אם נרגעתם מהצגות הקוסם מארץ עוצו עצה ותופר, צריך לחזור למציאות המאיימת עלינו בנושאים ממש נפיצים. להבדיל מההישג העיתונאי של המוסד (שום דבר חדש בחומרים שנמצאים ממילא ברשות סבא"א ואינם רלוונטיים כיום), ההישג האמיתי של המודיעין יהיה גילוי כוונות ותוכניות איראן ושות' כתגובה להתקפות חיל האוויר. ואין צורך לעצור את הנשימה בעניין הכרזת טראמפ בעניין הסכם הגרעין. "אנחנו נישאר בהסכם", אמר מזכיר המדינה האמריקאי הקודם רקס טילרסון. הוא הסביר אז כי "הכרזת הנשיא שלפיה איראן הפרה את רוח ההסכם אינה סותרת את העובדה שמבחינה טכנית היא מקיימת אותו, ולכן אין סיבה לפרוש ממנו".
טילרסון הלך. לא לפני שכינה בשיחה אישית את הנשיא "אידיוט". אומרים שהאידיוט (זה רק בינינו) מאיים לבטל את הסכם הגרעין, וכאן מגיע לישראל מחליפו של טילרסון, מייק פומפאו, ואומר "אם אי אפשר לתקן את ההסכם - נפרוש ממנו". "לתקן" זה לא בדיוק לבטל, כך שניאלץ להמתין לבוקר הציוצים של טראמפ כדי לדעת מה החליט או החליטו עבורו.
ביקור פומפאו נערך בצל המאמץ של ממשלת ישראל למנוע מאיראן התבססות בסוריה ולמנוע מסוריה נשק התקפי. לפני כשבועיים נפגש ("בחשאי") מפקד פיקוד המרכז האמריקאי גנרל ג'וזף ווטל עם הרמטכ"ל ובכיריו. אני מניח שפתחו מפות שכללו גבולות גזרה של הכוחות בסוריה ודיברו על ה"מצב", כולל תקיפות חיל האוויר בעבר ובעתיד, ההתבססות האיראנית, היכולת של חיזבאללה להגיב ומה יעשה פוטין.
אין לי מושג מה אמר איזנקוט ומה אמר ווטל, אבל כשמדובר בתקיפות ישראליות מדובר במאמץ עקר. תקיפה פה ושם לא תסיט את איראן, סוריה, חיזבאללה ורוסיה מביסוס תשתית משותפת באזור. ישראל מנצלת כיום חלון של חולשות צבאיות ונוכחות אמריקאית תומכת מורדים בסוריה - שזמנה קצוב - ואני מניח שזו השאלה שווטל התבקש לענות עליה.
המהלך האסטרטגי הגדול בחסות רוסיה אולי יתעכב בטווח הקצר, אבל בלי להיכנס ללוחות זמנים, הוא יושלם בטווח הבינוני. אסד יישב גם בפתחת קוניטרה כמו בכל סוריה, והאיראנים בסוריה כדי להישאר שם. וחבל על כל טיפת דם רק משום שממשלת נתניהו מנסה לצאת עם הישג כלשהו אחרי שבע שנות השקעה לריק.
האיש של נתניהו הוא פומפאו (מזכיר ההגנה ג'ים מאטיס לא קונה את השטיקים שלו). כידוע, השאלה שטראמפ מפנה לכל מינוי שלו היא: האם תהיה נאמן. אלי. וכאן יש אפילו לטראמפ בעיה. אחרי שמקלפים מפומפאו את התואר "שמרן" (כך הוא מתויג בפי פרשנים מהוגנים) מסתבר שמדובר בפוליטיקאי מן הזן החשוך ביותר. אל תטעו בטיפוס השובי־דובי החביב הזה, בעל החיוך העורך דיני המפויס־מפייס.
"אנשי דת שלא יתנערו בפומבי מטרוריזם בשם האסלאם יהיו על תקן פושעים פליליים", הציע כשהיה קונגרסמן. הוא קרא אז להפיל את המשטר בקוריאה הצפונית, למנוע את סגירת גוונטאנמו ("נראה לי שהם משמינים כאן", סיכם את ביקורו שם), לבטל את ההסכם עם איראן ("לשקול 2,000 דרכים להרוס את היכולת האיראנית, ואין צורך לחכות לקואליציה"). לדעתו, לאדוארד סנודן, מדליף חדירת הממשל לפרטיות אזרחי ארה"ב, מגיע עונש מוות, והוא מכיר מדענים שחושבים שאין ממש בשינוי האקלים. וכמובן הפלות ונישואים חד־מיניים הם נגד הטבע ונגד החוק. הוא חבר ותיק באגודת הרובאים NRA ואוונגליסט אדוק ("ישו הוא המושיע האמיתי של בעיות העולם"). פלסטינים? "הם שמונעים הסכם", אמר כשביקר בישראל ב־2015.
יורשו של טראמפ
בקיצור, פומפאו מגיע עם מזוודה אנטי־דמוקרטית, וזו רק חצי צרה. הצרה הגדולה היא שהוא מייצג אנשים חשוכים וזה לא דונלד טראמפ. טראמפ הוא כסף קטן לעומת האחים קוק, אידיאולוגים של תאוות בצע. בעבר היה פומפאו עורך דין ואיש עסקים, מאז הצטלבה הקריירה שלו עם האחים קוק, והוא נתמך על ידם לכל אורך הקריירה שלו, זה כמעט 20 שנה. האחים (השניים השולטים בחברות) בזים לטראמפ ומשקיעים את כספם כיום בבחירות נובמבר לבתי הנבחרים כדי לשתול את האנשים שלהם. המדיניות האמריקאית לשיטתם היא הכלי שלהם למקסום רווחיהם. הם מתעבים רגולציה מכל סוג שהוא, ויש להם כיום גדוד של סנאטורים וקוגרסמנים שתלויים בהם.
אובמה הטריף אותם הן ברמה האישית והן ברמת מדיניות החוץ (שיתוף פעולה עם דמוקרטיות מערב־אירופיות) ומדיניות הפנים שלו (חוקים סוציאליים, מאובמה קר ועד שכר מינימום). טראמפ מבחינתם הוא תאונה. לנוכח טבעו הבלתי צפוי הם זקוקים לאנשים שלהם בבית הלבן ותוך ניצול תלותו של טראמפ באוונגליסטים הם דחפו את האיש שלהם, פומפאו. תחילה כראש ה־CIA (ללא רקע מודיעיני) ועכשיו כמזכיר המדינה. הרעיון העכשווי שלהם הוא לתמוך במועמדים הרפובליקנים שיהיו חייבים ישירות להם ולא לטראמפ.
כקיביצר מפאתי מזרח וכעוקב אובססיבי אחרי תהפוכות הפוליטיקה האמריקאית, נראה שהתרגיל של צ'ארלס (הבכיר מבין האחים) הוא בניית פומפאו כיורש לטראמפ. לאחרונה ארגנו האחים קוק כנס בנושאי חוץ וביטחון. הם בדלנים קלאסיים, וההתעניינות שלהם במדינות אחרות ממוקדת בדרך כלל בזיהוי האפשרויות לעשות שם כסף. הם לא חייבים ליהדות ארה"ב גרם אחד של חנופה, וישראל לא ממש מעניינת אותם. ישראל מבחינתם היא הצעצוע של שלדון אדלסון, שגם אותו הם לא ממש אוהבים.
מבחינת נתניהו, פומפאו הוא "חבר אמת", אבל חברים כידוע אין אפילו בקיבוץ מופרט לא כל שכן בחווה של הדוד דונלד. כיום, כאשר ג'ארד קושנר הוא גווייה פוליטית, מגבש פומפאו במסעו הנוכחי במזה"ת עסקה מזרח־תיכונית, בהנחה שלטראמפ עצמו אין מושג כיצד מערבבים את היורה הרותחת הזו. לפני שנה, במאי 2017, עשה טראמפ סיבוב דיסנילנד עם ריקוד חרבות ועסקת נשק במיליארדים וחזר מריאד עם "חבר נפלא" נוסף, הנסיך יורש העצר ובעצם רודן סעודיה מוחמד בן סלמן.
החבר הזה מתגלה יותר ויותר כצעיר מגלומן מושחת אכזר ופרימיטיבי פוליטית לא פחות מטראמפ. הוא מתנפל כיום על שכנתו קטאר בגין חופש הפעולה שיש לרשת אל־ג'זירה, ומאיים לחפור תעלה שתבודד את קטאר מן היבשת ולהקים בגבולה מאגר פסולת גרעינית. הוא אומנם לא אוהב את הפלסטינים, אבל שום דבר לא יזוז ביחסים עם סעודיה ללא הסדר שבו ירושלים המזרחית היא ירושלים הערבית.
ישראל מבחינתו של בן סלמן היא עסקה. תמורת הסכמה להיות שכירת חרב מול איראן הוא מחנטרש כמה הצהרות מגומגמות שמאפשרות לנתניהו ושות' להתפאר בקשירת קשרים אמיצים עם העולם הערבי. פרטים בהצגה הבאה, הפעם יהיו זיקוקין די נור.