בשעה 19:05 הופיעה על מסך הטלוויזיה ההודעה של פיקוד העורף שיש תרגיל אזעקה, שמתכוננים למלחמה. רוב האנשים הסתכלו על מה שקורה ולא הלכו לממ"ד או למקלט כי ידעו שמדובר בתרגיל. בשעה 19:11 נשמעה צפירת הרגעה: גם תרגיל הבחירות של נתניהו הסתיים, הקואליציה נשארת ואין בחירות. ראש הממשלה חגג ניצחון. הוא עלה לדוכן מליאת הכנסת וסנט בחברי האופוזיציה: "הפחיד אתכם, אה". הוא תקע להם, וחברי הקואליציה נשמו כולם לרווחה.
נתניהו יכול להתנחם בדבר אחד: הוא הפגין את כוחו והצליח להראות גם בסקרים שהוא החזק ביותר. אבל הוא יודע שהחוזק הזה הוא פריך. ומול תחושת הרדיפה שלו, שכמעט נעלמה לכמה ימים, נתניהו צריך לנתח את הימים האחרונים, כי בסופו של דבר אם מסתכלים על מה שקרה - נתניהו מצמץ ראשון. הוא נתן למשבר פוליטי מיותר להתרקם מתחת לאפו, לא היה מספיק זהיר כדי לעצור את זה בזמן, נתפס כמי שרוצה בחירות למען טובתו האישית ובסופו של דבר פחד לפטר את סופה לנדבר, שרת קליטה שאף אחד לא שמע עליה.
אביגדור ליברמן עמד זקוף לאורך כל הדרך. הוא לא חתם על הסכם הגיוס, הוא לא הסכים להצביע בעד והוא נשאר שר הביטחון. מה עם יחסי האמון בינו לבין נתניהו? אותו דבר כמו שהיו - אף פעם לא היה ביניהם אמון. אל תשכחו מה אמר ליברמן רק לפני שנה וחצי על נתניהו. אצל שני החברה האלה רק האינטרסים עובדים.
כך או כך, קואליציית האינטרסים של נתניהו ממשיכה בדרכה, אבל הלכידות הפנימית נעלמה. כל שנשאר זה שרידות פוליטית ושמחה לאיד על האופוזיציה שנבהלה מהאפשרות שתובס שוב. בגדול, אין שינויים גדולים. הגושים נותרו כמו שהיו, אבל נתניהו כן צריך לבדוק את הנתונים של המפלגות הקטנות, הרבה מפלגות קטנות שיכולות לערער את המאזן הפנימי.
אם נתניהו שוב רצה להגיע לבחירות כראש ממשלה, אזי החקירות ימשיכו ללוות אותו גם לקראת מערכת הבחירות הבאה. הסדק בקואליציה נפער, אך עם זאת כל השותפים בקואליציה הבינו את הסכנה שיש בפירוק שלה, ואולי זה יהווה סוג של גורם מרסן לקראת המשברים הבאים.
המנצחים הגדולים הם כמובן ליברמן, שעמד זקוף, כחלון שלא מצמץ, נתניהו שנשאר ראש הממשלה, וגם אבי גבאי שבסוף לא נגרר לבחירות שלפי כל הסימנים יכלו להטיל צל כבד על יכולתו להנהיג את מפלגת העבודה. גבאי יכול להכניס עכשיו למקצה שיפורים כי יש לו אפשרות עדיין להחזיר לעצמו את המנהיגות שאבדה לו בחודשים האחרונים. בסוף, רק בקלפי נקבעת התוצאה.