עכשיו, אחרי שהיה לנו קצת זמן לתהות על טיבו של תיק 4000, הדברים מתחילים להתבהר. החקירה בתיק זה נסבה על ההאשמה כי לבזק ניתנו הטבות בהיקף של מאות מיליוני שקלים באמצעות ביטול ההפרדה המבנית בין בזק לבין יס, ונכס המס של חברת יס.
אבל בעוד המשטרה והכתבים ממהרים להפליל את ההטבות לכאורה הללו, יש סיבות מהותיות כבדות משקל שמצדיקות אותן, זאת ללא קשר לזהות בעלי בזק. כפי שכתבו פרשנים כלכליים שונים, בהם אלי ציפורי מהעיתון "גלובס", ביטול ההפרדה המבנית היה הכרחי משום שהוא היה מאפשר לצרכן ליהנות מחבילות במחיר נמוך מהמוצע כיום בשוק התקשורת.
רפורמת הפס הרחב האינטרנט, אחד התנאים שבזק נאלצה להסכים להם בתמורה לביטול ההפרדה מ-yes הפכה להצלחה גדולה, כפי שכתב ציפורי, וזאת בתקופת שלמה פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת והבוס שלו, שר התקשורת בנימין נתניהו. גם קיזוז ההפסדים של YES, נושא מדובר בהקשר לתיק 4000, הוא מהלך חשבונאי מקובל.
במילים אחרות, אין כאן עבירה. לפחות לא מצד משרד התקשורת, לרבות פילבר ונתניהו. מדובר במדיניות כלכלית הגיונית ומקובלת שמשרתת את האינטרס של הציבור. אז אם זה כך, למה בכלל מתקיימת חקירה?
ובכן, זה מביא אותנו לדמיון בין תיק 4000 לבין תיקי 1000 ו-2000. בכל המקרים מייחסת המשטרה מניע פלילי לשני דברים: למדיניות של נתניהו וליחסים בינו לבין כלי תקשורת. הפללת מדיניותו הכלכלית של נתניהו היא הסוגיה המרכזית אם לא הבלעדית בתיק 1000, והיא מהווה מחצית מתיק 4000. אפשר להגיד שהיא גם מהות ההאשמות נגד נתניהו בתיק 3000, פרשת הצוללות.
בתיק 1000 נתניהו חשוד כי בתמורה לסיגרים הוא פעל לתקן חוק שהיטיב עם תושבים חוזרים ועולים חדשים עשירים. אם עמדת נתניהו הייתה מתקבלת, תקפות הפטור מתשלום מס הכנסה על הכנסות גלובליות ותקופת הפטור על דיווח על הכנסות גלובליות לתושבים חוזרים ועולים חדשים הייתה מתארכת מעשר לעשרים שנה.
ייתכן כי הביקורת על החוק שלפיה היא הופכת את ישראל לציר הלבנת הון, מגובה בראיות. רק לפני מספר חודשים דווח כי משרד האוצר הצרפתי פתח יחידה מיוחדת לחקירת חשדות להלבנת הון על ידי יהודים עולים מצרפת. אולם לצד זאת ברור כי החוק הביא לעלייתם של לא מעט יהודים עשירים ולהשקעות משמעותיות בישראל על ידם. כמו כן ברור כי הצעת התיקון לחוק הייתה מגדילה עוד יותר את שיעורי העלייה וההשקעה.
האם התועלת בהשקעות ובעלייה עולה על הסכנה להלבנת הון? משרד העלייה והקליטה סבר שכן. משרד האוצר סבר שלא. האם זה הופך את משרד העלייה למשרד של פושעים? לא. המחלוקת לגיטימית. אין כאן עבירה. לא של משרד הקליטה ולא של נתניהו. ההנחה שיש כאן פשע איננה אלא ניסיון להפוך עמדות המנוגדות לעמדת מאן דהו למעשה פלילי.
בכל הקשור לפרשת הצוללות, נתניהו כמו גם שר האנרגיה יובל שטייניץ תומכים בפומבי כבר למעלה מ-15 שנה בהגדלת צי הצוללות של חיל הים ולהפיכת החיל לזרוע אסטרטגית של ישראל. נכון, יש החולקים על דעתם אבל אין בדל של עבירה בהחזקת ובקידום עמדות שנויות במחלוקת. אדרבה, בשביל זה יש בחירות.
מה התמורה?
דיווחי התקשורת שהתעלמו כמעט לגמרי מהפן המיטיב עם הציבור בפרשות הצוללות, מעלות שאלות הנוגעות לתקשורת גם בפרשת בזק ובפרשת נתניהו-מוזס. על פניו יש מספר בעיות עם החקירות הללו. ראשית: נתניהו לא קיבל כיסוי תקשורתי טוב, לא מידיעות אחרונות וגם לא מוואלה. השבוע התפרסם תחקיר באתר "מידה", שמפרט את הכיסוי שלו זכה נתניהו מאתר וואלה בתקופה שעל פי החשד ראש הממשלה ושולחיו לחצו על בעלי האתר ועל עורכיו לשפר את היחס כלפיהם.
מתברר שהלחץ לא עזר. במהלך אותה תקופה, כ-75% מהכתבות באתר שהתייחסו לנתניהו היו עוינות כלפיו. זה נכון גם ביחס למאמרי דעה וגם לכתבות חדשותיות. מצד שני, האתר העניק יחס אוהד ליאיר לפיד, ליצחק הרצוג, למני נפתלי ועוד. במילים אחרות, לא היה כלום.
אבל זה מביא אותנו לבעיה חמורה יותר. החקירות בתיק וואלה וידיעות נסובות אודות הסברה כי יש דבר פלילי בשורש היחסים בין עיתונאים לאישי ציבור. על סמך יסוד זה, כל כתבה אוהדת או עוינת של כתב על פוליטיקאי יכולה לשמש עילה למעצרו ביום מן הימים. ניתן יהיה להגיד שהכתבה שפרסמו היוותה סוג של שוחד ואמצעי לגרום לפוליטיקאי להיטיב עמו באופן כזה או אחר. ואם כתב מפרסם כתבה אוהדת על פוליטיקאי ומאוחר יותר מתחיל לעבוד אצלו, אזי המהלך הוא הוכחה כי השוחד השתלם.
וכאן אנו מגיעים לבעיה חמורה נוספת בחקירות: האפליה הבלתי נסבלת. הרי כולם מבינים שההטיה הפלילית לכאורה הולכת רק בכיוון אחד, ואנו יודעים שבזמן שידיעות תקף את נתניהו, הוא ליטף את יש עתיד. ומה התמורה, לכאורה?
שרי יש עתיד במשרדי הרווחה, החינוך והמדע העבירו מיליוני שקלים לפרסום בידיעות מקופת משרדיהם. המפלגה זכתה לכיסוי אוהד ביותר מחברו הוותיק והבוס לשעבר של יו"ר המפלגה. נוני מוזס אף ארגן מסיבה מושקעת עבור לפיד לציון השקת הקריירה הפוליטית שלו. וכמו שלא נחקרו יעקב פרי, מאיר כהן ושי פירון מעולם, גם 43 חברי הכנסת שהצביעו בעד "חוק ישראל היום" לא נחקרו. מלבד איתן כבל, שחקירתו לא עשתה רושם של חקירה רצינית.
החקירה הבררנית מתקיימת ביתר שאת במדיניות הרגולטורית של משרד התקשורת כלפי המתחרה שלyes - HOT. על פי ציפורי, הוט קיבלה הטבות מס בהיקף של מיליארד שקל כאשר לא נדרשה לעמוד בהתחייבותה לפריסת התשתית שלה במדינה. אבל לעומת יס, הוט לא הייתה בבעלות חבר של נתניהו. ציפורי גילה כי ההטבה ניתנה בתקופה שמוזס ובעל השליטה לשעבר בגלובס, אליעזר פישמן היו בין בעלי המניות בהוט. ואיש לא חוקר. ומנכ"ל משרד התקשורת באותה תקופה, אבי ברגר מקבל מהתקשורת יחס של איש עקרונות.
הבעייתיות בחקירות מכרסמת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק והמשפט. והשבוע קיבלנו עדות ישירה להשפעה המשחיתה שיש להן על אנשי מערכות הללו, שנדרשים לתת להן גיבוי.
אפשר לקרוא את המסרונים בין השופטת הילה פוזנסקי-כץ לעו"ד ערן שחם-שביט, שבהם מדברים על הנחפזות של חוקרי להב 433 להשאיר את עצורי תיק 4000 במעצר כהלצה חברית. אפשר גם לפרש את טענתו של שחם-שביט שלפיה החוקרים "כמעט הרביצו לי", בכך שחשב שאפשר לשחרר עצורים מהר יותר משסברו החוקרים. ואת תגובת השופטת "נדמה לי שאין דבר מפחיד כמעצר בלהב" כהסכמה כי החוקרים נמצאים באמוק מסוכן שעלול לרמוס כל מי שחולק עליהם. אבל איך שלא מפרשים את דבריהם, קשה להבין את הטענה כי לא בוצעה עבירה פלילית בתיאום פסקי דין. זו בהחלט עבירה ועל כן ההחלטה לא לפתוח נגדם בחקירה פלילית היא החלטה מושחתת.
קל להיסחף בדיווחים צעקניים על אודות הטבות בשווי מיליארד שקל לבזק בתמורה לסיקור אוהד בוואלה. אך כאשר עוצרים רגע ובודקים את החשדות, מבינים כי קורה כאן דבר מסוכן באופן בלתי נתפס. ולא ברור איך נצא מזה בשלום.