למעט מורעלים שדפוסי ההצבעה הקשיחים שלהם הם תולדה שבטית, בורות או חוסר יכולת להחליט בעצמם, כל אדם סביר משקלל את הצבעתו בהתאם ליכולתו להוציא מן הבחירות את המקסימום בהתאם להשקפת העולם שלו. ואם את(ה) באמת מקדישים מאמץ, אזי החשבון הוא די מסובך והפער בין מה שאתם חושבים על המפלגה הנכונה והמתאימה ובין הצורך להשיג תוצאה פוליטית אופטימלית עשוי להגיע למחוזות הזויים. משהו בדומה לבחירה בכדור ביליארד לבן כדי לפגוע בכחול, כדי לפגוע בירוק שיפגע בחום, ואם הכל ילך כשורה, אזי עשית את החשבון הפוליטי הכולל. 
 
הבעיה היא, כמובן, שבחשבונות מסוג זה אף חישוב לא הולך כשורה, כי בדרך יש פוליטיקאים, ובדרך לשלטון הם עיוורי צבעים. בעוד שבועיים הולכים במרצ לבחירות לראש או ראשת המפלגה. גילוי נאות: אני שייך למצביעים השבטיים. לא משום שאני לא מאמין בתיאוריית כדור הביליארד בשיקולי ההצבעה, אלא משום שאני מאמין שבסוף הפוליטיקאים יחרבשו את החשבון, ולכן אני תקוע בשבטיות מאז ימי מפ”ם שהיו עליזים בשעתם, והסתיימו עם השקת מרצ לאחוז החסימה. 
 
אומרים שתמר זנדברג תיקח את הבחירות הפנימיות. אני לא מכיר אותה, אבל היא נראית בחורה לעניין. מצדי הייתי הולך על אבי בוסקילה. גם אותו אני לא מכיר, אבל מעריך שאם באמת רוצים לגרד (מלמטה) את העשרה מנדטים, בוסקילה מצטייר כאיש הנכון, אם קהל המטרה הוא לא רק לבן עור ואפור שיער. מרוקאי? צ’ק. קצין קרבי? צ’ק. צל”ש? צ’ק. ספורטאי? צ’ק. הומו? צ’ק. מבין בביזנס ששמו תדמית ופוליטיקה כמי שעבד בפרסום? צ’ק. עשה פעילות מחאה? צ’ק. תל־אביבי עם קבלות? צ’ק (בדצמבר 2017 זכה בתואר איש השנה מטעם טיים אאוט תל אביב). 

תמר זנדברג. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
תמר זנדברג. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

אם בוסקילה לוקח את החבילה האטרקטיבית שלו ונוחת במרצ, חזקה עליו שהוא יודע שזו לא הפלטפורמה האידיאלית שדרכה יגיע לעמדות השפעה לאומיות. אז אולי מדובר בבחור ערכי עם חבילת הכל כלול במובן הפוליטי. אני שומע שהוא כאילו פופוליסט ושטחי והמסרים שלו עמומים, אלא שכל אלה, עם החבילה התדמיתית שלו, הם בדיוק מעלותיו של פוליטיקאי במלחמת הבוץ הפנים־פוליטית. כאן מדברת הפסאדה, ואת זה יש לו במינון הכי מדויק. 
 
בכלל נפלא מבינתי מדוע אנשים ישרים לא בוחרים במפלגה שעל פניה היא הישרה מכולן. אבל בישראל של היום זו כנראה מגרעת. בדרך כלל הבחירה במרצ היא נטו במפלגה היחידה שמיישמת אידיאולוגיה יונית ויושר ציבורי. סיכוי להצטרף לגוש חוסם קלוש למדי, בטח להוות לשון מאזניים. את הפוליטיקה האמיתית אפשר להשאיר לשאר המפלגות. החשבון של בוחרי מרצ הוא שאת נפשם הם הצילו, ובמדינה של היום זה וואחד בונוס.