אבי גבאי, יו”ר העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, אינו מספק בינתיים את הסחורה. כל הסקרים מראים שהוא ומפלגתו משתרכים במרחק די רב אחרי יש עתיד והליכוד. יוסי ורטר אף חשף לאחרונה ב”הארץ” שאנשים נוטשים את המפלגה במספרים לא קטנים, עשרות בשבוע, ושבסקר עומק שנערך בשביל גבאי נמצא ש־17% מבוחרי המחנה הציוני אמרו שאינם מכירים אותו כלל, ובציבור הכללי, 27% אמרו שאינם יודעים מי זה אבי גבאי. לא נעים ובעייתי מאוד מבחינת האיש ומפלגתו.
כשצץ גבאי על בימת מפלגת העבודה כמועמד להנהגתה, אחרי נטישתו את מפלגת כולנו ואת חברו־מנהיגו משה כחלון שהביאו, אלמוני למדי, אל שולחן הממשלה, העדיפו רבים בעבודה להתעלם מהריח הלא נעים שעלה מהמהלך הזה. הם ראו בגבאי מין דגם חדש של מנהיג; לא עסקן מקצועי שתככים ומחויבויות פוליטיות ופנים מפלגתיות כובלות אותו, אלא אדם ומנהל מצליח ונקי, איש כלכלה מעולה ומנכ”ל בזק בעבר, שיכול לעורר ולקומם את המפלגה הזקנה והנחלשת. וכך, כמנהג מפלגה זו, העיפו את יצחק הרצוג אחרי זמן קצר יחסית בהנהגה ובחרו בכוח החדש והמבטיח גבאי.
אך גבאי חסר ניסיון פוליטי, ולא פחות מכך חסר כריזמה. דיבורו המתון אינו משדר כוח, והוא דווקא בעוכריו. האיש אינו סוחף ולא מרתק, אבל עובד קשה. מתרוצץ ברחבי הארץ, מופיע לפני קהל רב כדי שהכל ידעו מיהו ומאמין שהתוצאות החיוביות מבחינתו עוד יגיעו. אלא שבתוך כך, הוא גם עושה טעויות של טירון, כמו החזרה על אמירתו של נתניהו כי “השמאל שכח מה זה להיות יהודי” וההצהרות על אי־פינוי התנחלויות ועל נכונותו להיות מספר שתיים של לפיד. שמעתם פעם מועמד בהתמודדות כלשהי, אפילו על ראשות ועד הבית, מצהיר כזאת? גם העובדה שאינו חבר כנסת ואינו יכול להתעמת בה פומבית עם ראש הממשלה, והמנהיג הקודם הרצוג עושה זאת במקומו, משחקת לרעת גבאי. בקיצור – בעיה.
יש בוודאי בעבודה כאלה שכבר משחיזים במסתור סכינים לתקוע אותם בגב המנהיג. יש כנראה גם “גנרלים” השוכבים במארב, ממתינים לרגע שיוכלו להסתער על הכיסא שיתפנה אם המפלגה, כדרכה, אכן תעיף שוב את מנהיגה. בהם כנראה גם אהוד ברק, שרואה בתסריט כזה מסלול אפשרי לשובו להנהגה. שימו לב שהוא אף פעם אינו מכחיש טוטאלית את אפשרות חזרתו לחיים הפוליטיים, אלא מציג אותה כלא רלוונטית “בשלב זה”. ותתפלאו, יש בעבודה כאלה המוכנים לקבלו ורואים בו מושיע אפשרי על אף הניסיון הרע איתו בעבר. ויש גם אזרחים, מועמדים לשעבר להנהגה, שישמחו להתמודד עליה שוב.
ולמרות מה שנכתב לעיל על גבאי, העבודה תעשה מעשה שטות קטלני לגביה אם תניח למצב כזה להתהוות. להפך, עליה לעשות הכל כדי לחזק את גבאי ולסייע לו להוביל אותה לניצחון או לפחות להישג נכבד בבחירות. זה צריך להיות גם האינטרס של אלה שהתמודדו נגדו. כישלון של העבודה ברוח התוצאות המתקבלות בסקרים כעת, עלול להוות מכה חזקה מדי בכנף, שתדרדר את המפלגה ההיסטורית והחשובה הזו למדרון חלקלק שאין ממנו חזרה.