בימים אלו של חופשת הפסח נישא שר החינוך נפתלי בנט על גלי הערכה של הורים רבים, שילדיהם ממשיכים ללכת לבית הספר. אף שכלל לא ברור שתישאר איתנו בעתיד, אין ספק שיוזמת בתי הספר של החגים ראויה. אלא שגם היא אינה יכולה למחוק את שלושת חטאיו המרכזיים של השר בתחומי משרדו. אלו דווקא צפויים להשאיר את חותמם על מערכת החינוך, שהופכת תחת כנפיו לשמרנית, קפיטליסטית ובלתי שוויונית יותר.
אתמול נחשף כי ועדת המשנה של המועצה להשכלה גבוהה אימצה את הקוד האתי הקובע כי אסור למרצים להביע עמדות פוליטיות בשיעור. כל מי שלמד בפקולטות למדעי החברה והרוח יודע כי ניסיון לשים גבולות לדיונים המתנהלים בכיתות הוא בגדר סתירה מובנית. בפקולטות אלו רבים מהטקסטים הנידונים בכיתות נעים בין הגבול הציבורי לפוליטי, האתי לפוליטי, הכלכלי לפוליטי ועוד. בנוסף, אלו בדיוק הפקולטות שבהן מחלוקות ציבוריות נידונות ומהוות תרגום ודוגמה לתיאוריות רבות. הקוד האתי מסמן למרצים להפעיל צנזורה עצמית וחונק את הרוח הביקורתית, נשמת אפן של פקולטות אלו. השלכותיו המסתמנות יהיו מצד אחד הגברת תחושת הרדיפה של מרצי הפקולטות למדעי החברה והרוח, שהם בדרך כלל השמאלנים החשודים מיידית בבגידה, ומנגד ריאקציה של אותם מרצים, שתצית סערות בכיתות בין תלמידים לאנשי הסגל ובין אנשי הסגל למל”ג.
חטאו השני של בנט קשור למהלך בהובלתו המאפשר למרכז הבינתחומי הרצליה להעניק תוארי דוקטור ולמעשה פותח פתח לייסודה של אוניברסיטה פרטית בישראל. זהו מהלך שיש בו כדי להחליש את האוניברסיטאות הציבוריות בעלות המסורת המחקרית המצוינת שיש בישראל. אלו עלולות להתרוקן מחוקרים וממרצים מעולים, שיובטח להם שכר גבוה בהרבה במרכז הפרטי. זאת ועוד, שכר הלימוד האסטרונומי שנדרשים הסטודנטים לשלם במוסד זה ימשוך אליו לא בהכרח את המצטיינים, אלא את אלו שמגיעים ממשפחות עשירות, ובכך יביא לזילות התואר השלישי שיהפוך למוצר שבעלי הון שמחים להתקשט בו; תואר שלישי שביקורת נגד בעלי הון מן הסתם לא תוכל להילמד בו.
חטאו השלישי של בנט קשור להמשך ההסללה המקצועית של נכדיו של סלאח, נערי ונערות הפריפריה. על פי דוח "מרכז אדוה", 70 שנה לאחר קום המדינה, רוב בתי הספר המקצועיים עדיין נמצאים בערים ובשכונות מוחלשות. מספר הזכאים לתעודת בגרות של מסיימי בתי ספר אלו עומד על 40% בלבד. רוב המסלולים הם טכניים ובלתי יוקרתיים, ולמעשה מכשירים בני 14 לעבודת כפיים. בנט הצהיר לא אחת שהוא חסיד גדול של החינוך המקצועי ואף שואף להרחיבו, אך זהו אותו חינוך שמשעתק את המבנה הכלכלי־חברתי הקיים ומונע בחירה חופשית ושוויון הזדמנויות מילדים רבים כל כך.
בנט מנסה בימים אלו למצב את עצמו כמנהיג ממלכתי הראוי להחליף את ראש הממשלה. צעדיו כשר חינוך מוכיחים כי הממלכתיות ממנו והלאה. מתחת למעטה המיינסטרימי, הרך והמזויף מסתתרת תפיסה המאדירה את בעלי ההון, מדכאת את חופש הביטוי, מדרדרת את ההשכלה הגבוהה ומנציחה את הפערים החברתיים.