רק נס ימנע את ריצת האמוק של בנימין נתניהו לבחירות בסוף חודש יוני הקרוב. תיאוריית הקונספירציה קורמת עור וגידים מולנו. מקורבי ראש הממשלה, שהדליפו אתמול ש”רק ליברמן הוא הבעיה” ורמזו כי נתניהו עשוי לדבר איתו במהלך הלילה, חמדו להם לצון. ליברמן ונתניהו לא מפסיקים לדבר לרגע אחד בשבוע האחרון. הם מתואמים לחלוטין ומנהלים את ההצגה הטובה בעיר. ליברמן נושא את הדגל נגד החרדים ובעד השוויון בנטל, נתניהו לא מוכן לקואליציית 61, אז אין ברירה, הולכים לבחירות.
הילכו שניים יחדיו אלא אם נועדו? נועדו לגמרי. הם החלו את הדרך הפוליטית יחד, בראשית שנות ה־90, והם כנראה גם יסיימו אותה יחד. נדמה לי שהשגיאה הפעם שייכת לאביגדור ליברמן. יש לו עוד כדור אחד במחסנית, ויש מצב שהוא יורה אותו למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, עם הפרטנר הלא נכון.
כדי שהאירוע המיותר הזה יסתיים, צריך לקרות דבר פשוט: ליברמן צריך להורות לשרה סופה לנדבר להימנע בהצבעה בכנסת על חוק הגיוס. זה הכל. במצב הזה נתניהו לא יצטרך לפטר אותה. לא שהוא צריך לפטר אותה (אין חוק כזה), אבל נתניהו רוצה בחירות, והיה מתפטר בעצמו אלמלא האמין שיתפרו לו ממשלה חלופית על הראש. אבל ליברמן לא יורה לסופה לנדבר להימנע, כי נכון לאמש הוא מתואם עם נתניהו וההצגה חייבת להמשך.
אם יש דבר אחד שיכול, אולי, להזיז את ליברמן מהתוכנית הזאת, זה הסקר שפורסם אתמול בחברת החדשות והעניק לו ארבעה מנדטים, בעוד אורלי לוי־אבקסיס, הנמסיס הגדולה שלו, גורפת חמישה. ליברמן יודע שיש סיכוי שלא יעבור את אחוז החסימה. בבית היהודי אמרו אתמול שליברמן עוד לא יודע מה מחכה לו. הרי גם לבנט היה עם נתניהו הסכם “אי התקפה” במהלך קמפיין, אז נתניהו שתה לו את המנדטים בלי להתקיף, וכשהוא התעורר, היה מאוחר מדי.
ואם נתניהו הבטיח לליברמן שיהיה שר הביטחון בממשלה הבאה, גם אם לא יעבור את אחוז החסימה, כל מה שליברמן צריך לעשות זה להרים טלפון לרפי איתן. הוא קיבל מנתניהו בדיוק את אותה ההבטחה ב־2009. הוא באמת לא עבר את אחוז החסימה. שר בממשלת נתניהו הוא לא היה.
מבחינת ליברמן: מחיר למזדקן
זה הניתוח של נתניהו: אני בשיא של כל הזמנים. יותר ממה שיש לי עכשיו, לא יהיה לי. זה הזמן להוון את המומנטום. הסקרים הפנימיים שלי מראים לי 35 מנדטים. אני אביא אותם על הראש של המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה. אני אגיע לשימוע לפני הגשת כתב אישום עם מנדט מוגבר. אני אוכל להרכיב קואליציה עם תנאי גורף לשותפים שלא מפילים את הממשלה גם לאחר הגשת כתב אישום נגד ראשה. החקירות נגדי, שנתפסות בימין כרדיפה, יסייעו לי לשתות את כל מחנה הימין עם קשית גדולה בהרבה מזו ששימשה אותי בפעם הקודמת.
אם בפעם הקודמת מצביעי הבית היהודי, ליברמן, ש”ס, כחלון ואלי ישי רצו להציל אותי מהערבים, הפעם הם יחושו להושיע אותי מהשוטרים. אם אני לא הולך לבחירות ביוני, מעכשיו ועד סוף השנה אני בגלישה, מחקירה לחקירה, מעד מדינה לעד מדינה, מהדלפה להדלפה. זו תהיה מלחמת התשה שתקיז את דמי, עד שמישהו מהשותפים יתעייף מהלחץ התקשורתי ויעשה מעשה. אז במקום שהם יעשו, אני אעשה.
זה הניתוח של ליברמן: יש לי כאן הזדמנות בלתי חוזרת לאג’נדה מנצחת על חוק הגיוס, שהוא כמעט קונצזוס בחברה הישראלית. זו ההזדמנות האחרונה להרים ראש ולהביא מספר סביר של מנדטים על הפלטפורמה המתפרקת של ישראל ביתנו. אם זה כולל גם הבטחה לתיק הביטחון מלא־מלא אחרי הבחירות ומאמץ לסייע לי לחזור לליכוד, מדובר בעסקת חיי בהזדמנות. ממש מחיר למזדקן. אבצר את מעמדי כשותף הבכיר של ביבי ואהיה שם, כפי שאריק שרון היה שם בזמנו, ביום שבו ייאלץ לרדת מהבמה. זה עכשיו, או אף פעם.
אז למה ליברמן עושה שגיאה? כי בתוכניות מהסוג הזה, כל מה שיכול להשתבש, ישתבש. בעוד אצל נתניהו ההבדל בין תקווה לאכזבה נע בין 32 ל־24 מנדטים, אצל ליברמן זה יכול להיות בין להיות או לחדול. עם סיכוי לא רע לאפשרות השנייה. דרך משפילה לסיומה של קריירה נפלאה.
בנט עלול לשלם את המחיר
נפתלי בנט ייתן את קרב חייו בבחירות הקרובות, איילת שקד היא חביבת הקהל. בנט לא יסכים לשום תפקיד אחרי הבחירות, זולת שר הביטחון. ליברמן עלול למצוא את עצמו בפני שוקת שבורה. הוא עלול להיות זה שישלם את המחיר הציבורי על גרירת המדינה לבחירות מיותרות, רק כי נתניהו רוצה. אף אחד לא יודע טוב ממנו שבמצבים כאלה נתניהו לא יספור אותו. פתאום הוא יסנן אותו וישכח כל מה שהבטיח. במהלך הלילה הם אמורים לקבל את ההחלטה הסופית. אלא אם כן הסכים יולי אדלשטיין להאריך את מושב הכנסת בשבוע נוסף. מדינה שלמה נקלעה לצלילת סחרור משובשת לגמרי, רק כי ראש הממשלה מנסה להימלט מאימת הדין. בדרכו, הוא ירמוס לא מעט מאלה שמכשכשים עכשיו בזנב, אבל הכלבים נובחים, השיירה עוברת והכבשים צועדות בסך אל קצן.