כשאנחנו משתינים על המערכת, היא נרטבת. כשהיא משתינה עלינו, אנחנו טובעים

אז אבו מאזן אנטישמי. וואו, זה גילוי חדשני, שהאיש שחשף אותו ראוי לפחות לפרס נובל. בגלל הגילוי הזה אין לנו "פרטנר" למשא ומתן. האמת שאף פעם לא היה לנו, ואף פעם גם לא יהיה לנו, כי נוח לנו כך. אנטישמי זו קצת בעיה, כי גם אנחנו היהודים וגם הערבים בני גזע שם. בעסה, איך ביבי לא סידר לנו להיות בני הגזע של דונלד, הקדוש אצל חלק נכבד מהישראלים?

המינוח/סיווג/קטלוג/הגדרה המתאים והמתאימה, הוא שמחמוד עבאס, להלן אבו מאזן, הוא גזען מטונף שכופר בכרוניקה של השמדת העם היהודי וממציא להליך צידוקים מבחילים. אבל ב־70 שנות שלנו, אין לנו במה להתגאות. היהדות הייתה תמיד לפי תורתה, או נכון יותר לומר תעשייתה, הדת הגזענית ביותר באנושות. איננו אוהבים ומחבבים: גויים בכלל, ערבים ושחורים בפרט, נוצרים מכל קבוצות המשנה, מוסלמים מכל קבוצות המשנה והשבטים, עכו"ם מכל העמים והיבשות, חיות, עופות, זוחלים, דגים ופירות ים.

את מי אנחנו כן אוהבים? אף אחד. שיקום מאן דהוא ויוכיח אחרת. אי לכך ובהתאם לזאת, התעשייה של השלום תמשיך להגדיר את האויב, ובינתיים נהפוך מיליארדים של דולרים לזבל אורגני. גם יורשו של אבו מאזן יוגדר באגם הדרעק ושלוחותיו כאנטישמי, גזען, מכחיש שואה, מחבל, כמובן "לא פרטנר", תאב בצע ושאר ירקות. כי אנחנו בגדול ובקטן רוצים לבחור לנו את הצד השני להידברות. עדיף אסיר ביטחוני לשעבר, משת"פ בהווה ובעתיד, אחד שהפכנו למיליונר או יותר, שמוכן לבגוד בעתיד עמו, לסחור בו, ולהבטיח חד־משמעית שאינו מעוניין שיירד מהחמור לעולם!!!

# # #

דונלד שוקל לבוא לכאן לחנוך את השגרירות בירושלים. נשתפך בפניו, כי אנחנו כנועים מלידה. רק אפעס יש בעיה קטנה, העראברים שאיננו רוצים שיירדו מהחמור, יש להם כסף כמו זבל. אז הם נתנו תשורה קטנה לפלסטינים, מקדמה בסך 250 מיליון דולר, כדי לממן קצת פיגועים בציבור שלנו. ובעטיה של התשורה הזו, איבדתי עניין במיקומה של השגרירות. מבחינתי, היא יכולה להתמקם אצלי ברקטום, ולו רק כדי למנוע אבידות בנפש.

ההכרה של דונלד בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות שקולות אצלי לפוליפ בחלחולת, שיש להסירו לאלתר. שדונלד ינהל את ארצו ולא יכפה עלי מציאות. גם כך קשה לי כאן.

# # #

גיאצ'ו החליט להוריד את סנדי ב־06:30 זולו־טיים. שמעתי אותם משחקים בדשא, ונרדמתי שוב. הוא התייצב ליד המיטה, אוחז ברצועה של הכלבה, ולקה בדברת נפוצה על הסובאח.

"אבא, סנדי ירדה, היא עשתה הכל. נתתי לה לאכול. אני כבר לא רוצה למסור אותה, היא חברה שלי. אז מתי תביא לי את האוגר ואת התוכי, שהם גם יהיו חברים שלי?"

גיאצ'ו, עזוב אותי. לך לאמא, תן לי לחיות. אני עייף נורא.

"אמא במקלחת", הוא פתח לי את העין, והמשיך לנאום: "תקשיב לי, אבא, לסנדי נורא משעמם לבד. היא אמרה לי שהיא רוצה אוגר לשחק איתו, אפילו שיהיה בכלוב. גם תוכי היא אוהבת, כי היא תמיד קופצת לכיוון הציפורים שעפות לידה. אז מתי תקנה לי?"

גיא, תקשיב. סנדי תבלע את האוגר שלם, וגם את התוכי. סנדי היא כלב, וכלב לא אוהב אוגרים, אני נשבע לך. אתה יודע מה? תשאל את אמא. אם היא תסכים, אני אקנה לך. רק תן לי לישון.

"טוב. אז קח אותי לגן. אני רוצה שאתה תיקח".

עכשיו שבע בבוקר! ירדת מהפסים? אמא תיקח אותך, לך תראה טלוויזיה ותן לי לישון.

רעש של טרקטורים ודחפורים העיר אותי. סיימו לסלול אספלט בחניה. נזכרתי שהתחייבתי להוציא את הרכב עד 08:00 כדי שיסמנו את החניות בצבע לבן ועכשיו כבר 09:15. ארזתי את סנדי ומיהרנו לצאת לכביש לחפש חניה ברחוב. חתך אותנו טנדר לבן של הפיקוח העירוני. סנדי התחילה לנבוח בפראות, כאשר הוצאתי אותה מהרכב. זיהיתי את הסיבה מיד: הפקח התימני. הוא הלך לאטו ברחוב, וצילם מכוניות שחנו בכחול־לבן, ללא תו חנייה אזורי.

איזי, איזי טומטום. שתקי כבר, די לגרגר. תני לו להתקרב בשקט ונסתלבט עליו.

ישבתי על המדרגה, הדלקתי סיגריה, וסנדי השתרעה על המדרכה. כאשר הוא התקרב הקדמתי לו ברכת צפרא טבא. סנדי זינקה, והריחה את המדרכה קרוב מדי לנעליו. הוא ניסה להרחיק אותה ברגלו, אבל הכלבה־גאון חמקה מהרגל, זינקה אליו באוויר ודחפה אותו ברגליה הקדמיות. הכלבים של הימ"מ לא כישרוניים כל כך, אמרתי לעצמי. הוא נבהל וקפץ אחורה. כאשר התעשת ניקה את חולצתו הבהירה מטביעות רגליה של סנדי.

"טוב, די נמאס לי ממנה וממך. היא הולכת להסגר. היא תוקפת אנשים ולא מחונכת", הוא הצהיר.

די, די להיות אידיוט. הפחדת אותה, חתיכת דביל, אז היא הגיבה כמצופה מכלב.

"בסדר, בסדר, אתה חושב שאתה יודע הכל. היא תהיה בהסגר, ואז נראה כמה אתה חכם", הוא אמר וטלפן למישהו כדי להזעיק תגבורת.

בואי, סנדי, נלך לקפה. עזבי את המפגר הזה.

"כן, יופי", לא ויתר הפקח התימני, "תמשיך להעליב עובדי ציבור".

בסדררררר.

# # #

טלפנתי לדאפצ'ו, הפינגווינה ששומרת עלי כבר 18 שנה, אולי יותר. מה את לגיד? הוא יביא משטרה? אולי אעלה אותה הביתה, ואסתלק? נו, תגידי משהו כבר.

"קוף, חזרתי מארה"ב הבוקר. יש לי הרבה מאוד עבודה. עכשיו אתה רוצה שאייצג גם את סנדי? אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני. אם באמת יגיעו שוטרים, תן לי לדבר איתם. רק שאני אבין, לא התגרית בו לפני כל הבלגן?"

נשבע לך באמא. שנה הוא כבר מחפש אותי, תשאלי את שימון אם את לא מאמינה לי.

"תמיד מחפשים אותך, הא? אני לא מאמינה לך, אבל אטפל בזה בשביל גיא וכיפוש".

בסדר, את תמיד צודקת.

ובאמת הגיעו לקפה ארבעה שוטרים בשתי ניידות, ועדר של פקחים במכונית עם כלוב. ישבתי רפוי, הרצועה של סנדי רתומה לכיסא, וחיכיתי.

"הא קוף, עוד פעם אתה עם השטויות שלך?" אמר המבוגר ביניהם.

עזוב, לא עשיתי כלום, נשבע לך.

הצבעתי על הפקח, ואמרתי לשוטר שהוא מחפש להכניס את סנדי להסגר, על לא עוול בכפותיה.

"היא כלבה חמודה. היא גדולה, כמה היא שוקלת?"

וואללה, אתמול היא הייתה 24.476 ק"ג, אבל נתנה יציאה על הסובאח, אז עכשיו היא 300 גרם פחות. זה משנה משהו?

"אתה צריך בשבילה רצועת חנק, עם דוקרנים", אמר הגאון במדים.

"היא חזקה מאוד, ואני שומע שהיא גם נושכת".

תקשיב, אדון שוטר, רצועה עם דוקרנים אני חוגר רק לבני אדם, שזו החיה הכי מטומטמת בכדור הארץ. אבל אם היא הייתה נושכת אותו, היה לו סימן, נכון? תקרא למז"פ שתמצא עליו סימני נשיכה. אם מוצאים, קחו את הכלבה. סגרנו?

השוטר התייעץ עם עמיתיו. הג'מאעה של העירייה הייתה חסרת סבלנות, והטרידה את השוטרים שייתנו לקחת את סנדי לווטרינר העירוני. כשחזר ממועצת החכמים, אמר השוטר שאתנצל בפני הפקח שקראתי לו דביל, ונסגור עניין. התנצלתי, כי זה הכי קל. הרי הזנב של כלב לעולם אינו מתיישר, ותמיד עדיף לבקש סליחה בסוף, מאשר רשות בהתחלה.

# # #

עזבו אותנו לובשי המדים, סנדי נרגעה ונמנמה, ואני פתחתי את האפליקציה של גל"צ להאזין לדקל וסגל המלאים בעצמם, מראיינים את השר לבט"פ גלעד ארדן. בפתיחה הוא התבקש להתייחס לסגירת התיק בפרשת אום אל־חיראן, שבה כזכור האשים את המורה הבדואי מוסא יעקוב אל־קיאן שנורה למוות בידי השוטרים, שהיה מחבל ורוצח, כי בביתו נתפסו עיתונים עם דיווחים על פיגועי דריסה.

כזכור, הניתוח הפתולוגי מצא קליע בברכו הימנית, שבגללה האיץ הרכב מ־10 קמ"ש למהירות גבוהה יותר. פרקליט המדינה לא קבע שזה היה פיגוע, אך לא מצא ראיות לעבירה פלילית שביצעו השוטרים בזירה. ארדן ממשיך לטעון שלמח"ש אין מושג וידע כדי לקבוע אם זה היה פיגוע או לא. רק רגע קטן, אדוני השר: ולך יש את המושג והידע לקבוע שזה היה פיגוע? זאת הבעיה עם דיירי אגם הדרעק - הם משקרים בלי למצמץ, בלי דם בגוף ובלי בושה בפרצוף.

ארדן הוא לא היחיד. גם שר החינוך, אל־צבאות־אדוני, הגיבור נפתלי בנט, לא לוקח עדיין שום אחריות על המכינות הקדם־צבאיות. מנכ"ל המכינות מודיע לציבור שמי שמקשיב לחזאים לא יוצא לטייל. והוא צודק המנכ"ל, אלו שמקשיבים לא אחראים למותם של עשרה חניכים - מאוד פשוטה האלגוריה הזו. אבל בנט טרם פיטר אותו, טרם התקין תקנות חירום לטיולים המפוקפקים של המפעל הציוני הטיפשי הזה, הכל בסדר.

יש רק בעיה קטנה עם עשרה נספים ועשר משפחות גמורות. אבל חוצמזה, מרקיז, הכל בסדר. ממשיכים הלאה, לכבוש את ההנהגה, ולהתגאות בטוויטר בהישגים במתמטיקה של תלמידים בלוד. שיגרע של יו"ר מפלגה באגם הדרעק שלנו.

חשוב שתדע כל אם עברייה - ילדייך הם פארש בשביל ההנהגה. ימותו, ימותו. ייפצעו, ייפצעו. גרימת מוות ברשלנות גוררת עונש של עד שלוש שנות מאסר. סביר להניח שהמנהל, "מלח הארץ" של בני ציון עם הפינגווינים־של־הביוקר ששכרו לו הג'מאעה של "מלח הארץ", יישפט לעבודות שירות, גג. הרי הוא הביע "חרטה" ולבו דואב.

אבל חשוב שתדע כל אם עברייה שאסור בשום מקרה שבעולם לשלוח את צאצאיה לכל טיול ו/או פעילות מחוץ לבית הספר ללא הורה מלווה. אסור בתכלית האיסור לסמוך על צוות ההוראה, מדריכים, מלווים בתנועות נוער - על אחד ואחת. ההורה ישגיח על הילד/ה, ויחליט אם יורדים לנחל/נקיק/מערה/אתר קדוש/עץ זית בן 150 שנה במורדות הסטף - או כל מפגע בהיתכנות אחר. לצפות ממורים/מדריכים שמשתכרים 8,000 שקל ברוטו בחודש, שיהיו גם אנשי שטח? זו טעות יסודית.

עוד כדאי שתדע כל אם עברייה שלדיירי אגם הדרעק ולמנהלי מוסדות החינוך יש תמיד את הגיבוי המשפטי. לאמא ולאבא אין סיכוי מול המערכת, היא תפרק אותם. כי אם משתינים על המערכת, היא נרטבת. אבל כאשר המערכת משתינה עלינו, אנחנו טובעים!

# # #

טוב, סיימתי להתרגז ולהדליק סיגריה בסיגריה בגלל הזלזול בחיי אדם כאן. הנה מקרה משמח ומשעשע: פרקליטיה של המלכה/הגברת שרה דורשים מהיועמ"ש לא להעמידה לדין בפרשת המעונות. יש עד מדינה (מני נפתלי), יש נאשם נוסף (עזרא סיידוף, סמנכ"ל משרד רה"מ, בפועל משרתם של בני בית המלוכה בבלפור), יש ראיות לעבירות פליליות נגד הגברת, אבל האדונים וינרוט וחדד לא מוכנים שיהיה משפט. הם מציעים שהיא תשלם קנס, וזהו.

למה לנתינים בממלכה לא מארגנים עסקאות נחמדות כאלה? קנס של כמה אלפי שקלים בלי הרשעה? קראתי את הטיעון של הפינגווינים: "בעת ביצוע העבירה לכאורה, הגברת לא ידעה שהיא מבצעת עבירה. היא סמכה על עובדי הבית".

זו באמת בדיחה עצובה, שמתאימה רק לפינגווינים. הגברת לא סומכת על עובדי הבית בקיפול כביסה, מתעללת בעובדיה, אבל להגנתה טוענים פינגוויניה שהיא סמכה עליהם.

האמת היא שלא היה צריך לפתוח בהליך פלילי מלכתחילה. היו חייבים להגיע לעסקה שלפיה הגברת תחזיר למדינה את הכ־400 אלף שקל, תשלם קנס מינהלי בסך עוד כ־150 אלף שקל, ויאללה להתקדם. עובדים בתיק הזה כל כך הרבה אנשים, ולכלא היא הרי לא תגיע. אז מדוע לבזבז זמן? הרי היועמ"ש טרוד בין השאר בהעמדה לדין של בני הזוג נתניהו בתיק 4000. שם אני לא יודע כלום על הראיות, אבל אני נורא רוצה לדעת. ויש גם שלושה עדי מדינה עם סחורה טובה. למה לעסוק בזוטות של ארוחות? למה?

# # #

אבל מי מקשיב לי בכלל. אפילו לא כיפוש. אף שסירבתי בתוקף לעבור דירה היא כבר חתמה על חדשה. אני מתמיד בסירובי לראות את החדשה. מעולם לא ראיתי דירה לפני שחוברה לה יחדיו לכבלים או לוויין והספה שלי מול המסך.

"מאמי, אני צריכה אותך לחתימות על ההסכם".

די, לא רוצה לשמוע כלום. טפלי בבנק, בחוזים, ותחתמי בשמי. זה לא בריא לי, את מטרידה אותי. עבר עלי יום קשה, ואני קורא. עכשיו זה לא מתאים.

"אתה לא מתבייש? יהיה לך חדר עבודה. תוכל לקרוא בבית", היא הגיבה.

גם היום אני יכול לקרוא בבית, אבל את כל הזמן רוצה להתחדש. תני לי התראה יומיים לפני המעבר לחדשה, ואני בורח לחו"ל. זה לא בשבילי הברדק הזה.

"לאן אתה נוסע ועם מי?"

עוד לא יודע עם מי, אבל היעד הוא קטאר, עומאן ובחריין. שמעתי שהנשים שם שתוקות, עם חיג'אב, לא עונות אם לא שואלים אותן שאלה ישירה, כמו שאני אוהב באמת.

"תיזהר ממני. יש לך מזל שאני לא שתוקה".

טוב, בסדר, כמה זמן תיקחי קרדיט על זה? די, היה, נגמר, סחתיקה שיחקת אותה. אבל ווט־ווז־ווז, ווז־ווז, אי אפשר לנגן על זה כל החיים.

"ואתה עוד קורא לברוך מרזל פרימיטיב, בגלל שהוא אמר שנשים לא יכולות להתמודד עם פגעי הטבע? אין לך בושה. בדיבורים אתה חזק, אבל אני זו שמתמודדת איתך ועם השטויות שלך כל יום, ואיני מצפה להערכה", היא עשתה ניסיון תקיפה אחרון.

את יודעת מה? את צודקת. תכננתי לנסוע לשבועיים, אבל בגלל שאני מעריך אותך ואת תרומתך לשיפור איכות החיים שלי, אסע רק לעשרה ימים. איך אני? מה את צוחקת?

"חיים שלי, זוכר שלימדת אותי איך בונים ספין? אני תלמידה טובה, תמיד הייתי. אתה יכול לנסוע לשלושה ימים, למקום שאני מכירה. לא קטאר ולא שטויות. שלושה ימים זה עלי, אני אארגן לכם".

אין עלי. כשאני טוב במשהו, אני באמת טוב. יוסי, שימון, תתארגנו לקיץ. כיפוש תפיק הכל. נוסעים למקום עם מים, גם המדענים בעבודה שלה לא יוכלו למצוא אותנו שם בטלפון.