המאבק על חוק הגיוס החל כגחמה של הרבי מגור, שהפעיל את שלוחו בממשלה ובכנסת, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. הוא נבע מתחושת הסיעות החרדיות, שלפיה בגלל החקירות נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו לחיץ וסחיט וניתן להכניעו, אך החרדים נתקלו בחומה בצורה של שר הביטחון אביגדור ליברמן.
זה קורה בתקופה שבה מספר החרדים המתגייסים נמצא במגמת עלייה והחברה החרדית עוברת שינוי מהפכני של השתלבות במדינה. רק ביום שישי האחרון קיבלנו דוגמה לכך: בטי דויטש, חרדית בת 28 מירושלים ואם לחמישה ילדים, זכתה במקום הראשון בין הנשים הישראליות במרתון המלא (42.2 ק"מ) בירושלים.
אולי היה אפשר להגיע עם ליברמן לפשרה, אלמלא הוא התחכם והחליט, יחד עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט על הקמת צוות מקצועי של צה"ל ומשרד הביטחון. בכך, למעשה סנדל ליברמן כל סיכוי לדיל פוליטי. ליברמן סבור שסוגיית גיוס החרדים היא עניין מקצועי, שחייב להיות מוכרע על ידי מערכת הביטחון. לכן הוא מתעקש שהחוק, שאותו דוחפות הסיעות החרדיות וגם הבית היהודי, ימתין עד להמלצות הצוות המקצועי שהוקם. אצל שר הביטחון נושא גיוס החרדים הוא עניין עקרוני וערכי.
גם לפוליטיקאי ציני יש קווים אדומים
ליברמן ועקרונות? זה נשמע אוקסימורון. אבל כן, בסוגיה זו מאבקו הוא לא רק פוליטי. נכון שסיעת ישראל ביתנו חרטה על דגלה סיסמאות של מאבק בכפייה דתית - כמו חוק המרכולים - ואף החריפה את מאבקה בנושא בשבועות האחרונים. ברור כי ליברמן יודע שהמאבק מחזק את הבייס שלו ויש בו פוטנציאל אלקטורלי. אבל אני מאמין שאפילו לפוליטיקאי ציני כמו ליברמן יש קווים אדומים - ומכאן גם התעקשותו בנושא, גם במחיר של נפילת הממשלה.
ליברמן אינו רוצה בחירות מוקדמות, כי הוא עלול לאבד את תפקידו, שבו התאהב. אבל הוא גם מעריך שאם מפלגתו תתחזק בבחירות הבאות, יהיה קשה להקים ממשלה בלעדיו. שר הביטחון חותר להיות לשון המאזניים, בין אם בממשלה עתידית של בנימין נתניהו ובין אם בממשלה של יאיר לפיד. אם אכן זה יקרה ולא ניתן יהיה להקים ממשלה בלעדיו, ליברמן ישוב וידרוש את תיק הביטחון.
כמו מרבית השחקנים בזירה הקואליציונית גם ליברמן מהמר. אבל אם הממשלה תיפול על חוק הגיוס, לפחות אפשר יהיה לומר שלשם שינוי היא התפרקה בגלל סוגיה ערכית, חשובה לחברה בישראל, לחילונים ולדתיים כאחד, גם אם הנושא הוא רק תירוץ או החל כמהלך של כיפוף ידיים.