ישראל מגיעה לצומת דרכים ולא תרצה שגרה של הפגנות ותגובת נגד

בצה”ל מרוצים ממה שהם רואים כהצלחתם למנוע, זה השבוע השני, מהמפגינים בעזה מלפגוע בחיילים, בגדר הגבול ובמתקנים ביטחוניים, ולבלום את הכוונה לחדור לשטח ישראל ולהפר את ריבונותה. ועדיין, מאזן הדמים בצד הפלסטיני הוא כבד, אף שבאירועי סוף השבוע הזה נהרגו “רק” תשעה פלסטינים, לעומת 22 בהפגנות שלפני שבוע. גם העובדה שעיתונאי פלסטיני אחד נהרג ועוד שלושה נפצעו מעוררת שאלות קשות. בצה”ל מתכוונים לתחקר את נסיבות היפגעותם של הארבעה ומדגישים כי העיתונאים המסקרים את ההפגנות בצד השני של הגבול “אינם מטרה”.
 

באירועי יום שישי האחרון בלטו כמה מאפיינים שלא נראו בשבוע הקודם. מספר המפגינים היה קטן יותר, אבל חלקם היו נועזים ונחושים יותר לפגוע בגדר, תחת מסך העשן של הצמיגים שהובערו. בחמאס הבטיחו תשלום פיצוי, בין 500 ל־3,000 דולר, לכל מי שינסה לפגוע בגדר וייפצע או ייהרג במהלך הפעולה. וכך היו הפעם אירועי הגדר אלימים יותר. לפחות שמונה מטענים מאולתרים (צינורות) ורימון יד אחד הושלכו לעבר הגדר וחיילי צה”ל. 
 

המדיניות של צה”ל נותרה כפי שהייתה – למנוע כמעט בכל מחיר את חדירת המפגינים לאזור “פרמטר” (החיץ), שרוחבו בין 30 ל־150 מטרים בשטח הרצועה. ניכר היה שצה”ל נערך הפעם טוב יותר לאירועים. מספר הכוחות היה קטן יותר, אך פריסתם בשטח יעילה יותר. צה”ל טרח להביא זרנוקי מים ומאווררי ענק כדי למנוע מהאש והעשן להתפשט לעבר שטח ישראל. מסך העשן לא הפריע לצלפים שנפרסו בשטח. העובדה שמספר הנפגעים היה נמוך הפעם מעידה כי גם אם הוראות הפתיחה באש לא השתנו, בהנחיות שניתנו לצלפים הודגש לעשות מאמץ גדול לצמצם את מספר הנפגעים.

 

ועדיין, 31 הרוגים בשני ימי אש תוך שמונה ימים זה מחיר כבד לא רק לפלסטינים אלא גם לצה”ל, אף שבמערכת הביטחון מציינים בסיפוק כי מדיניות הירי של יום שישי הראשון להפגנות, שהביאה למספר בלתי פרופורציונלי של הרוגים ופצועים, הייתה גם גורם מרתיע. בחמאס הקפידו לתדרך את המפגינים שלא להתקרב לגדר, למעט אותן חוליות שהוכשרו במיוחד לכך ואשר הובטח להן גמול כספי.
 

בשני הצדדים מודעים כי הם הגיעו לצומת דרכים. בחמאס יכולים לציין בסיפוק כי בעזרת כלי חדש בארגזם – הפגנות המוניות– הם החזירו לתודעת העולם את בעיית עזה. אבל הנהגת חמאס גם יודעת שאפשר שהגימיק הזה מיצה את עצמו ולא הביא להם, ובעיקר לתושבי עזה, שום הישג שמשפר את חייהם. השאלה היא אם חמאס ימשיכו להשתמש באותו כלי גם בשישי הבא. מאחורי הקלעים יש מאמצים דיפלומטיים, בעיקר מצד מצרים וערב הסעודית, להשפיע על הנהגת חמאס לחדול מכך, בתמורה לפתיחה של מעבר רפיח לשני הכיוונים. 
 

גם ישראל מגיעה לצומת הכרעות ולא תרצה להמשיך בדפוס הפעולה שיהפוך לשגרה, של הפגנות ותגובת נגד. בצה”ל מבהירים כי אין כוונה להמשיך במשחק הזה. במילים אחרות: נשקלת פעולה רחבה והתקפית יותר לפגוע בעמדות ובמתקנים ואולי גם במנהיגים של חמאס, אם הם ימשיכו לארגן את ההפגנות. החשש שמא ינסו לפגוע בהם כבר גרם ליחיא סינוואר ואיסמעיל הניה שלא להגיע הפעם לשטח ההפגנות, כפי שעשו בשבוע שלפני כן.