בואו נודה על האמת: ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אין שום דרך לקבל החלטה שתשכנע את כלל הציבור. לא משנה כמה יישב על המסמכים, לא חשוב כמה יתייעץ ויתלבט, אין הבדל אם יחליט בתוך חודשיים, או בתוך עשרה חודשים – בסוף הדרך מנדלבליט תקוע. או שיחליט שאין מספיק ראיות ויוכתם לנצח כ”יועץ משפחתי” או שיחליט שיש מספיק ראיות וייחשד לנצח כמי שתומרן על ידי משטרה, פרקליטות, תקשורת – וכל שאר הגופים שסימנו את בנימין נתניהו כמטרה. במילים אחרות: מנדלבליט הוא האיש שצריך להוכיח שאין לו אחות (ולתבוע את נתניהו). או שיוכיח שיש לו אחות (ולא יתבע אותו). נתניהו חשוד? מנדלבליט חשוד.
ונכון, היינו רוצים שתהיה החלטה עניינית. אלא שבעולמנו המפורד קשה למצוא החלטות ענייניות. ואם יש, אף אחד לא מאמין שהן ענייניות. יש רק פוזיציה. אמור לי מהיכן באת, ואומר לך מה אתה חושב. על מזג האוויר, על תורת היחסות וגם על תיקי ראש הממשלה. רק על מנדלבליט עוד אין לנו דעה. אבל זה עניין של זמן. מרגע שיקבל החלטה, גם עליו תהיה. הוא יהיה “אמיץ”, יהיה “אביר שלטון החוק”, אם יחליט נגד נתניהו. הוא יהיה “אמיץ”, יהיה “אביר שלטון החוק”, אם יחליט בעד נתניהו. פשוט תלוי עבור מי. אם יתבע – יריבי נתניהו יכתירו אותו, ואפילו יהרהרו במינוי לבית המשפט העליון (חלקם כבר הציעו לו את הגזר הזה). אם לא יתבע – תומכי נתניהו יכתירו אותו וללא ספק יהרהרו במינוי לעליון.
מנדלבליט לא יהיה אמיץ. הוא לא יכול להיות אמיץ. פקיד יכול להיות אמיץ כאשר הוא מקבל החלטה נכונה שאינה פופולרית. אבל במקרה של נתניהו אין החלטה פופולרית ואין החלטה לא פופולרית. מה שלא יוחלט, מנדלבליט יקבל מחיאות כפיים. מה שלא יחליט, מנדלבליט יספוג מטח יריקות.
בעצם אולי מנדלבליט צריך להתפטר. אולי הוא צריך לומר: אני יודע שלציבור אין ולא יכול להיות אמון בהחלטה שאקבל. אני יודע שמשום שמוניתי על ידי ראש הממשלה, ומשום שהייתי מקורב אליו, אחשד כמי שפועל למענו. אני יודע שמשום שמוניתי על ידי ראש הממשלה, ומשום שהייתי מקורב אליו, אחשד כמי שפועל נגדו. מוטב שמישהו אחר יקבל את ההחלטה על גורלו של ראש הממשלה. מישהו שהציבור נותן בו אמון.
ועכשיו דמיינו את החיפוש הזה, אחר מישהו שהציבור נותן בו אמון. דמיינו את החיפוש, את המינוי (על ידי ממשלת נתניהו) ואת המהירות שבה יאבד האמון – אם יהיה אמון מלכתחילה. דמיינו את צחי הנגבי מסביר למה צריך לחכות להחלטת המוסדות המוסמכים. דמיינו את שלי יחימוביץ’ מסבירה שרק החלטה שתביא את סופו הפוליטי של ראש הממשלה היא החלטה סבירה (אני נטפל לשני אלה משום שהיו מרואייניו של אריה גולן ברדיו בשבוע שעבר). דמיינו את כל אלה ותבינו שאין טעם שמנדלבליט יתפטר. אין טעם, משום שגם אם יתפטר, לא יימצא כנראה יועץ משפטי שיזכה לאמון הציבור ויוכל לקבל החלטה שתשכנע את רובו. משום שגם אם יתפטר, נמשיך לחלק את העולם לבעד ולנגד בלי קשר הכרחי לעובדות. לא – נתניהו לא צריך להתפטר. וגם מנדלבליט לא צריך להתפטר. אולי כדאי שאנחנו נתפטר. או לפחות נצא לנבצרות.