשקף את מלוא היקף תלונתה". על הדרך, כשהוא מחלק ציונים לאיכות הבדיקה של שלמה ברוק, הבודק מטעם מח"ש, קבע המפכ"ל שבהשוואה בין השניים "ניתן לקבוע כי משקל בדיקתו של הקצין עולה, במידה ניכרת, על זה שנערך לצ'", וכן "מתעורר ספק בדבר תוקף בדיקת הפוליגרף המצומצמת שנערכה לצ'...".
 

כדי לתת תוקף לאבחנות המקצועיות שלו, הוא גם טרח להבהיר: "בהקשר זה, לא למותר לציין את ניסיוני רב השנים בתחום החקירות, ואת היותי בין השאר בודק פוליגרף בהכשרתי". השורה התחתונה שלו לא הייתה מפתיעה. "כאשר נדרשתי לשאלה למי עלי להאמין בהתייחס ל'יריעת המחלוקת', מצאתי כי הסימנים מראים שגרסת ריטמן אמינה יותר".
 

עו"ד חי בר־אל, פרקליטה של צ', פנה לשלמה ברוק, בודק הפוליגרף שאיתו עובדת מח"ש, איש בעל ניסיון עשיר בתחום, כדי לבקש את תגובתו למה שכתב עליו אלשיך. ברוק, במכתב התשובה ששלח למח"ש, פירק את ניתוחי הפוליגרף של אלשיך לרסיסים, כשהוא מסביר לו שלבדיקה של ריטמן אין שום משקל.

"לשאלות רלוונטיות בבדיקת פוליגרף יש מספר כללים. החשובים שבהם הם ניסוח שאלות שיבחנו מעשים או פעולות וישקפו אירוע כפי שמצלמה משקפת אירוע: בצורה אובייקטיבית, ללא התייחסות לכוונות, רצונות או תפיסה סובייקטיבית של המעורבים". במילים אחרות, אי אפשר לשאול את ריטמן שאלות על רצונה של צ', או על איבוד השליטה העצמית שלו. "כל השאלות הרלוונטיות שנשאל ניצב ריטמן בבדיקתו אינן עומדות בקריטריונים המקצועיים של ניסוח שאלות רלוונטיות בבדיקת פוליגרף... שאלות רלוונטיות הן שאלות הבודקות מעשים ועובדות אובייקטיביות ולא כוונות, רצונות או ניסיונות".
 

זו גם הסיבה, הסביר ברוק לאלשיך, שבעטיה הוא עצמו בדק את צ' בשאלה אם ריטמן משך אותה בידו אליו, ולא שאל אותה אם ריטמן ניסה לנשקה. משיכה ביד זו עובדה שניתן לבדוק. ניסיון לנשק, לא. ומכיוון שריטמן הכחיש ממילא את כל האירוע, הוסיף ברוק, היה ברור לי שזו נקודת מחלוקת שטוב לבדוק אותה. "אם המפכ"ל סבר שאכן היה אירוע של אחיזת יד ומשיכה, הרי הוא למעשה מאמת את ממצאי הבדיקה", סיכם. השורה התחתונה של הבודק הייתה חדה. "מסקנתו של המפכ"ל בתצהירו כי 'משקל בדיקתו של הקצין עולה, במידה ניכרת, על זה שנערך לעותרת (צ' - ק"ל)', היא לדעתי חסרת ביסוס מקצועי".
 

אבל ברוק לא הסתפק בזה. הוא גם הסביר לאלשיך שכל הרעיון לבדוק את ריטמן מוטעה מקצועית מיסודו, שכן הסתברות הטעות אצל נבדקים שהיו נתונים להשפעת אלכוהול היא גבוהה. אלשיך, שכל העוגנים שעליהם נשען בהחלטתו החלו ליפול בזה אחר זה, נאלץ למצוא תירוצים אחרים למה לא להדיח את ריטמן. בתצהיר משלים שהגיש לבג"ץ הודיע כי נאלץ "לשוב ולעיין בהחלטתי... לפיה אין הצדקה לפיטוריו של המשיב 4 (ריטמן - ק"ל) או להעברתו מתפקידו", אבל באופן לא ממש מפתיע, מיד אחרי ששב ועיין בהחלטה, כתב: "הגעתי למסקנה כי אף אם אכן העותרת (צ' - ק"ל) לא ניסחה בעצמה את השאלות שעליהן נבדקה במסגרת בדיקת הפוליגרף, עדיין אין לשנות מהחלטתי...".
 

גם בתצהירו האחרון, באופן מדהים למדי, אלשיך ממשיך להתווכח עם בודק הפוליגרף בניסיון להסביר לו איפה טעה ואיך היה צריך לבדוק. אלשיך מפרט לו שאלות שלא שאל, מסביר למה הוא טועה בניתוחיו, ובתשובה לקביעה שלפיה פוליגרף לא יכול לבדוק רצונות אלא רק מעשים, קובע: "אציין כי כבודק פוליגרף מוסמך, אני סבור כי אין ביסוד סובייקטיבי זה כדי לערער את הערך שבתוצאות הבדיקה שעבר המשיב 4".האופן שבו מבקר אלשיך את שלמה ברוק, בודק פוליגרף שזה מקצועו וזו סמכותו, על השאלות שבחר לשאול ועל הבנתו בתחום, הוא סוג של הזיה. ומה מחר? מחר המפכ"ל יסביר לבוחני תאונות דרכים איך לדעתו נכון לבדוק את מרחק הבלימה?
 

# # #

בשבוע שעבר, כשראיתי את התחקיר המצוין של עמרי אסנהיים ב"עובדה" על ההדלפות מחקירת אריה דרעי בשנות ה־90, נראה היה לי פתאום שאני מבין טוב יותר את התנהגותו של אלשיך בפרשת ריטמן. התחקיר מתאר כיצד אנשי השב"כ תיאמו עדויות כדי להיות מוכנים היטב לחקירה שבדקה מי הדליף לדרעי, וכיצד ניצח הארגון על ההכנה הזאת, רק כדי לוודא שהחשד לא ייפול על מי מאנשיו. "השירות זה כמו כת", אמר למצלמה חיים נתיב, איש שב"כ בעברו. "כת סגורה. אתה מקבל עליך כללים ומשמעת כמו כת. אתה לא תבגוד בכת".
 

אז לשב"כ יש כמובן זכויות רבות וכך גם לבכיריו, דוגמת אלשיך, אבל מותר לשאול אם ביוצאם ממנו, לא לוקחים איתם הפורשים משהו מהתרבות הארגונית שגדלו עליה, תרבות הרואה בשמירה על בכירי הארגון ערך, ובמי שמפריע - מטרד. ומותר לשאול אם לא התרבות הזאת היא שהביאה את המפכ"ל להתנגד לקבלת תלונות אנונימיות על הטרדה מינית.

ואם לא התרבות הזאת היא שהביאה אותו לנסות למכור לנו ניצחון בבג"ץ, אחרי שהשופטים נתנו לו בראש וקבעו שהחלטתו בעניין ריטמן "אינה יכולה לעמוד". ואם לא התרבות הזאת היא שהביאה אותו לדבר עם ריטמן על חקירתו ולדבר עבורו עם החוקרים במח"ש, ולא לטרוח להרים ולו טלפון אחד קטן - מתחילת הפרשה ועד היום הזה - אל המתלוננת, שבית המשפט בחר להאמין לה, אבל במשטרת ישראל היא עדיין נתפסת כמטרד.