השבוע התפרסמו המלצות המשטרה שלפיהן ישנה תשתית ראייתית להעמיד לדין את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעבירות שוחד והפרת אמונים בשתי פרשות. בפרשת 1000, השוחד העיקרי, על פי המשטרה, הינו ניסיון של נתניהו להביא לחקיקת חוק שיטיב כספית עם חברו הטוב לאורך שנים רבות, ארנון מילצ'ן, וזאת בתמורה למשקאות חריפים וסיגרים שסופקו לו על ידי האחרון.
המלצה זו מושתתת, בראש ובראשונה, על עדות של בעל אינטרס פוליטי - הלא הוא יאיר לפיד - החפץ לרשת את נתניהו. סיכוייו להגשמת חפצו זה בבחירות הינם אפסיים, ומכאן שהבחירה שבחר הינה "פוטש" פוליטי.
תרחיש זה הינו בעל דמיון רב לכתב האישום שהוגש לפני מספר שנים נגד שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, שהתבסס בלעדית על עדותו המפלילה של סגן שר החוץ לשעבר דני אילון, שמסר אותה זמן קצר לאחר שהודח מרשימת ישראל ביתנו. כזכור, כתב האישום הסתיים בזיכוי, תוך פסיקה שעדותו של אילון הינה בלתי אמינה.
בפרשת 2000 מבוססת המלצת המשטרה על הקלטת שתי שיחות בין נתניהו לארנון מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות". שתי ההקלטות, שבוצעו על ידי נתניהו, אינן אלא שיחות אופייניות של תן וקח בין פוליטיקאי לבעלים של כלי תקשורת. עצם הקלטת השיחה יש בה ראיה ניצחת להיעדר כל כוונה פלילית מצדו של ראש הממשלה. די בהמלצה המופרכת להעמידו לדין על שוחד בגין שתי שיחות אלה כדי ללמד עד כמה נטולות יסוד המלצות המשטרה.
בארה"ב מתגלות כמעט מדי יום עובדות חדשות המצביעות על כך שחבורה מושחתת בצמרת ה־FBI וחבורה מושחתת לא פחות בפרקליטות המדינה האמריקאית גרמו באמצעים פסולים לסיום חקירתה של הילרי קלינטון, בלי להעמידה לדין מחד; ומאידך, הביאה באמצעים פסולים עוד יותר למינוי חוקר מיוחד שיחקור אם פעילים במסע הבחירות של הנשיא טראמפ שיתפו פעולה עם שלטונות רוסיה, בכל הנוגע להפצת ידיעות שפגעו קשות באמינותה של קלינטון.
באשר לחקירתו של ראש הממשלה נתניהו בחשדות בעבירות שוחד ו/או מרמה והפרת אמונים, ניקיון החקירה והחוקרים פגום אולי אף יותר מזה של החקירות האמריקאיות.
מראית העין של התנהלות ללא משוא פנים ו/או ניגוד עניינים הינה מרכיב בעל חשיבות עליונה בהליך הפלילי, על כל שלביו, וזאת החל מההחלטה לפתוח בחקירה, התנהלות החקירה, ההחלטה להעמיד או לא להעמיד לדין בסיומה וכמובן מהלך המשפט עצמו.
הנשיא השביעי של בית המשפט העליון, השופט מ. שמגר, ניסח את הדברים כך: "צדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם צריך להיראות כי נעשה". במילים אחרות, צדק שאינו נראה כי נעשה, איננו צדק שנעשה, תהא מסקנתו של ההליך הפלילי אשר תהיה. חקירתו של נתניהו, על פי הידוע לנו עד כה בוודאות, לא זו בלבד שאינה נראית כעשיית צדק, אלא שאפילו הגדרתה כפארסה של צדק יש בה לשון המעטה.
בראש היחידה שחוקרת את נתניהו עומד ניצב רוני ריטמן. אותו ריטמן, עוד בעת חקירת פרשת "ביביטורס", פנה במכתב ליועץ המשפטי הקודם, בטענה שנתניהו - הוא ולא אחר - עומד מאחורי הפללתו על ידי קצינת המשטרה שהעידה כי הטריד אותה מינית. טענה זו יוצרת ניגוד עניינים קיצוני.
ניצב ריטמן הוא זה שמינה את צוות חוקריו של נתניהו. אחת החוקרות סולקה בבושת פנים, לאחר שהתגלה שהפיצה קריאה לצאת להפגין נגד ראש הממשלה בהקשר לאותה חקירה. עולה וצפה מיד השאלה שמא יתר החוקרים שמינה ריטמן הם בדמותה ובצלמה של חוקרת שלא הוציאה את עצמה מהחקירה, אלא המתינה עד שתסולק.
זאת ואף זאת, ניצב ריטמן לא רק מינה את צוות חוקריו של נתניהו, אלא קיבל עדכונים שוטפים לכל אורך החקירה על מהלכיה. בעקבות דיווחים אלה, כמו כל העומד בראש יחידה חוקרת, הנחה את חוקריו באשר למהלכים הבאים בחקירה המתנהלת, כאמור, נגד מי שנמצא לגביו בניגוד עניינים בוטה וקיצוני. לפניכם אפוא תרחיש שמהותו הינה עבירה פלילית מובהקת של מרמה והפרת אמונים, כמו גם שימוש לרעה בכוח המשרה.
אולם, גם בכך לא די. בראיון שהעניק אלשיך לאילנה דיין, התפאר המפכ"ל בכך שהוא מכיר כל מילה בתיק החקירה בעניין נתניהו. כלומר, במו פיו הודה שגם הוא מעורב אישית עד צוואר בחקירה. המפכ"ל מגבה ללא סייג את פקודו, ניצב ריטמן, בעלילה השנייה שהעליל על נתניהו, היינו, בילוש וריגול באמצעות חוקרים פרטיים, אחר חברים בצוות החקירה.
לעלילה זו טוען המפכ"ל כי יש בידיו הוכחות, אולם חרף העובדה שהתבקש כבר לפני חודשים להציג אותן בפני היועץ המשפטי, טרם הציג בפניו ולו אבק של ראיה. יתרה מכך, המפכ"ל שעד כה דאג להסתיר מן הציבור את מעורבותו העמוקה, צירף את עצמו לצוות החוקרים שדן בטיב ההמלצות.
יש להדגיש, ניגוד העניינים הקיצוני בין המפכ"ל וניצב ריטמן מחד, ונתניהו הנחקר על ידם מאידך, מזהם את החקירה ברמה כה גבוהה, עד ששום "חומר
ניקוי" לא יצלח במשימת הסרת הזיהום. לפנינו אפוא, חקירה שלא זו בלבד שאין בה אבק של מראית פני הצדק, אלא שיש בה, עקב התנהלותה השערורייתית, עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים.
בכך עוד לא נאמר דבר על תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.כזכור, היועץ המשפטי הזדרז לאחרונה להוציא מכתב נזיפה אל שר הביטחון, בעקבות הוראתו למפקד גל"צ, להפסיק להשמיע בתחנה את הגיגיו של יהונתן גפן. לעומת זאת, מאז שהורה לחקור את החשדות נגד נתניהו, טרם מצא היועץ המשפטי, זה כשנה וחצי, את הזמן להורות לריטמן לעזוב לאלתר את תפקידו כמפקד יחידת להב 433, בגין ניגוד העניינים הקיצוני שבינו לבין נתניהו.
גם המפכ"ל לא זכה לנזיפה כלשהי על מעורבותו העמוקה בחקירה, חרף קיומו של ניגוד עניינים חמור בינו לבין נתניהו, כמו גם הוראה להסיר ידיו מכל דבר הקשור לחקירה.
מעשיו אלה של היועץ המשפטי עושים אותו כמי שמגבה לכאורה את ניגוד העניינים שבין החוקרים לנחקר, תרחיש שיוצר "חקירה" שאיננה ראויה לשמה. במקום זאת אין מנוס מלהגדירה אלא כ"פוטש".
מרפול עד קהלני
ליועצים המשפטיים ולפרקליטות המדינה, היסטוריה אפלה של הגשת כתבי אישום מופרכים ממניעים פוליטיים. די אם ניזכר באישום שהוגש נגד שר המשפטים, יעקב נאמן ז"ל. כתב האישום הוגש זמן קצר לאחר שהיועץ המשפטי, מיכאל בן יאיר, סיפר כי מינויו של נאמן כמוהו כהכנסת חתול בעל ציפורניים ארוכות לתוך חדר מגורים שזה עתה צויד בריהוט חדש ויקר.
שלא במקרה, את התיק נגד נאמן ניהלה בבית המשפט תובעת - עבריינית לכאורה - העונה לשם רות דוד, שלימים אף מונתה לפרקליטת מחוז תל אביב. כתב האישום הוגש על יסוד חקירה מושחתת שנמנעה, בכוונת מכוון, מלחקור עורך דין ממשרדו של נאמן, שעדותו כעד הגנה במשפט הייתה הבסיס לזיכויו המתבקש של הקורבן ל"פוטש" הפוליטי. נאמן אומנם זוכה, אך למשרד המשפטים לא חזר, וכך הרהיטים של היועץ המשפטי דאז נשארו נקיים משריטות.
מינויו של רפאל איתן ז"ל לשר לביטחון הפנים לא התקבל בהתלהבות, וזאת בלשון המעטה, בחוגי הפרקליטות. בתגובה לכך, עד מהרה מצא את עצמו נאשם באחד מכתבי האישום המופרכים שהוגשו אי־פעם בישראל. רפול זוכה בלי שנדרש כלל להשיב על האשמה. לגורל דומה ומסיבות זהות זכה גם גיבור ישראל, אביגדור קהלני, שגם הוא זוכה מכתב אישום מופרך ופסול שהוגש נגדו.
אולם דומה כי המקרה הקיצוני ביותר של רדיפה פוליטית מבישה, תוך שימוש בהגשת כתבי אישום מופרכים הינו הגשתם של 42 כתבי אישום נגד עו"ד
איתמר בן גביר שכולם, ללא יוצא מן הכלל, הסתיימו בזיכוי - וזאת במערכת הרושמת "לזכותה" 99.9% הרשעות בכתבי אישום שבהם היא דנה. כתבי האישום נגד בן גביר הוגשו משום שפעילות השטח שלו הייתה לצנינים בעיני הפרקליטות.
מהי המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל? הרעיון שמאחורי החסינות לחברי הכנסת, לשרי הממשלה ובמיוחד לראש הממשלה הינו הגנה מפני "פוטש" פוליטי במסווה משפטי, ו/או מפני כל העמדה לדין על יסוד חקירה שאין דבר בינה לבין התנהלות של מראית פני הצדק. החסינות והרעיון שביסודה מתאימים ככפפה ליד ככל שמדובר בתרחיש אימים, שלפיו חקירת נתניהו, שבינה לבין הצדק אין ולא כלום, תוביל להגשת כתב אישום.
ח"כים משורות הקואליציה ובהובלת עמיתיהם בליכוד חייבים להבהיר כבר עתה כי "פוטש" פוליטי במסווה משפטי לא יהיה במקומותינו, וכי כל ניסיון שכזה יסוכל על ידי מימוש חסינותו של הקורבן.