שני קרבות מתרחשים לנגד עינינו בו־זמנית: קרב הישרדות נואש של בנימין נתניהו מחד גיסא, קרב נואש לא פחות על ירושת נתניהו מאידך גיסא. הקרב השני מעניין יותר מהראשון: זהו קרב בין שניים שרוצים להגיע לראש הפירמידה ויודעים שלא יוכלו לעשות את זה אלא רק בתוך מפלגת השלטון היחידה מימין, הליכוד. אלה הם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט.
ליברמן משתף פעולה עם נתניהו והדליק את המדורה הענקית הזו, תמורת הבטחה שיהיה שר ביטחון גם אחרי הבחירות. אני מאמין להצהרתו של ליברמן שירוץ בבחירות לבד, בראשות ישראל ביתנו. אני לא מאמין לו שהוא לא מתואם, מלא־מלא, עם שותפו משכבר הימים, נתניהו. הם מתואמים לגמרי ולא אתפלא אם יתברר שאחרי הבחירות, כשנתניהו יחזור להרכיב ממשלה, נוסף על מינויו של ליברמן לשר ביטחון הוא יסייע לו לחזור לליכוד וימנה אותו לממלא מקום ראש הממשלה. זה יהיה שכרו של ליברמן: הירושה תופקד בידיו, אם וכאשר, ליום שאחרי נתניהו. אם זה מזכיר לכם משהו, אתם צודקים: זה בדיוק מה שאריאל שרון עשה לנתניהו בפעם הקודמת, ערב תבוסת 1999. מצד שני, כדי שזה יצליח לליברמן, נתניהו צריך לקיים את כל ההתחייבויות שלו. רקורד קיום ההתחייבויות של נתניהו אינו מרשים. עם זאת, ליברמן יודע לגבות חובות.
נתניהו מוותר על קואליציה מוצלחת, ובכירי הליכוד ירדו למחתרת
נפתלי בנט, בינתיים, מתפלץ על הקווים. ראש הממשלה נותן ליריבו ליברמן מקדמה משמעותית בקרב הירושה, ומפרק את הממשלה שבה בנט נהנה עד השמיים כבר שלוש שנים מסיבות אגואיסטיות לחלוטין. בנט יודע שלא תקום בישראל ממשלה ימנית יותר מהנוכחית. הוא נמצא, לצד איילת שקד, בעיצומו של מסע משילות ימנית מרשים, וכל זה הולך לטבוע במים אדירים רק כי נתניהו הסתבך בחקירות. זה משגע את בנט. הוא איבד לנתניהו בין שלושה לחמישה מנדטים במסע הקניבליזציה טרום בחירות 2015, הוא מפגין מאז נאמנות יוצאת דופן לראש הממשלה, הוא לא פירק את הממשלה אחרי המלצות המשטרה להגיש נגד נתניהו כתב אישום בגין שוחד, ופתאום הוא מקבל את זה. בנט התפוצץ אתמול על נתניהו והצהיר, לראשונה, שיתמודד על ראשות הממשלה נגד נתניהו אם אכן יגרור ראש הממשלה את המדינה לבחירות בטרם עת.
האיום של בנט בהתמודדות על ראשות הממשלה אינו רציני, אבל הדבר האחרון שנתניהו צריך עכשיו הוא את בנט ואיילת שקד מתאבדים על הגדרות נגדו במהלך קמפיין. צריך להוסיף להם גם את משה כחלון, שלא ישכח ולא יסלח, ואת החברים מהצד השני של המפה הפוליטית, ולהבין שההימור של נתניהו על בחירות נגד כל העולם ו־119 חברי כנסת יכול להסתיים בבכי. מצד שני, אין לנתניהו מה להפסיד. יש נגדו כבר שלושה עדי מדינה, מהקרובים והמחוברים אליו ביותר, והיד עוד נטויה. כדי לשרוד, הוא חייב לשרוף את המועדון. זה בדיוק מה שהוא עושה.
במועדון הזה יושבים, חוץ מאזרחי המדינה, גם 119 חברי כנסת שממש לא רוצים להיגרר לבחירות. חלק ניכר מהם לא יחזרו לכנסת. למרות זאת, הם שותקים. בכירי הליכוד ירדו למחתרת. אנשים עם שאיפות הנהגה כישראל כץ, גלעד ארדן, גדעון סער (מבחוץ), סוכרים את פיהם ומתאיידים. הם מבינים שראש הממשלה מוותר על קואליציית ימין הומוגנית ומוצלחת רק כדי להמשיך לנהל את מלחמת השמד שלו ברשויות אכיפת החוק, אבל לא מצליחים לאסוף את עצמם כדי להגיד משהו. זהו צונאמי פופוליסטי הרסני, שמאיים לכלות את מה שעוד נותר מהממלכתיות הישראלית. זוהי סכנתו האמיתית של בנימין נתניהו למדינת ישראל.