1. תיק אלוביץ': תיק 4000, שחומרת החשדות שבו עולה על כל תיקי חקירות האלפים גם יחד שפורסמו עד כה, תפס את ממלא מקום יו"ר בזק (עד להודעה חדשה זה התואר שלו) דוד גרנות בחופשה משפחתית באמזונס. הנסיעה תוכננה לפני כמה שבועות, כשנדמה היה שחקירות בזק הגיעו לקצן ויש פסק זמן בדיווחים מבתי המשפט. גרנות לא שיער שכאשר יהיה באוויר, מנכ"לית החברה סטלה הנדלר תשהה במעצר. זה תסריט שאף בר דעת לא הביא בחשבון.
אירועי בזק רודפים זה את זה, ואין זמן לעכל את המתרחש עד כה. מעסקאות בעלי עניין בחברת יס ובחלל תקשורת עם מנכ"ל משרד התקשורת הגענו לחשדות לסיקור מוטה בוואלה בתיווך ניר חפץ, יועץ התקשורת לשעבר של נתניהו, וכמעט בכל יום נעצרים בעלי תפקידים נוספים.
נתמקד בבזק עצמה: גרנות אמור לנחות היום בישראל ולקבל כמה החלטות דחופות. כבר אין לו הלוקסוס להמתין עד מועד כינוס אסיפת בעלי המניות במאי, כדי להחליט מה יעלה בגורל מנהלים שנחקרו ונעצרו כדוגמת הנדלר, עמיקם שורר ואחרים. וישנה גם היועצת המשפטית לדירקטוריון לינור יוכלמן, שהוחלפה על ידי שלי ביינהורן והוזזה לתפקיד סגנית האגף לפיתוח עסקי. ההחלטות צריכות להתקבל כאן ועכשיו, כי אסור שבזק תמשיך להתנהל תחת הענן הכבד של אי־הוודאות.
באופן אירוני, אחד מבעלי התפקידים היחידים שנותרו עדיין בחברה הוא גידי גוב, הפרזנטור שלה. למענו (קשה לוותר על כמיליון שקל לשנה) ולמען לקוחות בזק, נקווה שיישאר. על ההצלחה שלו בקמפיינים קשה להתווכח.
בהיעדר יו"ר קבוע, מנכ"לית ובעלי תפקיד בכירים, מי שתפס באופן די מדהים את תפקיד המבוגר האחראי הוא שלמה כפיר, יו"ר ועד העובדים, ששיגר השבוע מכתב לעובדי בזק, שבו ניסה להעביר מסר מרגיע ולשדר עסקים כרגיל. אלא שהכדור נמצא במגרש של דירקטוריון בזק. הוא זה שצריך להחליף אסימון ולהחליט כיצד ממשיכים מכאן והלאה תוך שמירה על ממשל תאגידי תקין. ציבור בעלי המניות נושף בעורף: בפסגות, בעלת מניות גדולה בבזק, דרשו להדיח בעקבות המעצר את היו"ר אלוביץ'. גופים מוסדיים אחרים דורשים להחליף דירקטורים שסרחו.
גרנות כבר לא יכול למשוך זמן. הוא כבר לא יכול להתחמק ולטעון שעדיין לא הוגשו כתבי אישום, בשעה שבכירי החברה במעצר. הוא אדם פיקח ומנוסה. סביר להניח שהדירקטוריון יתכנס בתחילת השבוע הבא כדי לחשב מסלול מחדש. ההחלטות צריכות להתקבל עוד לפני פרסום הדוחות השנתיים בעוד חודש. האם הוא מוסמך להחליט? נראה שכפי שהתנהל עד היום, כל מהלך שלו יגובה בחוות דעת משפטיות רציניות.
ועדיין, גרנות נמצא בדילמה רצינית. מבחינה פורמלית אלוביץ' הוא עדיין יו"ר דירקטוריון קבוע וגם בעל השליטה. גם הבנקים הנושים מכירים בכך. לא ניתן להדיחו, אלא אם כן יושג הרוב הנדרש באסיפת בעלי המניות (שעדיין לא ברור מתי תכונס), או שאלוביץ' עצמו יחליט לפנות את כיסאו.
2. ארון ההסתעפות: יו"ר רשות ניירות ערך הפורש שמואל האוזר יטוס בחודש הבא לארה"ב. הוא יישאר שם כמה חודשים כפרופסור אורח בהרווארד וב־NYU. הנסיעה תוכננה מתוך ידיעה שתיק החקירה של בזק, שאותו הובילה רשות ני"ע תחת אחריותו, נעול וגמור. המלצות החקירה הועברו לפרקליטות, לאחר שרשות ני"ע ליוותה את החקירה באופן צמוד.
החקירה התמקדה בשלוש פרשות: עסקת בעלי העניין בזק/יס, העסקאות בחלל תקשורת וההסתבכות של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר. השורה התחתונה הייתה המלצה להעמדתם לדין של פילבר, אלוביץ', הנדלר ואחרים. בדיעבד התברר שהאוזר רץ מהר מדי. ואכן, פרק זמן של ארבעה וחצי חודשים לסיום תיק חקירה כזה הוא הישג בלתי רגיל.
אבל האוזר לא הביא בחשבון את הנחישות של הפרקליטות ללכת עד הסוף בתיקי 1000 ו־2000, שבמרכזם עומד ראש הממשלה. עו"ד ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, שליוותה את תיקי החקירה השונים, דרשה להעביר את תיק וואלה לטיפול משותף עם המשטרה, למורת רוחם של אנשי רשות ני"ע. בן ארי סברה שכך ניתן יהיה לקדם במהירות וביעילות את החקירה שבמהותה ענייני שוחד וטובות הנאה. נזכיר שרשות ני"ע כבר טיפלה בעבר בפרשות ניירות ערך הגובלות בשוחד (כדוגמת תיק החקירה של סימנס), ולכן היה מפתיע לגלות שדווקא הטיפול בהסתעפות בזק הועבר במקביל ללהב 433.
הטיפול בנושא הופקד בידי עו"ד יהודית תירוש, האחראית על תחום ני"ע בפרקליטות. כל שאר בעלי התפקידים ברשות ני"ע הם חדשים, ואולי זה מה שמסביר את ההחלטה של בן ארי. האוזר שפרש כבר לא יכול היה להשפיע על גורל התיק. היו"ר החדשה ענת גואטה לא הכירה אותו לעומקו. מנהלת מחלקת החקירות החדשה עו"ד ציפי גז גילוני, שהחליפה בתחילת 2018 את אלי לוי הוותיק, נאלצה - למרות ניסיונה הרב - להתמודד עם משימה לא פשוטה.
אלא שלא היה פשוט להכניס לתמונת החקירה את חוקרי להב 433. במשטרה לא הכירו את התיק לעומקו, והדבר ניכר בחריקות שנשמעו במהלך הדיונים השבוע בבית המשפט. כך למשל, בא כוחו של ניר חפץ גילה כי בעדות שמסר לקוחו ברשות לפני חודשיים הוא לא הוזהר מראש, בעוד שהשבוע הוא נחקר ונעצר.
הסתעפות החקירה תביא לעיכוב בהשלמת תיק בזק, למורת רוחם של בעלי המניות בחברה. עם זאת, יש לה חשיבות ציבורית עצומה שייתכן שתחזק את מארג הראיות נגד נתניהו. הממצאים שנחשפו עד כה מדהימים. שלמה פילבר כבר הפך לעד מדינה, ואילו יועץ התקשורת אלי קמיר נחקר ונעצר בחשד ששוחח עם חפץ על האפשרות למינוי השופטת גילה גרסטל ליועצת המשפטית לממשלה תמורת ביטול החקירה נגד שרה נתניהו.
אני מכיר טוב למדי את קמיר. הוא לא עבריין באופיו. חפץ שוחח איתו מכיוון שקמיר מכיר אישית את גרסטל. השופטת היא חלק מחבורה הכוללת בין השאר את יהודה וינשטיין, יו"ר חברת החשמל יפתח רון־טל, השגריר לשעבר באו"ם ובלונדון רון פרושאור ואת קמיר עצמו. קמיר מצטער בוודאי היום על השיחה עם גרסטל, כשברור היה שתענה בשלילה על ההצעה. איך כל זה ייגמר, קשה מאוד לדעת. מה שברור הוא שחקירת וואלה הביאה למשהו גדול בהרבה ביחס לתיק החקירה של בזק.
3. חג הגז: בשבוע מטורף שהתחיל בחוק מילצ׳ן והטבות המיסוי (מי זוכר) ובהסכם עד המדינה שנחתם עם שלמה פילבר (מי שוכח), היו עוד אי אלו עניינים כלכליים. אם נתעלם מוועדות הכנסת ומסיפורי הצרכנות, אז הסיפור הכלכלי הגדול של השבוע הוא ללא ספק עסקת יצוא הגז למצרים מהקידוחים "תמר" ו"לווייתן" שבבעלות דלק ונובל אנרג'י. מדובר בעסקת ענק בהיקף 15 מיליארד דולר, המבטיחה סופית את הכדאיות הכלכלית של הפעלת קידוח "לווייתן" ותאפשר עסקות יצוא נוספות. הכנסות המיסוי בגינה נאמדות לאורך תקופה העסקה (עשר שנים) ב־3 מיליארד שקל. אלה יתווספו להכנסות מתמלוגי גז ונפט בהיקף 830 מיליון שקל ב־2017.
כמובן שנתניהו עט על העסקה ומיהר לקחת עליה קרדיט. הוא צוטט באומרו שמדובר ב"יום חג" לעם ישראל, בדיוק כפי שצוטט תשובה בעת מציאת מאגר הגז "תמר". נתניהו מנסה לאחוז כיום בכל עניין שיסיט את סדר היום מהפרשות. לו היה באפשרותו לחנוך תחנת אוטובוס בכרמיאל, זה היה מצוין. כשהיה בוועידה במינכן השבוע הוא הזמין יזמים המעוניינים להשקיע בישראל לפגישות אישיות. רוצה לומר שאין שום רע במפגשים אישיים עם אנשי עסקים שמעוניינים לעשות ביזנס בישראל. נתניהו מצוין בזה, וזה גם האינטרס שלנו האזרחים. יש לקוות שבאותה ההזדמנות הוא לא ביקש מהם להביא על הדרך מהדיוטי פרי סיגריות ושמפניות.
שר האנרגיה יובל שטייניץ, שלו מגיע הקרדיט האמיתי על המתווה, טען שהעסקה היא התשובה האמיתית לכל המתנגדים למתווה הגז ולתקוותם שלא ייצא אל הפועל. אז זה הזמן לומר למתנגדי המתווה: ניהלתם מאבק ראוי. הצלחתם לשפר את המתווה, אבל דחיתם את קידוח "לווייתן" בשנתיים, וזה עלה לנו ביוקר. בואו תודו שלמרות מחיר הגז הגבוה שמשלמת חברת החשמל (חוכמה שבדיעבד), המתווה בסך הכל טוב למדינת ישראל. בכך הודתה אפילו הנגידה. אז חברים יקרים, אנא נצלו את האנרגיות שהתפנו למאבקים לא פחות חשובים. ולאבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני, מומלץ לחזור בו מהביטוי "מתווה מושחת". מדובר בביטוי שבו השתמשה סתיו שפיר כנגד מיקי זוהר, ותראה מה קרה לה.
עסקת הגז עם המצרים יוצאת אל הפועל כששני נושאים הנוגעים גם הם למתווה משתלבים בה: הראשון הוא הדיון בתביעה הייצוגית בבג"ץ נגד חברות הגז והמחיר המונופוליסטי שגבו מחברת החשמל. על פי הפרסומים חברות הגז יורידו את המחיר מ־6 דולר ליחידת חום לכ־5 דולר. זה יקרה במהלך השנה הקרובה או לקראת חידוש החתימה על חוזה הגז בעוד כשנתיים. ומדוע שחברות הגז יתנדבו להוריד את המחיר? ראשית, כי יהיו בקרוב אלטרנטיבות זולות יותר. דלק ונובל כבר אינן השחקניות היחידות בשוק. שנית, ייתכן שמדובר בדיל הקשור לתביעת חברת החשמל נגד המצרים.
חברת החשמל תבעה את המצרים בגין הפסקת אספקת הגז לישראל וזכתה לפני שלוש שנים בפסק בוררות בסכום עתק של 1.76 מיליארד דולר. בדוחות הכספיים של החברה אין זכר לכך שהכסף שולם, וכנראה שלא. לממשלה יש אינטרס לוותר על הכסף לטובת היחסים המדיניים והכלכליים עם מצרים. המצרים כבר הודיעו שלא יקנו מישראל שום כמות של גז ללא הסדרה או בעצם הסרת התביעה. אז ייתכן שייצוא הגז למצרים הוא חלק מדיל שנעשה בין חברות הגז, חברת החשמל, המצרים וממשלת ישראל, מבלי שאף אחד לא טרח לספר לנו על כך.
4. בין יעקב לסביון: לפני כמה שבועות מונתה ועדת איתור בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד למציאת מחליף למנהל רשות המסים הפורש משה אשר. הוועדה ראיינה שמונה מועמדים, ולאחר עבודה מאומצת נמנעה מלהגיע להמלצה חד־משמעית. לקו הגמר העפילו המועמד הכמעט מובן מאליו ערן יעקב והמשנה למנהלת רשות המסים מירי סביון.
אלא שבניגוד למצופה, הוועדה החליטה להעביר את נטל הבחירה הסופית לשר האוצר משה כחלון. החלטה קצת מוזרה, אם להתנסח בזהירות. מוזרה משום שכל ועדות המינויים שבראשן עמד באב"ד המליצו על מועמד אחד בלבד, שבחירתו הייתה צפויה מראש. מוזרה כי באב"ד יודע מצוין שכחלון לא כל כך אוהב לקבל החלטות בענייני מינויים.
כך היה כשיעקב קווינט הומלץ למנהל רשות החברות הממשלתיות. קווינט נבחר על אף שלטעמי מועמדים אחרים היו ראויים ממנו. הוא זכה רק משום ששר האוצר רצה אותו. כך היה כששאול מרידור נבחר לממונה על התקציבים, וכך יהיה בכל מינוי אחר. אז מדוע דווקא במקרה של המחליף למנהל רשות המסים הומלצו שניים? כי הפוליטיקה שיחקה כאן שעות נוספת. יעקב היה מועמד מוסכם. הוא הגיע מרשות המסים לתפקיד הממונה על השכר באוצר מתוך הנחה כי לאחר פרישת אשר הוא יחליפו בתפקיד. מצד שני, באוצר לא רצו לצייר את הרושם כי מדובר במשחק מכור. כך לפחות הם נתנו לאותם שמונה מועמדים להבין, בהם סביון האיכותית.
כדי ליצור מראית עין של התלבטות אמיתית הוחלט להמליץ על שניים ולהפיל את התיק על שר האוצר. איזה מידע נוסף יש לשר שלחברי ועדת המינויים לא היה כדי לסייע לו בבחירה? אין לו. מה שיקרה כעת הוא שכחלון יזמן בשבוע הבא את השניים וישוחח עם כל אחד מהם. בעצם את יעקב מיותר להזמין, כי הוא מכיר אותו מצוין. אם לא תהיה הפתעה, יעקב הוא שייבחר לתפקיד. סביון תצא אולי בתחושה שתהליך הבחירה היה הוגן, והיא לא נבחרה כי שר האוצר הוא שבחר.
כך או אחרת הרבה זמן לא נשאר להחלטה הסופית. אשר יפרוש בעוד שלושה שבועות, ואם יעקב אכן ייבחר, המשימה הבאה תהיה למנות ממונה חדש על השכר.
5. הדולר חזר לסורו: בימים האחרונים נשבה בשווקים הפיננסיים מעין רוח של אופטימיות בנוגע לדולר. החששות להתגברות האינפלציה בעולם והציפייה להעלאת ריבית כלל עולמית חיזקו את הדולר בשווקים. השער היציג זינק אצלנו בתוך שבועיים מ־3.4 שקלים ל־3.55 שקלים. כולם היו בטוחים שהדרך ל־3.6 שקלים, ומשם צפונה, סלולה.
גם בנק ישראל שידר לפחות כלפי חוץ סימני נחישות. רכישות המטבע הסתכמו בינואר בשיא של 1.8 מיליארד דולר. הנגידה קרנית פלוג הודתה סוף־סוף גם בקיומן של ספקולציות בשוק המט"ח. ועדת הכספים דנה במשבר בשער החליפין עם דרישה לשינוי מדיניות. נציג בנק ישראל יצר בדיון את הרושם שאכן השינוי בדרך וששווה לבחון את המצב בתוך חודש. ובכן, בשבוע הבא יסתיים "החודש", ובאופק לא נראות התוצאות. להפך.
הדולר נחלש השבוע, והיציב שוב ירד מתחת ל־3.5 שקלים. זהו בעצם גלגל שחוזר על עצמו אחת למספר חודשים. התעשיינים זועקים, ועדת הכספים מתכנסת, והפוליטיקאים נרתמים. הדולר איכשהו מתחזק זמנית, אבל עם התפוגגות משככי הכאבים הוא שב וקורס. תרופות המרשם השגרתיות לטיפול במחלת הספקולנטים הפסיקו לעבוד מזמן. צריך איזה מהלך שובר שוויון שיתוכנן בחשיבה מחוץ לקופסה.
אחד כזה הוצע על ידי יו"ר אסם דן פרופר. בראיון המתפרסם היום במגזין "מעריב־עסקים" מציע פרופר להקפיא ליומיים־שלושה את התמורה המתקבלת בעסקות מכירה גדולות של מטבע. זה לא יכה את התעשיינים הפועלים במסחר בתום לב. זה לא יסכן את יחסי סחר החוץ עם מדינות השוק. ואולם המהלך ייתן מכה קשה לספקולנטים הפועלים על בסיס יומיומי וזקוקים כל יום לתדלק את עצמם במזומנים.
הצעת פרופר היא תרופה אחת בלבד. רבות אחרות מונחות על המדף, ופלוג מכירה את כולן. כל שנותר הוא לגלות נחרצות ולהכות לא במלחמה קונבנציונלית אלא בלוחמת גרילה.