תקומתו של העם היהודי במולדתו עתיקת היומין לאחר 1878 שנות גלות, התרחשה בעודו מפוזר בחמש יבשות וביותר ממאה ארצות ונתון לרדיפות, ביזה, שוד וטבח. ואף על פי כן, לכל אורך הגלות רובו המכריע של העם דבק בזהותו היהודית ולא פסק ולו ליום אחד לייחל לשוב לארץ אבותיו. חרף כל אלה כונן עם ישראל לפני 70 שנה את עצמאותו וריבונותו בארץ המובטחת, ויצר בכך את התופעה הפלאית ביותר וחסרת התקדים בכל ההיסטוריה האנושית. פלא זה מתעצם עוד יותר כשהקמת המדינה מתרחשת שלוש שנים בלבד לאחר ש־35% מן העם היהודי - 6 מתוך 17 מיליון - הושמדו ברצח העם הגדול והמתועב בהיסטוריה, שבו נטלו חלק בהתלהבות מרבית עמי אירופה, בהנהגת האשמדאי הגרמני.
אפילו הישגיה המדהימים של ישראל מאז הקמתה, שגם הם חסרי תקדים, אין בהם כדי להשתוות לפלא התקומה כשלעצמה. ביום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח, מנה היישוב העברי בארץ 650 אלף איש. למחרת הקמתה פלשו לגבולותיה - שכללו רק את מחצית שטחה של ארץ ישראל המערבית - צבאותיהן של שש מדינות ערביות שאוכלוסייתן מנתה כ־40 מיליון איש, למעלה מפי 60 מגודלו של היישוב. חרף יחסי כוחות בלתי אפשריים אלה, המדינה שזה עתה קמה, לא זו בלבד שהדפה והביסה את צבאות הפולשים - אלא אף הגדילה את שטחה ב־50%. ההישג מתעצם עוד יותר בהתחשב בכך שתוך כדי הקרבות נקלטו עולים חדשים במספר המשתווה לרבע מגודל היישוב, ושבמאמץ המלחמתי האדיר תמכה כלכלה נחשלת, סוציאליסטית ובולשביקית למחצה, שענף הייצוא העיקרי שלה היה תפוזים ואשכוליות.
בקום המדינה מספר היהודים בברוקלין בלבד - למעלה מ־2.5 מיליון - היה גדול כמעט פי ארבעה ממספר היהודים בארץ. כיום, לאחר גידול של כמעט פי 11, במיוחד בעקבות עלייתם של 3.2 מיליון יהודים לארץ, חיים כ־7 מיליון יהודים ובני ביתם במדינת ישראל, כמעט מיליון וחצי יותר מאשר בארה"ב כולה. 6% מיהודי העולם חיו בארץ בתש"ח. כיום, מתוך 15 מיליון היהודים בעולם 46% חיים בישראל.
37 השנים הראשונות של המדינה היו בזבוז מוחלט מההיבט המשקי. בכל אותה עת שרר בארץ משטר סוציאליסטי־ריכוזי, מפגר, שהונהגו בו שיעורי מס בלתי נסבלים ופיקוח דורסני על מטבע החוץ. כל אלה חנקו את המשק והאטו את קצב גידולו. התוכנית לייצוב המשק משנת תשמ"ה (1985), התרסקות מפעלי ההסתדרות ומוסדותיה הפיננסיים והפרטתם בשנת תשנ"א (1991), הפרטה רבת־היקף של חברות ממשלתיות וביטול מוחלט של הפיקוח על מטבע החוץ בשנים תשנ"ו־תשנ"ט (1996־1999), צמצום מרחיק לכת של המעורבות הממשלתית בשוק ההון, הורדת נטל המס הכולל מ־45% ל־32% - כל אלה יצרו כלכלה קפיטליסטית רבת־תנופה, המתאפיינת ביזמות, חדשנות, השקעות ענק מבית ומחוץ, כמו גם צמיחה שנתית גבוהה ביותר ולאורך שנים.
הנתונים הבאים יבהירו עד כמה מצבו של המשק הישראלי הוא מזהיר. משנת תשמ"ד (1984) עד לשנה תשע"ז (2017) צמח התל"ג מ־30 מיליארד דולר ל־340 מיליארד; התל"ג לנפש עלה מ־7,000 דולר ל־42 אלף דולר; יתרות מטבע החוץ קפצו מ־3 מיליארד דולר ל־110 מיליארד דולר; החוב הלאומי ירד מ־250% ביחס חוב־תוצר ל־57%; הייצוא של מוצרי טכנולוגיות עילית זינק ממיליארד דולר בשנה ל־50 מיליארד, וסך כל הייצוא עלה באותן שנים מ־10 מיליארד דולר בשנה ל־105 מיליארד דולר.
הגירעון התקציבי באותה תקופה ירד מ־17% מן התל"ג השנתי ל־2.5%, ירידה של 85%. בגלל הצמיחה האדירה של המשק, הסיוע האמריקאי, אף שעלה לשיא של 3.8 מיליארד דולר לשנה, מהווה 1.2% בלבד מהתל"ג השנתי, לעומת 10%. הצמיחה חסרת התקדים גם הורידה את נתח תקציב הביטחון מ–20% מהתל"ג ל–5% - ירידה חדה של 75% המאפשרת הפניית סכומי עתק - 15% מהתל"ג - להשקעות בתשתיות, חינוך, בריאות ועוד.
האבטלה ירדה לנקודת שפל של כל הזמנים, 3.8%, ועל פי תחזיות בנק ישראל תרד השנה עד כדי 3.1% בלבד. זהו האחוז הנמוך בעולם מבין המדינות המפותחות. באותן שנים התפלת המים זינקה מ־1% מסך הצריכה השנתית של מי שתייה ל־40%. בעקבות גילוי מאגרי הגז, בתוך חמש שנים ישראל תייצא יותר אנרגיה מאשר תייבא. פריצת דרך כלכלית שכזו הינה מעבר לכל דמיון. שום כלכלן בעולם לא יכול היה לחזות בשנת תשמ"ד (1984) את עוצמתה הכלכלית של ישראל בשנת תשע"ז (2017).
הישגיה המופלאים של ישראל אינם מתמצים בכלכלה בלבד. בחינוך, מספר הסטודנטים צמח באותן שנים מ־65 אלף ל־330 אלף. אין פלא אפוא שישראל הינה במקום הראשון במספר זוכי פרסי נובל ביחס לגודל אוכלוסייתה. מתחילת המאה ה־21 זכו ישראלים בשישה פרסי נובל מתוך כ־160, פי 25 ממשקל הישראלים באוכלוסיית העולם. האוניברסיטאות בישראל מפיקות יותר עבודות מדעיות לנפש מאשר כל מדינה בעולם, ובאשר למספר הספרים החדשים לנפש, ישראל נמצאת "רק" במקום השני בעולם. אין פלא כי ה"וול סטריט ג'ורנל" קבע כי ישראל היא המדינה השנייה הכי משכילה בעולם. המשקיע האגדי וורן באפט קבע כי: "לישראל רמה חריגה של מוח חריף ואנרגיה".
התמונה המזהירה אינה שונה בכל הנוגע למערכת הבריאות. סקר "בלומברג" משנת תשע"ג (2013) דירג את מערכת הבריאות בישראל במקום השישי בעולם. בנוסף, דוח ה־OECD משנת תשע"ב (2012) קובע כי: "לישראל אחת ממערכות הבריאות מעוררות הקנאה מקרב מדינות ה־OECD". ישראל היא אחת מעשר המדינות שתמותת התינוקות בהן היא הנמוכה ביותר בעולם, ובאשר לתינוקות הנולדים מטיפולי הפריה, אנחנו במקום הראשון בעולם, בפער של יותר מ־100% מהמקום השני. תוחלת החיים הממוצעת של גבר בישראל היא 81 שנה, השנייה בעולם, והאישה הישראלית חיה בממוצע 84 שנים, תוחלת החיים השביעית בעולם. שיעור התמותה בישראל הוא השני הכי נמוך בין מדינות ה־OECD, 5.5 פטירות לאלף נפש.
נבואות הזעם השקריות בסוגיה הדמוגרפית מתנפצות גם הן מול פני המציאות היהודית־ישראלית. בשנת תש"ס (2000) נולדו בישראל 95 אלף תינוקות יהודים, ואילו בשנה שעברה נולדו כאן 140 אלף תינוקות יהודים, עלייה של כמעט 50%. יתרה מכך, אישה עברייה בישראל יולדת כיום בממוצע 3.2 ילדים לעומת אישה ערבייה בישראל, היולדת 3.15 ילדים בממוצע. זהו תרחיש שהיה נראה דמיוני ואיש לא היה חוזה אותו אך לפני שני עשורים, ובכל זאת הפך לעובדה מוצקה. לגבי פערי הילודה ביחס לילודה הערבית ביהודה ושומרון, התמונה הדמוגרפית ורודה עוד יותר.
לא בכדי, לאור נתונים מדהימים אלה, הביטאון האמריקאי הנחשב "אמריקן אינטרסט" דירג כבר לפני שנה את ישראל כמדינה בעלת העוצמה הכוללת - צבאית, כלכלית, חברתית - מספר 8 בעולם, מעל מדינות אירופיות שאוכלוסייתן מונה עשרות מיליונים כמו צרפת, איטליה וספרד.
כל האמור לעיל הוא "החלום היהודי", על משקל "החלום האמריקאי", המתגשם במולדת החדשה־ישנה (אלט נוילנד) במיטבו ובמלוא זוהרו. הפרטה נוספת ורבת־היקף של מה שנותר מהמשק הציבורי, צמצום עד כדי חיסול החוב הלאומי, השקעה גבוהה בתשתיות ובחינוך, כמו גם חיסול הדיקטטורה של בג"ץ, יעצימו עוד יותר את החלום המציאותי. וכך בעוד 70 שנה, כאשר עם ישראל בארץ ישראל ימנה למעלה מ־30 מיליון וישכון לבטח בגבולות ההבטחה - כפי שהובטחו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים - יסתכלו החוגגים את יום העצמאות ה־140 על המדינה הפורחת והמשגשגת שיש לנו היום, כעל מדינה שהייתה אך בשלבי ינקותה, כאשר הישגיה באותו שלב היו דלים וזניחים.