1. הסופה: כשרואים את התמונות מארצות הברית ואירופה, ברור שהחורף עוד לא ביקר כאן. עם זאת, עברנו סופה של 24 שעות, כאשר שבוע לפני כן כל התקשורת הודיעה על "צבע אדום", ואנשים אגרו מזון, החליטו להימנע מלצאת מהבית והתכוננו לצונאמי בסגנון דרום־מזרח אסיה. בסופו של דבר אומנם ירד גשם וכמה מכוניות שקעו בתעלות ובחוף, אך למחרת החיים כבר חזרו למסלולם. בדומה לכך, גם ההתרעות הכמעט יומיומיות בתקשורת מצד גורמי צבא על סכנות לביטחון המדינה ולביטחון האישי - כגון מנהרות חמאס, טרור מהגדה, כוחות איראניים על הגבול הסורי וחיזבאללה מתחמש עם אלפי רקטות - הסתיימו עד כה בטפטוף קסאמים בעוטף עזה.
עם ישראל, שהוא ברובו פוסט־טראומטי, כמעט נהנה מתחושת הכוננות. היא מעניקה לרוב האזרחים תחושת שייכות. בעיני רבים, אלו סכנות שרק ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להן. אלא שבמעט הקור שיש כאן בהרים היה צריך להשתמש כדי להקפיא את ההתנחלויות, אז לא מעט מהסכנות היו נמנעות.
2. הפגנות מוצאי שבת נגד השחיתות: מדובר במחאה חשובה להצלת הדמוקרטיה הישראלית. עבודת גורמי אכיפת החוק היא איטית אך יסודית, ונראה שנתניהו בלחץ מכך שיגיעו לעומק האמת, או לפחות לחלקה. דוד גרוסמן סיפר בעבר על אדם שבתקופת מלחמת וייטנאם עמד פעם בשבוע, לאורך כל השנה, גם בקור ובשלג, ומחה עם שלט קטן בידיו בפני הבית הלבן. כאשר נשאל: “מדוע אתה עושה זאת, אתה רוצה לשנות את העולם?” הוא השיב: “אני רוצה להבטיח שהעולם לא ישנה אותי”. לכן חשוב להמשיך להתייצב בהפגנות בימים אלה.
3. “פאודה”: זו אולי הסדרה הטובה ביותר שהופקה בארץ. היא מגלמת במתח עצום את הקרב בין מחבלי חמאס למסתערבים. כל צד לומד את השני, את שפתו ומנהגיו. לכל צד נרטיב משלו. באופן יוצא דופן, הסדרה מציגה את הפן האנושי והמשפחתי של כל צד. בעיקר מתבטא בסדרה חוסר התועלת של הקרב האלים בין שכנים; לא הישראלים ולא הפלסטינים יסתלקו מכאן אי פעם. הטרור מביא לתגובות נגד ולחיסולים. על כל מחבל שמחוסל קם בן משפחה שממשיך את מורשת השנאה. בסדרה מתפתחת שפה משותפת בין אנשי שב”כ לאנשי משפחות המחבלים, בין שב”כ למודיעין הפלסטיני, וברור שהפוליטיקאים בשני הצדדים מייחלים רק להישרדותם הפוליטית. הסדרה ממחישה שיש בני אדם בשני הצדדים.
4. גל גדות: מי שמייצגת את ישראל המצליחה והיפה, בעלת הכוח והמוסריות, היא וונדר וומן, גל גדות, שהייתה מנצחת כנראה גם את גיבורי “פאודה”, כי היא מאמינה מעל לכל בעקרון השוויון בין המינים, הגזעים והלאומים.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"