כדי להימנע מעימות עם רוסיה, ישראל תצטרך להציב בפניה דילמה

אולי זה בגלל הגיל והקידומת שעומדת להתחלף, אולי אלה החקירות, אולי זה הממשל הידידותי באמריקה, אבל משהו השתנה בראש הממשלה שלנו. האיש שכל חייו סלד מלקיחת סיכונים, מצטייר בחודשים האחרונים כנועז ונחוש מאי־פעם. בעיניים פקוחות הוא מוביל מהלך כוחני ומוצדק מול איראן, על אף הסיכון שהמהלך הזה יביא אותנו להתנגשות רחבה, אולי גם מול הרוסים. תוסיפו לזה את הפעולות שמיוחסות לישראל בסוריה, במלזיה, בלבנון, בעזה ובמקומות נוספים, ותקבלו נתניהו שלא הכרנו.

בשבועות האחרונים התפתח משחק פוקר קשוח בין כל השחקנים שמעורבים בסוריה. כולם - האיראנים, הרוסים, אסד וגם ישראל - מעלים כל הזמן את גובה ההימור ואת רף האיומים. קשה כרגע להעריך מי מהם מבלף ומי מתכוון לממש, כי כולם נושאים עיניים לשחקן שיושב בראש השולחן עם היד החזקה ביותר: ההחלטה של דונלד טראמפ ב־12 במאי על עתיד הסכם הגרעין עם איראן היא הנקודה הארכימדית, וממנה הכל ייגזר. ברקע יושב שחקן נוסף - חמאס - שמשתוקק גם הוא להצטרף לשולחן וטרם אמר את מילתו האחרונה.

ככל שהאיראנים מדברים גבוהה יותר, כך נראה שהיד שלהם היא החלשה ביותר. שלושה שבועות חלפו מאז התקיפה בשדה התעופה T4 בסוריה. שעות אחרי התקיפה כבר נזעק קאסם סולימאני, מפקד כוח אל־קודס, לדמשק כדי לנהל את האירוע. עד עכשיו הוא מתלבט איך יהיה נכון להגיב. זהיר מטבעו, סולימאני מקשיב לאיומים הישראליים ויודע שהם לא חלולים.

איראן מבוהלת מהאפשרות שהסכם הגרעין יבוטל. החשש ממהלך כזה כבר ריסק את המטבע שלהם, ולאיראני הממוצע אין מספיק כסף לקנות במכולת. התסיסה נגד המשטר התפשטה אל המעמדות הנמוכים, התומכים המסורתיים של האייתוללות, ובמקביל ממשיכות נשות איראן באומץ להתריס במחאת החיג'אב. האומה האיראנית מבינה שהיא מתקרבת לסופו של עידן. ימיו של המנהיג העליון חמינאי ספורים. משמרות המהפכה יהיו מי שינסו להכתיב את זהותו של המנהיג הבא, והציבור מאותת להם שלא כל בחירה תהיה מקובלת עליו.

על רקע החולשה הפנימית, במשמרות המהפכה חוששים מפעולה נגד ישראל שתוביל לתגובה משפילה נגדם, בסוריה או באיראן עצמה. זו הסיבה שישראל מרשה לעצמה לאיים בנחישות כזאת נגד האיראנים. ישראל נערכת לתגובה איראנית, ויותר מכך: אפשר להניח שאם תסתמן בימים הקרובים מטרה נוספת של התבססות איראנית בסוריה היא תושמד.

בשנתו האחרונה בתפקיד, גם הרמטכ"ל גדי איזנקוט מנסה להתנער מתדמית הזהיר שדבקה בו. הוא מוביל קו נוקשה מול ההתבססות האיראנית בסוריה ומוכן לקחת סיכונים גבוהים יותר. חובר אליו ראש המוסד יוסי כהן, שלפי הפרסומים בעולם מוביל מערכה אגרסיבית ורבת־תעוזה נגד יכולות חמאס, איראן וחיזבאללה.

מלזיה טרם חשפה את הדרכונים של האנשים שחיסלו את פאדי אל־בטש. כשחוסל מחמוד אל־מבחוח בדובאי לפני שמונה שנים, חשפה המשטרה המקומית 26 דרכונים של אנשי חוליית החיסול. אלה היו דרכונים שנעשה בהם בעבר שימוש רב, מה שאפשר למדינות רבות בעולם להתחקות אחר תנועותיהם ופועלם של מחזיקי הדרכונים. חלקם אפילו היו שייכים לאנשים אמיתיים שחיים בארץ ובעולם. אני מוכן להמר שהפעם גם אם ישנם בידי מלזיה דרכוני המחסלים - לא יהיה בהם שום קצה חוט. ממש כמו בחיסולו של מהנדס המל"טים מוחמד א־זווארי בתוניסיה לפני שנה.

הנעלם הגדול

אחד הגורמים שמחזקים משמעותית את הביטחון העצמי של נתניהו, אביגדור ליברמן, איזנקוט וכהן הוא התיאום ההולך ומתהדק עם ארה"ב. השבוע ביקר בישראל מפקד פיקוד המרכז האמריקאי סנטקו"ם, גנרל ג'וזף ווטל. זה לא ביקור טריוויאלי. במשך שנים התנגדו האמריקאים לקשר ישיר עם פיקוד המרכז שלהם והתעקשו שצה"ל יעבוד רק מול פיקוד אירופה, יוקו"ם. ביקור גלוי של המפקד שאחראי על איראן וסוריה בצבא ארה"ב הוא איתות ברור לתיאום ההדוק שבין צה"ל לצבא האמריקאי.

אבל הנעלם הגדול בהחלטות של ישראל הוא הרוסים. רבות דובר השבוע בשאלת האספקה של מערכות S־300 לסוריה. גם פה אנחנו קצת מפחידים את עצמנו: S־300 גם בדגם המתקדם שלה, היא מערכת יחסית מיושנת. חיל האוויר מכיר אותה היטב. על פי פרסומים זרים, הוא כבר התאמן מול המערכת שקיימת ביוון. כבר 20 שנה שחיל האוויר מתכונן לרגע שבו S־300 תוצב בסוריה, ואם זה יקרה, ישראל תדע להתמודד איתה בכוח או באמצעים אחרים.

גם לרוסים יש כאן דילמה. S־300 היא אחד ממוצרי היצוא המובילים שלהם: בשנה האחרונה קנו אותה מצרים, סעודיה וטורקיה. הדבר האחרון שהם צריכים זה שחיל האוויר שלנו יחשוף את המערכת ככלי ריק. ברור שאספקת המערכת היא לא התפתחות רצויה, אבל כך היה גם כשהרוסים סיפקו לאסד SA־22 ו־SA־17. עכשיו הם מנופפים בקלף של ה־S־300 כאיום, אבל לא ברור עדיין אם הם מתכוונים לממש אותו.

מה שיותר מטריד את ישראל הוא השאלה אם רוסיה החליטה לשים קץ לפעילות החופשית של חיל האוויר בסוריה. מכל הכוחות שסביבנו, רוסיה היא היחידה שיש לה היכולת לשתק את חיל האוויר: הן בהפעלת ה־S־300 ו־S־400 שכבר מוצבות בסוריה, והן ביכולת להכות קשות בבסיסי חיל האוויר. בניסיון לברר את זה נשלח סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, איתן בן דוד, לפגוש את מקבילו הרוסי בסוצ'י. הוא לא חזר עם תשובות ברורות.

רוסיה היא לא ידידה של ישראל. היא שותפה של הגרועים באויבינו. ועדיין, השאיפה הישראלית היא לא להפוך אותה לאויב, כי היא תהיה אויב מסוכן. ישראל מנסה לייצר דילמה לרוסים בין השותפות עם אסד לבין הכניסה של איראן לסוריה. המסר הישראלי הוא ששני הדברים יחד לא יוכלו להתקיים, ורוסיה תצטרך לוותר על אחת השותפויות.

בעוד רוסיה שוקלת את האפשרויות שלה, נערך צבא אסד לכיבוש הגולן בקיץ הקרוב, וגם כאן תהיה דילמה ישראלית. אסד ינסה להשתלט מחדש על הגבול עם ישראל. הוא ינסה לעשות את זה במשא ומתן עם הכפרים שמעבר לגבול, ואם זה לא יצלח, ישתלט עליהם בכוח. ישראל צריכה להחליט אם היא מסייעת לאנשים שעובדים איתה בשיתוף פעולה כבר שש שנים, או מפקירה אותם לגורלם.

כל הדילמות האלה לא יגיעו להכרעה לפני 12 במאי. עבור ישראל, ביטול הסכם הגרעין המחפיר שחתם ברק אובמה עם איראן עשוי להיות התפתחות מסוכנת, שתותיר אותה לבדה מול איראן. השאיפה הישראלית צריכה להיות הוספת נספח להסכם, שיגביל את היכולות האיראניות בתחום הטילים ויאריך את תוקף ההקפאה הקיימת על תוכנית הגרעין של איראן.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות עשר