כצאן לטבח

ביום שני, 19 באפריל 1993, בשעה 12:32, העיר לחיים סוכן ה–FBI ביירון סייג' את רשת הכריזה הגדולה במתחם מאונט כרמל, Waco (ווייקו), טקסס. כפי שידעו מעטים לפניו ורבים אחריו, היה סייג' מודע לסמליות המונומנטלית של הזזת האצבע שלו. במשך שבעה שבועות שקדמו לאותו יום צרוב ולוהט תחת השמש הטקסנית נטולת הרחמים, סייג' ו–51 מומחים שונים לניהול מו"מ עם חוטפים ניסו לשכנע את דיוויד כורש ו–75 אובדי דרך מצאן מרעיתו הדווידיאנים (Branch Davidians), לעזוב את המבנה התעשייתי נטול החן ששכן כ–15 ק"מ ממזרח לווייקו, בחלקת קרקע בת 360 דונם. כעת היה המבנה אפוף להבות.

זה היה סופה ההיסטרי, הקטלני, האכזרי ובעיקר לא־מחויב־המציאות של סאגה שהייתה מעוגנת כל כך בלבו של האתוס האמריקאי: הזכות לחיות את חייך כפי שאתה מבין; הזכות לשאת נשק; כל המאצ'ואיזם הבא לידי ביטוי בדרך החיים הטקסנית - אלוהים, נשים ורוק'נרול; הבוז הצורב לרשויות וההתרסה כלפיהן; אוזלת ידו של הממשל וטיפשותו הממארת, ואצבע ההדק הקלה מדי של נציגיו בשטח. הסאגה אינה דלקתית כמו התהייה הנצחית מי רצח את הנשיא קנדי, אבל היא בעשירייה הפותחת של תיאוריות הקונספירציה, בין הנחיתה המבוימת על הירח ונפילת החייזרים ברוזוול שבניו מקסיקו. טרם התקבלה הסכמה על מה בדיוק קרה בווייקו לפני 25 שנה, באירוע שהסתיים במותם של רוב הדווידיאנים שבמתחם ובטראומה נוספת על עמוד הטוטם האמריקאי.

כרגיל במחלוקות הנצחיות הללו, שום דבר אינו מרגיע את הרוחות הסוערות. לא הדעות השונות על כורש, לא ההיגיון הקלוקל שהניע את ה–FBI להסתער על המתחם ביודעם על כוונת הנצורים להעלות את עצמם באש. היגיון שאינו מוצלח יותר מזה של הפשיטה של ה–ATF (אלכוהול, טבק ונשק) ב–28 בפברואר, פשיטה שבמהלכה נהרגו ארבעה מהסוכנים המסתערים ושישה משוכני המתחם ושהחלה את הספירה לאחור. בעיקר מעורר תרעומת הוא הגילוי שה–FBI שיקרו לכולם, כולל לועדת חקירה של הסנאט, ושהם פתחו בירי על המבנה לאחר שריססו אותו משך שעה ארוכה בגז מדמיע תוקפני במיוחד, הדומה בהרכבו הכימי לציאניד, והעלו באש את מבני העץ שהוספגו בחומרים דליקים.

ההיסטוריה האמריקאית מלאה בכאלה: מקרים שבהם הטיוח חמור, מקומם ושקרי יותר מהעבירה עצמה, ראה ערך ווטרגייט. הבדיקה הפתולוגית העלתה שרבים מהגברים, מהנשים ומהילדים מתו מחנק, נשרפו או נמחצו מקריסת הגג והקירות עליהם, וכי לפחות 20 מהם נורו למוות בידי חבריהם או ירו בעצמם, כמו כורש. ילד בן 3 אחד נדקר למוות, ובין ההרוגים היו 25 קטינים.

ב–19 באפריל 1995, במלאת שנתיים לטבח בווייקו, נקמו טימותי מקוויי וטרי ניקולס את מות חבריהם כאשר השאירו משאית עמוסה ב–2,000 ק"ג חומר נפץ ליד הבניין הפדרלי על שם אלפרד מורה באוקלהומה סיטי. בפיצוץ נספו 167 בני אדם, ביניהם 19 ילדים. שבועות ספורים אחרי הפיגוע באוקלהומה סיטי, רק 45% מהאמריקאים תמכו בפעולת ה–FBI בווייקו, לעומת 68% לפני הפיגוע. ג'ון מקקיין, הסנאטור הרפובליקני מאריזונה, כינה את המצור "תרגיל שגוי בסמכות ממשלתית שהוביל לאובדן חיים מיותר".

***

מיני־סדרה דרמטית בשם "ווייקו", ששודרה בינואר בטלוויזיה, לא הקימה מרבצם את הרוחות, השדים והמתים. זהו עידן אומלל ומטורלל בימי הדברים של אמריקה. הדיון מתקיים באדיבות נשיא מושחת על גבול הפיגור השכלי, ועניינו ולדימיר פוטין, נערות ליווי, שפנפנות וכוכבות פורנו, וממשל הדולף כוח אדם כחבית מים מחוררת. זהו לא זמן שבו פרשה מוגלתית מהעבר הקרוב מסוגלת להפיק קול צעקה רטרואקטיבי. ווייקו וכורש לא היו שטניים ושואפי מוות כג'ים ג'ונס שניצח על התאבדות אוהדיו בג'ונסטאון 1978.

"ווייקו", בהשתתפות טיילור קיטש ומייקל שאנון, הייתה מבוססת על ספר שכתב דיוויד ת'יבודו, אחד הניצולים המעטים מהשריפה ומי שהעביר שנתיים מחייו במחיצת וורנון האוול - שמו האמיתי של כורש - שהחליף אותו אחרי ביקור בישראל ששינה את עולמו ושהפך "פרש הארלי" צעיר סובא בירה ומעשן מרלבורו, לסוטה מין אדום צוואר ולמשיח מווייקו. כורש היה נגן גיטרה בינוני עם חיבה לווליום מוגזם שהיה מין טד נוג'נט לעניים. ת'יבודו הצטרף ללהקה של כורש כמתופף, עיסוקו גם היום, ונשבה בקורי המשיחיות של הצעיר בעל השיער הארוך ומשקפי הטייסים.

ת'יבודו טוען כי ביום טוב היה כורש מסוגל לאלתר על צוואר הגיטרה כמו פיטר פרמפטון. המשיח ניגן רוק. ת'יבודו היה אחד מתשעת השורדים שיצאו חיים וכוויים מהשריפה בווייקו, הוא לא היה שטוף מוח. הוא מספר את הסיפור בהגינות ביחס לשני הצדדים, ועזר לחורר את גרסת הטיוח של ה–FBI משום שראה במו עיניו כיצד פרצה האש. אחרי ווייקו, שבה נשרפו אשתו ובתו, שב ת'יבודו לחיות ליד אמו בעיר הולדתו בנגור שבמיין, והוא עדיין מתופף כמה ערבים בשבוע.

קשה להסביר את אמונת הדווידיאנים בקצרה. הם פלג של האדוונטיסטים שפרש ב–1840. קשה אף יותר להסביר את פרשנותו האישית והאינטרסנטית של כורש לפלג הדתי הזה. כורש כינה את עצמו "משיח סוטה" שנמשח בידי אלוהים לקיים יחסי מין עם בתולות, להעמיד 24 צאצאים ולהקים צבא שיעמוד לצדו בקרב האחרון של גוג ומגוג נגד בבל בארמגדון. חוץ מדתו, העידו על כורש הניצולים, הוא חי עבור שני דברים בלבד: סקס ורוק'נרול.

כורש הבטיח לת'יבודו כי המוזיקה שלהם תעשה אותם לכוכבים וכי "יהיו נשים שיתחננו שאשכב איתן. שווה בנפשך, ים של בתולות". עד מותו העמיד כורש 17 ילדים מנשים שונות, כולל נערות וילדות שחיו איתו במתחם. כורש הצליח לשכנע את מאמיניו כי הקץ קרוב, והוא הציע להם חלק מהאקשן - להיות חיילים בקרב האחרון בין הטוב לרע. אבל את זה עשו מאחזי עיניים משיחיים לפניו ואחריו. התרגיל הגדול ביותר שהצליח ה"קייזר סוזה" הזה לעשות, הייתה דרישתו מהנשים והגברים שנהו אחריו לנטוש את חיי המין שלהם. גם מהנשואים שביניהם. כורש "התנדב" לשאת ב"נטל" של המיניות עבור העדה כולה. מין היה "אבן נגף ענקית, מקור עיקרי לכאב בין נשים וגברים".

עד היתוש שעקץ את הרשויות ודרדר את המצב, חייתה קהילת הדווידיאנים בווייקו בשלום ובשכנות טובה עם שכניהם, חוואים טקסנים. הם לא היו יותר מוזרים או פוגעניים מהאמיש שבפנסילבניה. כורש לא היה אינטלקטואל גדול - לימודי התנ"ך שלו, כפי שתועדו בצילומי וידיאו פרטיים, היו אלמנטריים למדי. גם שאיפות הגדלות שלו - חוץ מאשר בנושא המיני - היו צנועות יחסית למשיחים מטעם עצמם. היה לו קו פתוח להשגחה עליונה, אבל רוב הזמן הוא חיכה להוראות ברורות. כשהם מנצלים את הפרצות הקיימות בחוק, סחרו הדווידיאנים בנשק, בעיקר בתערוכות הנשק הרבות שבהן יכולים כולם לקנות ולמכור מבלי הטורח בניירת הרגילה. אלה הנסיבות שבהן הצטברו במתחם כלי נשק רבים, חלקם אוטומטיים.

ל–ATF היה סוכן שתול במתחם ועליו הוטלה האחריות להשמיע את אזעקת האזהרה אם וכאשר היה נדמה לו שהדווידיאנים מראים סימני פעלתנות וחוסר סבלנות. ב–28 בפברואר הרים השתול קול צעקה בחשש שהחברים מתכוונים למכור באופן בלתי חוקי נשק אוטומטי ורימוני יד, ו־80 סוכני ATF פשטו על המתחם על פי תוכנית שהוכנה קודם לכן.

זה היה פיאסקו רצחני. הדווידיאנים זיהו את הכוחות שחורי המדים מנקודות התצפית שלהם, ופתחו באש. בקרב שהתפתח במקום נהרגו ארבעה סוכני ATF בנסיבות מביכות למדי, וכן שישה מהנצורים. הכוחות לא היו מוכנים להיהדף במכת אש חזקה, ולא היה להם גיבוי של אמבולנסים, תאג"דים ומסוקי פינוי. נעזרים בכלי רכב של אנשים פרטיים חמורי מבע וסבר, נסוגו הסוכנים כשהם נושאים את מתיהם ופצועיהם על מכסי מנוע של משאיות ועל גבם. הצליעה המביכה לעיני המצלמות יצקה בסוכנות יצר נקמה לא מבוטל, מה שהביא בהמשך להעברת הפיקוד ל–FBI שנחשב כשיר יותר ומתאים למשימה. הימים - ימי השנה השנייה של הנשיא קלינטון בבית הלבן. שרת המשפטים שלו הייתה ג'נט רינו, אישה שמידת התאמתה לתפקיד עוררה שאלות רבות ושקיבלה החלטות קשות ושגויות שהביכו את הממשל.

מה שאינו ברור לת'יבודו ולניצולים אחרים שזכו להשמיע את קולם, היא העובדה שעד המצור עצמו, שהחל אחרי ההתקפה הכושלת, בא כורש למתחם ויצא ממנו בחופשיות, כשיצא ללמד תנ"ך או לבלות בברים מקומיים. לא הייתה כל מניעה לעצור אותו בגפו ולקחת אותו לחקירה או למעצר מונע. זה היה מונע את מותם של 75 ממאמיניו, מנשיהם ומטפם. ה–FBI מעולם לא היה מופת ודוגמה להתנהלות מבצעית חכמה ואחראית, כפי שהוכיחו מקרים דומים שבהם נהרגו חפים מפשע, כמו רובי רידג'.

***

בכל יום נתון במהלך המצור הארוך היו במאונט כרמל לא פחות מ–700 אנשי חוק מסוכנויות שונות. קו טלפון פתוח לכורש אויש בידי 51 נושאים ונותנים שונים, כל איש וגישתו ותפיסת העולם שלו. מההאזנה להקלטות של השיחות הארוכות עם כורש, עולה שהצעיר הכריזמטי לא היה בלתי הגיוני בדיאלוג עם המתווכים. הוא ניסה להגן על זכויותיו בסגנון האמריקאי ולא התנהג כמי שרוצה להתאבד עם אנשיו.

ה–FBI התחכם ורימה אותו בכל הזדמנות, ואז היה כורש מנתק מגע. גארי נוסנר, אחד המתווכים הבכירים, הסתייג ממדיניות ההטרדה הקטנונית של הבולשת וטען כי המצור ייגמר באסון. כדי להטריד את הדווידיאנים, להשאיר אותם ערים ולהפחיד אותם, השליך ה–FBI רימוני הלם על כל מי שיצא מהבניין הנצור. סוכנים שונים חשפו את ישבניהם לעבר המשפחות שהתבוננו בהם מחלונות המתחם. הלוחמה הפסיכולוגית כללה השמעת מוזיקה וקולות רועמים באמצע הלילה: נזירים טיבטיים מתפללים, שפנים נשחטים וננסי סינטרה שרה "מגפיים אלו נועדו להליכה". הנזירים נגרעו מהרפרטואר אחרי שהשמועה הגיעה לאוזני הדלאי לאמה וזה התלונן אצל קלינטון.

במהלך המו"מ הצליח ה–FBI לחלץ 35 נצורים, 25 מהם ילדים. בסוף חודש מרץ ניצל ה–FBI את עזיבתם של שבעה מאנשי כורש, ושלח טנק שהשתולל, דרס ומעך את כל המכוניות שחנו סביב המבנים. זו הייתה השתוללות חסרת טעם והיגיון, ובאותו לילה הודיע כורש בטלפון כי אף אחד לא ייצא יותר לחופשי.

במהלך המצור, שנמשך ללא סוף והסגיר את אוזלת ידו של ה–FBI, ובמטרה ללבות את היצרים, החלה חרושת שמועות על התעללות מינית בילדים קטנים בתוך המתחם ועל ילדות הנשלחות לבדר את המשיח. לפעמים התעורר הרושם - וכך גם נטען בוועדת החקירה של הסנאט - כי הסוכנים קינאו בסגנון חייו המתירני והנפשע של כורש, שמרט את עצביהם המתוחים. לצמרת ה–FBI גירדו הידיים ברצון לפתור את המשבר ולהעלים את הפיאסקו שנפרש מדי ערב בטלוויזיה מול עיני האומה. הבולשת שכנעה את ג'נט רינו כי תינוקות מוכים במתחם וכי כורש - שנפצע במותנו במהלך פשיטת ה–ATF - מגביר את התנכלותו המינית. מאוחר יותר הודתה הבולשת כי לא היה בידיה כל מידע מוצק בנושא, אבל רינו נכנעה ללחץ ואישרה את המבצע המתוכנן, שכלל בעיקר פיזור כמות מסיבית של גז מדמיע אפקטיבי במיוחד.

כמו חרגול ענקי, טנק אברמס שהוסב למרסס גז, עם צינור גדול דמוי משפך במקום קנה התותח, נראה בחומר הטלוויזיוני כשהוא דוחף את חדק הפיל שלו שוב ושוב דרך הקירות הדקים ומרסס גז מדמיע. אחר כך פער הטנק במתחם חורים גדולים כדי "להניח לנצורים לצאת". העובדה שהדווידיאנים השיבו אש דרדרה את המבצע במהירות. לא ברור מי הצית את האש, אך המתחם היה מוצף בחומרי בעירה ובנוזלים דליקים. עורכי דין שונים טענו כי הגז התלקח. ה–FBI טוען כי כורש נתן את הפקודה להצית את המתחם. בימי המצור האחרונים המתין כורש להוראה ישירה מאלוהים. ההוראה התמהמהה ולכן הוא ביקש תוספת זמן. זו לא ניתנה לו.

מבין הנוכחים במתחם, מי שהיו לו מסכות גז חבש אותן. הנשים והילדים התכנסו בבונקר מבוצר, ותקרתו של זה קרסה עליהם. המבנה הארוך בער משני עבריו ותוך דקות ספורות השתוללה אש עזה. ת'יבודו ראה את משפחתו ואת חבריו נחנקים מהגז והעשן לפני שניסה את מזלו ויצא חי דרך חור בקיר. 36 גופות שרופות נמצאו בבונקר, וביניהן שני תינוקות שנולדו אותו יום. הגרסה הרשמית של ה–FBI הייתה שאת האש הציתו הדווידיאנים. שנים לאחר מכן הודו אנשי הבולשת שרימוני גז שנורו פנימה עלולים היו להצית אש.

ת'יבודו אינו מציג את חבריו כקבוצת כמרים העומדים מעל לכל חשד. הפציעה בראשו של כורש ובראשיהן של גוויות אחרות הסגירה מה שנראה כ"הסכם התאבדות" שהוצא לפועל. "יכול להיות שכמה מאיתנו לקו בשיגיונות אפוקליפטיים", אומר ת'יבודו. "אבל אם הרשויות חשבו שהן נאבקות בחבורה פסיכוטית של קנאים דתיים, מה היה הטעם לדחוף אותם מעבר לגבול ההיגיון וההכרה?".