במדינת השחיתות רעש, מהומה/
הריקבון החריב את החומה והמושחתים יוצאים למלחמה/
הכל כשר ומותר להכשיר את המזימה/
הרי המלך והמלכה מובילים כאן משימה/
להפוך את המדינה לארגון פשע ורשע/
במסווה של צבא הישע/
הקופה הציבורית הפכה ליעד לכיבוש/
ואצל מקורבים למלוכה זוהתה שמחה וצהלה, הרי יש הרבה כסף וגם רכוש/
ההתנהלות המחפירה הפכה למחלה ממארת/
אבל המלך והמלכה לא יודעים מה לעשות, כי אינם מכירים דרך אחרת.
את השורות האלה לא יוסיפו לשיר הילדים “במדינת הגמדים”, והגננות לא ילמדו את הפעוטות את דרך החיים היחידה כאן. מערכת החינוך הרי צריכה ללמד את ילדינו ש”טוב למות בעד ארצנו”. כן, טוב, ואולי אף חייבים למות בשביל הנהגה ומנהיגות מרקיבה, שדואגת אך ורק לעצמה.
פרשיית השופטת והמתאם של הרשות לניירות ערך שוב הוכיחה לנו שבישראל “מוסר” הוא רק שם של דג, ואין לו שום משמעות אחרת. בתוך יממה ביקשו שרת המשפטים, נשיאת ביהמ”ש העליון, שופטים בדימוס וכמובן פוליטיקאים שמצויים בניגוד עניינים חמור – את ראשם של שני המעורבים. פתאום אסור לתת זמן לזמן, לחקור חקירה מקיפה, לאפשר להם להמשיך לעבוד – עד שיהיה פסק דין חלוט. את הפרוגרטיבה הזו מאפשרים רק לרה”מ בנימין נתניהו, כי הוא מיטיב עם אלו שדואגים לו: חברי הקואליציה, חברי הסיעה, העיקר לשמר את השלטון שמפנק־מפנק־מפנק את סגל א’ של השליטים. אנחנו, הציבור, נתבקש כמובן לשלם את החשבון שיהיה יקר, מדי.
****
במשך 70 שנה תנאי המעצר בישראל הם מהחמורים ביותר בדמוקרטיות בעולם. מערכת המשפט בשת”פ מלא עם התביעה, המשטרה, השב”ס ומקורבים לשלטון. אבל כאשר נעצרים מיליארדר ומקורבים “משלנו”, שעזרו ו/או עבדו בשביל הממלכה, קם רעש ציבורי עצום. איפה מבחן בוזגלו, שייסד פרופ’ אהרן ברק? מדוע מערכת המשפט לא קשובה לחשודים שאינם מקורבי השלטון? מדוע הספין האדיר דואג רק לאלו שעובדים ודואגים לזוג המלכותי שלנו? לאף אחד אין תשובה הולמת.
****
פרקליטת מחוז ת”א לשעבר, רות דוד, ביצעה בתפקידה עבירות חמורות פי כמה (לכאורה, כי פרקליט המדינה מסרב לפתוח לחקירה 17 תיקים שבהם הייתה מעורבת. לפי דוח של מבקר המדינה, הם נגועים לחלוטין), אבל מערכת המשפט עושה את המרב כדי לא לחקור את הקשר האסור בין רות דוד ועו”ד רונאל פישר.
המערכת חוששת שהמידע שיתגלה לציבור בחקירת התיקים שבהם היו מעורבים השניים יחריב כאן את רשויות המשפט והאכיפה. וסביר להניח שהחשש במערכת מוצדק.
המסרונים בין השופטת לפרקליט אסורים לפי כל קנה מידה. מסרונים לא ייפסקו בין שופטים/שופטות ונציגי התביעה – כולם פשוט ייזהרו יותר, כי כבר אסור להשתין מהמקפצה. אבל אפשר להמשיך להשתין במימי הבריכה – קוראים לזה מידע חסוי, לעיני השופט/ת בלבד.
ראש הממשלה, ירום הודו וחסדו, ממשיך לנהל את החקירה. ברצונו ייחקר לשעה־שעתיים מתי שיהיה לו נוח (אם בכלל), כי הוא עסוק במסעות בעולם (עם רעייתו החשודה). כי את המנגינה הזו של איפה ואיפה אי אפשר להפסיק. המערכת פשוט לא יודעת איך.
מחר כבר יישלחו חשודים למעצר. יהיו שם עכברים, פשפשים ומיטות בטון. הם ייחקרו מתי שנוח לחוקרים, אף נציג ציבור לא ידאג לשמור על זכויותיהם. כי מדינת ישראל היא ביתו של שלטון מושחת.