המשבר שהגיע וכאילו חלף השבוע, זכה לכותרת של פייק משבר. אבל האמת היא, שהוא ממש אינו כזה. מבלי לעסוק בשיקולים האישיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אם אכן היו כאלו, דרמת חוק הגיוס היא בהחלט לא פייק. אפשר לסגור תקציב, להעביר חוק גיוס בקריאה טרומית ולמרוח קצת יוד, אבל זה לא באמת יעזור. מדובר בבעיה יסודית שלא תחלוף, והיא מכרסמת בבסיס הלכידות של החברה הישראלית.
את זרעי המלכודת טמן בזמנו ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, והיא הוחרפה מאוד בגלל הנכונות של השמאל לתת לחרדים הכל, כדי לנצח בקרב על השלטון. אולם דווקא הפוליטיקאים מימין טועים טעות מרה כשהם מנסים לשכנע אותנו ואת עצמם שהבעיה תיפתר באופן טבעי, או שהיא כבר במסלול של פתרון.
ההפך הוא הנכון. העלייה הדרמטית באחוז החרדים בחברה, לצד המעמד המבוסס שהם קנו לעצמם במסדרונות השלטון, רק מעצימים את העוול. הדבר רק מחדד את העובדה שיש שני סוגי אזרחים – כאלו שיש להם רק זכויות וכאלו שיש להם בעיקר חובות. חברה שכזו לא תצליח לשרוד לאורך זמן.
מנהיגי הימין טועים בדבר נוסף, והוא היחס של רבים מהבוחרים שלהם לפצצה המתקתקת. זה לא שהם רוצים לראות את כל החרדים במדים, מה גם שכנראה לא צריך את רובם בצבא. אבל איש לא יכול שלא להתקומם מול ציבור הולך וגדל, שמבקש לקבל הכרה חוקית במעמד המיוחד שהוא דורש לעצמו.
כל עוד היה מדובר בשוליים זניחים, ניתן היה להסתפק בסיסמאות ולעבור הלאה. אבל המיעוט השולי הפך לגורם דומיננטי, כזה שלוקח חלק בקביעת סדרי החיים של המדינה כולה. וזה לא יכול לעבוד. חברה שוויונית לא יכולה לשאת את העובדה, שכל מי שיכריז שהוא חרדי יזכה בפטור מכל חובה כלפי החברה ובמלוא הטנא זכויות.
מנהיגי הציבור החרדי, יהודים חכמים בדרך כלל, מנסים לגונן על המחנה שלהם ולשמר את העולם הישן, מסיבות אגואיסטיות, ששכרן בהפסדן. טמון בקו הזה חוסר תבונה. שכן, במקום להגיע להסכמות שיאפשרו חיים משותפים, הם לא מתפשרים בכלום ויגרמו, בשלב מסוים, להתפוצצות.
בינתיים, הפוליטיקאים של הליכוד ולווייניו משלים את עצמם, תוך שהם עורכים חשבון פוליטי שגוי. מאז ומעולם התאפיין הליכוד בעקרונות של שמירה על ארץ ישראל, הציונות והיהדות, לצד השקפות ליברליות ופתוחות. ההגנה האוטומטית שמנהיגיו מפגינים באחרונה כלפי הדרישות ההולכות ומאמירות של החרדים, משמיטה את הקרקע מתחת לעצם התפיסה של הליכוד כמפלגה של כל העם.
גם הבית היהודי לא יוצא נקי. כל עוד היה מדובר במפלגה דתית קטנה וסקטוריאלית, מילא. אבל מאז שיש לראשי הציבור שלה כוונות הנהגתיות ובצדק, גם הם לא יכולים להסכין עם המשך המצב הקיים. ההגנה על הקו החרדי מכרסמת גם בהם.
חייבת להימצא נוסחת ביניים. כזו שתשמר ציבור גדול של לומדי תורה, אבל תשלח את רוב האחרים לשירות לאומי וחלק קטן לצבא. כי אין זכויות ללא חובות. ואם מתוך הקואליציה לא תקודם נוסחה גואלת ברוח הזו, המשבר הנוכחי יחזור ויתקוף אותנו שוב ושוב - ובעוצמה הולכת וגוברת.