אני מאמין שכל אזרחי ישראל צריכים לשאת בעול הגנת המדינה, ומי שאינו יכול לשרת בצבא צריך לתת את חלקו בשירות לאומי אזרחי - ערבים כיהודים, נשים כגברים, דתיים כחילונים. ראוי שמשך השירות לגברים ונשים יהיה זהה, ומשך השירות הלאומי יהא כמשך השירות הצבאי, וצריך שחלק מהזכויות האזרחיות יהיה תלוי שירות. ורק מי שמצבו הבריאותי אינו מאפשר שום שירות, גם לא אזרחי ובסביבה מוגנת - צריך להיות פטור ממנו בלא שייפגעו זכויותיו. ומי שמסרב לשרת - לא יהיה זכאי להן.
זה העיקרון הראוי, אך המציאות החברתית והפוליטית בישראל הוכיחה שהעיקרון החותך הזה אינו בר־יישום. הדמוקרטיה הישראלית אינה מסוגלת לשלם את המחירים הדרושים ליישם את החוק ככתבו, ומסיבות שונות פטרה את הערבים משירות חובה (אם כי אין להבין מדוע פוטרים אותם מחובת שירות לאומי) וגם את מי שתורתו אומנותו. וכיוון שאי אפשר היה להמשיך פטור גורף כזה, הפוגע בערך השוויון בנטל - חוקקה הכנסת את חוק טל, המסדיר את הפטור בתנאים מסוימים. החוק לא עמד במבחן בג”ץ: שישה שופטים פסלו אותו ורק שלושה אישרו. ומאז היו כבר אינספור ניסיונות פישור וגישור וניסוח - שהביאו את המדינה עד למשבר הנוכחי.
רק שיהיה ברור - מערכת הבחירות, אם תפרוץ עכשיו, איננה על השוויון בנטל. אין אפילו מיליגרם אידיאולוגיה במשבר הנוכחי. רק ציניות פוליטית, אינטרסים אישיים או מפלגתיים צרים מאוד וסיסמאות חלולות המנסות להסוות את תאוות השררה, הכוח, השליטה - בטובת הציבור. שום חקיקה לא תביא לגיוס החרדים וגם לא תרבה תורה בעולם. כשהייתי חבר כנסת, הגעתי לדיונים בחוק טל חמוש בגרזן חקיקה ואידיאולוגיה - ויצאתי מהם עמוס בתובנה שהשינוי יהיה איטי והדרגתי, והמנועים שלו - תמריצים כלכליים וזכויות.
מחלה כרונית ללא יכולת ריפוי
הפטור הגורף משירות של מי שתורתו אומנותו הוא פצע פתוח בחברה הישראלית. אבל הפצע הזה פתוח כבר 70 שנה; הוא הפך כרוני. התערבות בג”ץ גרמה להתלקחות החריפה של המחלה הכרונית. בגוף האדם התלקחות כזאת יכולה להיגרם גם מחולשת המערכת החיסונית, ובמקרה הפוליטי - התרופפות ברית האינטרסים המחברת את חלקי הקואליציה. זו מתרופפת עכשיו בהשפעת חקירות נתניהו, והערכת המצב שלו כי אם כתוצאה מהקדמת הבחירות הוא יזכה באמון מחודש של העם - כוחו בכנסת יגדל, ואז גם המערכת המשפטית תושפע מתמיכת הבוחרים. נתניהו טועה. היועץ המשפטי לממשלה יחליט להגיש כתב אישום נגדו (או לא להגיש כזה), בין שלנתניהו 30 חברי כנסת ובין ש־40. ואם יגיע עניינו לבית המשפט, אני מניח שגם השופטים לא יושפעו ממספר המנדטים שנתניהו יצליח להשיג בבחירות הבאות. הבחירות אולי יהיו הבעת אמון בנתניהו. אך לא תעודת יושר או חיסון מפני העמדה לדין.
חוסר השוויון בנטל הוא מחלה כרונית של החברה הישראלית. אין יכולת לרפא אותו בחקיקה או באכיפתה. אי אפשר לכפות גיוס או שירות על רבבות שהפכו את סרבנותם לאידאולוגיה. רבים מהם ישמחו לעמוד לדין ולגם להיכלא. הרי כך ייהפכו בעיני בני קהילתם קדושים מעונים. זה טוב לגיוס תרומות וגם לשידוכים. המדינה אינה יכולה להציף את בתי הכלא ברבבות סרבני גיוס. המשתמטים לסוגיהם יודעים זאת, וגם המדינה. כל ההתלקחות החריפה נובעת מהתחרות הפנימית בתוך הפלגים ובין המפלגות. זו מואצת ומתעצמת מתוך החשש המלווה את הצדדים השונים כי נתניהו דוחף לבחירות. פלגים קיצוניים של ליטאים מתחרים בקיצונים מהם, חצרות חסידים מתחרות זו בזו ובליטאים, ספרדים באשכנזים וליברמן בלפיד. אין שם אפילו קמצוץ אידיאולוגיה של שוויון בנטל או אינטרס ביטחוני או תקציב הדרוש לצמצום פערים. אל תאמינו לאף מילה שלהם.
כל מי שטען שנתניהו יכול להשיג פשרה בקלות - צדק. אינני יודע אם מראש רצה בבחירות מוקדמות וברגע האחרון נבהל, כי הבין שהאשמה בהקדמת הבחירות תוטל בו אישית. או שסתם רצה להחליף לימים אחדים את העיסוק התקשורתי האובססיבי בחקירותיו בנושא שיחה אחר. אם תאושר נוסחת הפשרה בעניין הגיוס ונתניהו עדיין יאמין שבחירות ישפרו את מצבו המשפטי - הוא כבר ימצא תירוץ אחר לבחירות.