נדמה שממשלת הימין הנוכחית עושה הכל כדי להבליע את פתרון שתי המדינות לשני עמים ולהציגו כמי שנושם את נשימותיו האחרונות. אלא שמתחת לפני השטח הרעיון הזה עדיין רוחש, מבעבע וממתין ליומו. התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתחום המדיני פוסחת על שתי הסעיפים, ובכך משאירה את המבול לבאים אחריו. אלו, אם יהיו מימין או משמאל, יצטרכו להתמודד עם התסכול הפלסטיני המצטבר מחד ועם הצורך להוריד את הימין המשיחי מעץ חלומותיו ולגרום לו להשלים עם רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית מאידך.
זה כמה חודשים שר האוצר משה כחלון מקיים פגישות שוטפות בירושלים, כמו גם ברמאללה, עם גורמים בכירים ברשות הפלסטינית, ובהם ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה. פגישות אלו נותנות הד להצהרתו לפני כשנה בדבר הכרחיותו של פתרון שתי המדינות, והן נועדו על מנת לשמור על ערוץ הידברות עם הפלסטינים, כמו גם על מנת לסייע לרשות להחזיק מעמד מבחינה כלכלית.
בפגישותיו אלו דואג כחלון לא רק למתן אישורי עבודה לפלסטינים בתחומי ישראל, אלא אף לקידום הקמתם של אזורי תעשייה בגדה ולאישורי בנייה בשטחי C. נתניהו מודע כמובן לפגישות ומקבל עדכון על תוכנן. בצד האינטרס הישראלי לשמירה על הרשות מקריסה, נמנע ראש הממשלה כבר יותר מעשר שנים מלספח את השטחים הכבושים ביהודה ושומרון ואף את גושי ההתיישבות.
באשר לירושלים, חברים שונים בממשלת נתניהו (ח”כ ענת ברקו וח”כ זאב אלקין) חיברו בהוראתו תוכניות המתוות דרך להיפרדות מוניציפלית של ירושלים מכמה משכונותיה המזרחיות, על כל 150 אלף תושביהן הערבים.
נתניהו, כמו רבים בממשלתו, יודע כי מדינה פלסטינית היא בגדר אינטרס ישראלי. בנוסף, למרות הניסיון להדחיק את המציאות, זה ברור שהחיבוק החם של טראמפ יסתיים בהגשת חשבון אשר יכלול, בדיוק כמו כל החשבונות שהוגשו על ידי ממשלים אמריקאיים אחרים, הכרה במדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית.
בצל חקירותיו, נתניהו צריך לעשות הכל כדי לשמור על הבייס שלו, ולא סביר שיעשה כעת שום צעד פורץ דרך. אלא שהמצב בשטח מתחיל לבעור: עזה במצב חירום, וכעת מבינים כל הגורמים כי ישראל חייבת לסייע לתושביה, ואבו מאזן הורה לנסח תוכנית לניתוק הקשרים עם ישראל.
בשלב זה לא ברור עד כמה הרחוב הפלסטיני יוכל להכיל את הבליץ האמריקאי על שאיפותיו הלאומיות, וכיצד ייתרגמו בהקשר זה קרבות הירושה של ממשל אבו מאזן. יכול להיות שזה בכלל הזמן האידיאלי עבור נתניהו לפרוש; דקה לפני שהכל מתפוצץ לנו בפרצוף מבפנים ומבחוץ. דקה לפני שיידרשו צעדים הכרחיים בירושלים המזרחית, בגדה וברצועה. אחרי הכל, פרישתו תאפשר לו להביט עלינו מרחוק, לספוק כפיים ולטעון: “אתם רואים? בזמני היה לכם הרבה יותר טוב”.