זהו טקס קבוע אצל חמאס: תחילה יוצאת הודעה על בכיר שחוסל בחו"ל, ומיד אחר כך מוטלת האחריות על ישראל. כך היה בעבר וכך גם הפעם. האמת היא שכלל לא חשוב מי חיסל שלשום את המהנדס הפלסטיני ד"ר פאדי אל בטאש במלזיה, חשוב רק שתנועת חמאס מאמינה שישראל עשתה זאת. גם ההצהרה של אסמאעיל הנייה שלפיה לישראל יש חשבון פתוח עם העם הפלסטיני, נאמרה בעבר. בחודש האחרון גבתה המחאה הפלסטינית על הגדר מחיר של יותר מ־40 הרוגים, כך שהחשבון מבחינת חמאס פתוח מזמן.
אין לזלזל באיומי חמאס לנקום באמצעות פיגועים בחו"ל, אך באותה מידה אין סיבה להיכנס לבהלה. הרצון לנקום קיים, היכולת פחות. בשנים האחרונות חמאס ממקדת את מאמציה לפגוע בישראל בזירת הפנים, מתוך השקפת עולם שאת פלסטין יש לשחרר באמצעות מאבק בפלסטין עצמה. עם זאת, ניתוח מצבה האסטרטגי של חמאס בעת הזאת מצביע על מצוקה הנמשכת כבר כמה שנים. היא מתקשה לשקם את רצועת עזה, והזעקה האזרחית הנשמעת מדי יום שישי מול הגדר (ושבחסותה מנסים גורמי טרור לפגוע בכוחות צה"ל) היא עדות למצב הקשה ברצועה.
בזירה האזורית, תיוגה של חמאס כחלק מהציר בהובלת איראן מקשה עליה עד מאוד לקבל תמיכה של מדינות סוניות שיש ביכולתן לשפר את מצבה המדיני והכלכלי. במובן זה ההודעה שפרסמה חמאס בסוף השבוע, שלפיה מצרים הבטיחה למשלחת התנועה להקל את מצוקתם של תושבי הרצועה, חשובה לחמאס הרבה יותר בעת הנוכחית.
ולכן, סביר שהתנועה תחשב את צעדיה היטב לפני שתבחר לפעול נגד מטרות ישראליות בחו"ל. עיניה של חמאס נשואות עכשיו לעבר העולם בתקווה שהנושא הפלסטיני, ובראשו עזה, יעלה שוב לסדר היום לאחר שנדחק הצדה בעידן האביב הערבי. כל זה מוליך להבנה שצריך להקשיב למה שאומרים ראשי חמאס ולזכור שבדיוק כך התבטאו בעקבות חיסולים של בכירי חמאס בעבר - במפרץ הפרסי או באזור המגרב. התבטאויותיהם יכולות תמיד להיות אור ירוק לפיגועים עבור בודדים במקומות שונים בעולם. לכן אין לזלזל, אך גם אין להיבהל. ישראל יכלה לאיום זה בעבר ותוכל גם בעתיד.
הכותב הוא מרצה במחלקה למזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל ומומחה לעולם הפלסטיני