כצפוי, ובדיוק כפי שניבאו כל הערכות, הפגישה בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו שהתקיימה אתמול בבית הלבן הייתה ידידותית ומלווה בגילויי חיבה הדדיים מופגנים. השאלה הגדולה היא - מה הניבה השיחה מבחינת ישראל בתחום המדיני ועם מה יצא ממנה נתניהו בתחום המעשי והמשמעותי? התשובה - מעט מאוד, אם בכלל. ההצהרות שהשמיעו הנשיא וראש הממשלה בתום הפגישה היו נעימות לאוזן. אבל שוב, האם הן יבואו לידי ביטוי פרקטי? בנוגע לקידום פתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני, לא צפוי שנראה כתוצאה מהפגישה אתמול איזושהי התפתחות של פריצת דרך בעתיד הנראה לעין.
אין ספק בידידות שטראמפ רוחש כלפי ישראל ובחיבתו לראש הממשלה, אם כי לעתים הוא מבטא ידידות זאת כאילו ישראל היא מדינה חלשה ונרדפת ולא מעצמה אזורית. מה שהעיק על הפגישה היה המציאות הפוליטית והחברתית שהמארח והאורח שקועים בה. לפני הפגישה קיבל טראמפ דיווח ששיעורי שביעות הרצון מתפקודו בקרב האמריקאים צנחו לשפל חסר תקדים. לפני שנכנס לבית הלבן עודכן ראש הממשלה בדיווח שניר חפץ הסכים להיות עד מדינה, לא בדיוק בשורה מעודדת לפני שיחה עם נשיא ארה"ב.
אבל ראש הממשלה קיבל מהנשיא טראמפ את מה שהיה חשוב לו מכל: מידע ופרטים מעודכנים על סעיפי תוכנית השלום המתגבשת בבית הלבן ("את הפלסטינים הבית הלבן לא יעדכן מראש", אמר לי אתמול דיפלומט מערבי בכיר מאוד בניו יורק). מאידך, נתניהו גם קיבל רמז ידידותי עבה שדחייה ישראלית מסעיפים מרכזיים בתוכנית תעורר תגובה קשה מצד הנשיא.
מלבד ההצהרה השגרתית על רצונה של ישראל בשלום, האם עדכן נתניהו את הנשיא טראמפ בפרטים של יוזמה ישראלית חדשה במטרה לחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים? ספק גדול. נתניהו העלה, איך לא, את נושא הסכם הגרעין עם איראן. אבל הוא פרץ לדלת פתוחה. ההערכות בוושינגטון ובמרכז האו"ם בניו יורק הן שהנשיא כבר החליט לפרוש מההסכם בחודש מאי הקרוב.
המבחן המרכזי מבחינת ישראל שהפגישה צריכה הייתה להניב היה להצליח לשכנע את הנשיא טראמפ להפגין נוכחות ומעורבות אמריקאית פעילה במאבק על ההשפעה בסוריה המתחולל בין רוסיה, איראן וטורקיה. אם לשפוט לפי יחסו המתנכר והמרוחק של טראמפ לסכסוכים אזוריים, ספק גדול אם עלה בידי ראש הממשלה להשיג מהנשיא הבטחה למעורבות כזאת.