:שלושה ח"כים, תמר זנדברג ממרצ, קסניה סבטלובה ועמר בר־לב מהמחנה הציוני, הקימו השבוע שדולה חדשה בכנסת. השדולה החילונית. ואף שההודעה, כמו כל הודעה על הקמת שדולה בכנסת, הופצה בוודאי לתיבות הדואר האלקטרוני של הח"כים, רק שלושתם הגיעו. והם כולם יושבי ראש. באתר הכנסת מופיעים רק שני חברי כנסת כחברים בשדולה.
השדולה החילונית מייצגת בכנסת את החילונים בישראל, טוב, אולי לא את כל החילונים. כי אלו רבים מאוד, אבל לפחות את אלו שמתנגדים לכפייה דתית. ולפיכך נראה כי השדולה החדשה כוללת רק את חברי "הפורום החילוני", קומץ הורים לילדי בתי ספר ממלכתיים שהחליטו לחשוף את מה שהם מכנים "הדתה": הכנסת תכנים "דתיים" בדלת האחורית. לא במסגרת שיעורי תנ"ך או מורשת ישראל, אלא גם בשיעורי המדע, בספרי הלימוד בגיאוגרפיה וטבע, ואולי גם במתמטיקה והיסטוריה. ומכאן הם מפליגים למלחמה נגד כל גילויי דת ישראל במרחב הציבורי.
מראש אומר: גם אני סבור שאין צורך ללמד בשיעורי טבע שהכינים נוצרות מעפר. וכשמלמדים על גוף האדם, אין צורך להתעקש על כך שהמוסר שוכן בכליות, או שההבדל העיקרי בין העגל לסייח הוא היותו של הראשון מקור חשוב לאומצות כשרות. אבל כשמלמדים היסטוריה של המדע, חשוב ללמד גם מה חשבו הקדמונים - ובהם גם אבותינו - על מוצא מינים שונים. על תפקידם של איברים שונים בגוף, וחשוב, שגם יהודי חילוני יידע מה כשר ומה אינו כשר. כי זה חלק מהזהות היהודית שלו, מהתרבות שלו, גם אם אינו שומר מצוות.
כמה יהודים חילונים יש בארץ? אין תשובה חדה וברורה לשאלה כזאת. זוהי כמובן הגדרה עצמית. הדרך שבה אדם רואה את עצמו. בשנת 2007 ניסה המכון הישראלי לדמוקרטיה לענות על השאלה באמצעות סקר, והגיע למסקנה כי יש רק כ־20% חילונים. חודשים אחדים אחר כך (ואולי בגלל מחאות קולניות) ערך סקר נוסף, והפעם מצא כי 51% מהאוכלוסייה היהודית מגדירים עצמם חילונים. איך ייתכן? בסקרים מעין אלו הכל תלוי כמובן בניסוח השאלה (ולעתים גם בתוצאה שאותה רוצה החוקר להשיג). סקרים אחרים הציגו שיעורים שנעו בין 42% ל־48%.
אין תוצאה פשוטה אחת, כי גם רבים מ"החילונים" אומרים כי הם שומרים מצוות מסוימות: הם ימולו את בניהם, יקבעו מזוזה בפתח הבית, ישתתפו בסדר פסח או יצומו ביום הכיפורים. רבים גם יימנעו מאכילת חזיר גם אם אינם מקפידים להמתין שש שעות בין הסטייק להפוך הנטול שלהם. הם יסבירו זאת בחשיבות המסורת ובהיות מנהגים אלו חלק מהותי מהתרבות היהודית ולכן גם מהזהות שלהם.
אבל גם אם נגזים מאוד בשיעור החילונים המובהקים באוכלוסייה היהודית או נקבל את טענתם כי הם מהווים כבר מיעוט נרדף, הנמחץ תחת משקלות "ההדתה", שהפך קורבן לכפייה דתית הפושה בישראל כטענתם - איך זה שרק שלושה ח"כים הצטרפו לשדולה החילונית?
**
קשה לקבל את ההסבר של חברי השדולה החדשה, כי שאר הח"כים החילונים חוששים מרדיפה אם יעזו לצאת בגלוי נגד הדת. אולי יש לחפש את הסיבה האמיתית בכך שרוב הישראלים באמת אינם חשים שמנסים להמיר את חילוניותם ולהופכם לשומרי מצוות. רוב הישראלים מכבדים את מסורת העם ותרבותו, גם אם אינם מקיימים את כל תרי"ג. אך אולי הסיבה החשובה ביותר להתפקדות הדלה לשדולה החדשה היא שהחילוניות הישראלית אינה מצליחה לייצב הגדרה חיובית, והם מוגדרים בעיקר על פי מה שהם לא: לא דתיים. לא מאמינים. לא מסורתיים.
במפגש ההיסטורי הידוע בין הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", לדוד בן־גוריון בשנת 1952, הביא "החזון איש" את משל העגלה המלאה והעגלה הריקה. כל חילוני אמיתי מתקומם בזעם למשמע המשל הזה. כי הרי עגלתו מלאה מכל טוב: כל מכמני העולם התרבותי העשיר והמופלא של התרבות האנושית, והיצירה הישראלית החדשה, ערכים אוניברסליים ולאומיים. אבל כל הסחורה החשובה בעגלה הזאת אינה מצליחה לתרום לזהות הייחודית של היהודי. אלו ערכים כלל אנושיים. והוא, הישראלי החילוני המצוי, כמו רוב בני האדם, זקוק גם להגדרה מצומצמת יותר: לאיזה שבט הוא שייך, לאיזה עם, מהי היהדות בשבילו.
זכור לי בצער יהודי חשוב, שנשא בעבר בתפקידים ממלכתיים רמים מאוד, שפעם נסעתי עמו לבקר בקריה למחקר גרעיני בדימונה וחיפשנו נושאים להעביר בהם את הדרך הארוכה. הוא הגדיר עצמו בראש ובראשונה "ישראלי" ורק אחר כך יהודי. וכששאלתי אותו מה מרכיב את ה"ישראליות" שלו, ענה: עברית, שירות צבאי ושירי עם ישראליים. להוגי דעות יהודים־חילונים־ישראלים יש בוודאי תשובות טובות מזו. אבל רוב הישראלים החילונים אינם הוגי דעות. ועל פי רוב הסקרים הם מגדירים עצמם בראש ובראשונה כיהודים, ומתקשים להגדיר את החילוניות שלהם במונחים אוניברסליים, גיאוגרפיים, היסטוריים או אנטי־דתיים בלבד.
יש בוודאי רבבות ישראלים שכועסים אם אינם יכולים לערוך קניות בשבת, לנסוע בתחבורה ציבורית לים בשבת, להתחתן ולהתגרש כרצונם ולא באמצעות הרבנות, או כשהילד חוזר מבית הספר, והם מחטטים בספרי הלימוד שלו כדי לראות אם בספר גיאוגרפיה לא כתוב, אלוהים ישמור, שהעולם נברא בדיוק לפני תשע"ח שנים. יש ודאי רבבות כאלה, באוכלוסייה של מיליוני יהודים בארץ.
אבל מאות האלפים או אולי מיליוני "החילונים" אינם כאלה. הם רוצים לחיות במדינה יהודית שלא מתאפיינת רק בריכוז גבוה של כרומוזומים יהודיים דוברי עברית. הם רוצים להיות גם חלק מהתרבות היהודית. והם יודעים כי היהדות היא תופעה ייחודית: דת ולאום שאינם ניתנים להפרדה.
**
ביום רביעי השבוע חל ראש חודש שבט. יום פטירתו של אבי־מורי, פרופ' ישראל אלדד. 22 שנים למותו. במאמרו "אמנות האמונה" שכתב לפני 38 שנים, הוא כותב על האדם שנברא בצלם אלוהים. וכשם שאלוהים "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" (מתפילת שחרית), גם האדם חייב להצדיק יום־יום את צלם אלוהים שניתן בו. האדם יכול ליצור, וגם יצירה היא תוספת וחידוש לעולם. "רק מי שכופר לחלוטין בקיומו של אלוהים", כותב אבא שלי, "מעניק לאדם את כוח הבריאה יש מאין. כי אם אין אלוהים - ממילא אין משמעות לביטוי 'אדם בצלם אלוהים'. אז מניין בכל זאת המושג 'אלוהים'? אלו הכופרים בעצם קיומו טוענים כי 'האדם ברא את אלוהים', כלומר המציא את המושג ומשמעותו. באירוניה שלו מגיש אבי־מורי לאותם שאינם מאמינים, את הפרדוקס הידוע: "גדול אדם היוצר אלוהים, מאלוהים היוצר אדם. כי האדם ש'יצר אלוהים' - יצר משהו הגדול ממנו עצמו. ואילו אלוהים שיצר אדם - יצר משהו נחות ממנו עצמו".
וכמו כל פרדוקס - הוא מעגלי. שלושת חברי השדולה החילונית מוזמנים לפצח אותו במקום להילחם בטחנות רוח.