אתמול דווח שאחד ממקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה לכאורה לשופטת בדימוס הילה גרסטל ובדק אצלה, באמצעות צד שלישי, אם תהיה מוכנה לסוג של עסקה מושחתת, שלפיה היא תמונה ליועצת המשפטית לממשלה ובתמורה תסגור את תיק מעונות ראש הממשלה שהתנהל ומתנהל נגד רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו.
הסיפור הזה דומה, אחד לאחד, לפרשת בראון־חברון. אז עלה חשד כי לאחר בחירתו של נתניהו לראש הממשלה בשנת 1996, ניסו מקורבים אליו, כביכול על דעתו, לרקום מזימה אפלה. רוני בראון ימונה ליועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שימונה הוא יקל על אריה דרעי, שהיה חשוד באותה עת בקבלת שוחד. בתמורה לכך, סיעת ש”ס, שהונהגה על ידי דרעי, תתמוך במהלכים מדיניים של נתניהו (בעיקר בפינוי חלקי של חברון).
כשפורסמה הידיעה היא הכתה בתדהמה ובהלם חלקים גדולים בציבור. שכן, נוצר הרושם שניסו “לקנות” את כהונת היועץ המשפטי באמצעות שוחד. אלא שבסופו של דבר, ההר הוליד עכבר: היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, וצוות הפרקליטים שפעל בהנחייתו, החליטו לסגור את התיק, שבמסגרתו הופנו חשדות רבים נגד נתניהו ונגד שר המשפטים דאז, צחי הנגבי. פשוט מאוד - לא נמצאו ראיות לבסס את הסיפור הזה.
כשלעצמי, כלל אינני בטוח שבאמת הייתה פרשה כזו. ואם הייתה, היא לא נעשתה בהשראתם ובאישורם של ראש הממשלה ושר המשפטים. יכול להיות שהיו גורמים זוטרים בממשלה ובעיקר מחוצה לה, שניסו לרקוח מרקחת שוחד שלא צלחה. לעולם לא נדע, משום שהתיק בסופו של דבר נסגר בדוח ציבורי ולא בכתבי אישום.
גם בפרשה הנוכחית יכול להיות שהיה מי שניסה לבחוש בכיוון הזה. אך קשה להעלות על הדעת שהיוזמה באה מצדו של נתניהו ושאפילו היה מודע לה. יכול להיות שהיו גורמים שרצו לשאת חן בעיני ראש הממשלה ורעייתו וניסו לרקום עסקת שוחד על מנת להגיש להם מנחה משמחת שתעלה את ערכם בעיניהם. אך כלל אינני בטוח שנתיב הראיות יוביל לראש הממשלה עצמו. ובכל זאת, גם אם נעשה ניסיון כזה על ידי זוטרים, המעשה עצמו חמור ומן הדין שייבדק וייחקר עד תומו ויוסקו המסקנות הנדרשות.