האירופים לא פרשו מהסכם הגרעין, אך העסקים ביבשת יצטרפו לטראמפ

אסור להקל ראש ולו גם לרגע באפקטיביות של הסנקציות האמריקאיות על איראן. מדינת טרור זאת עומדת ללמוד לקח כלכלי קשה, אף שבשלב זה הסנקציות מוטלות על ידי הממשל האמריקאי בלבד. אבל אם הקונצרנים הכלכליים האירופים מעוניינים להמשיך לעבוד בארה"ב, הם ייאלצו להתיישר עם האמריקאים. כך בדיוק היה כשהבנקים האירופיים, ובראשם הבנקאות השוויצרית ו"הסודיות הבנקאית" המהוללת שלה, נאלצו להתיישר עם דרישות האמריקאים בפרשת העלמות המס. מי שלא התיישר שילם מחיר יקר. 
 

כך נאלץ לפני חמש שנים הבנק השוויצרי ווגלין (VEGELIN) לסגור את שעריו. מדובר באחד מהוותיקים במערכת הבנקאית העולמית, שנוסד ב־1741 והתמקד בבנקאות הפרטית. לרוע מזלו, סייע הבנק לאזרחים אמריקאים להתחמק מתשלום מס על נכסים בהיקף 1.2 מיליארד דולר. האמריקאים, בעלי הבית של העולם הפיננסי, החליטו ללמד אותו לקח על תעלולי המס שלו. בתום הליכים משפטיים בארה"ב נאלץ כאמור הבנק הוותיק להפסיק את פעילותו 275 שנים לאחר שהוקם. בעליו לא השכילו להתיישר עם כללי המשחק החדשים, שבמרכזם איסור הלבנת הון.
 

האמריקאים הבהירו אז כי בנקים שלא ישתפו איתם פעולה יוחרמו בארה"ב, תימנע מהם האפשרות לסחור בדולרים, ומערכות הסליקה הבינלאומיות לא יעמדו לרשותם. ההתעקשות שלא לשתף פעולה הייתה שקולה להתאבדות פיננסית. הקנסות שנגבו מהבנקים האירופיים במסגרת הסדרי הטיעון למיניהם נאמדו ביותר מ־100 מיליארד דולר. גם המערכת הבנקאית הישראלית יצאה חבולה - הקנסות על בנק לאומי, הפועלים ומזרחי טפחות נאמדים במיליארד דולר.
 

חזרה לסנקציות על איראן. עוד בסבב הסנקציות הקודם היו האמריקאים רגישים לכל קשר פיננסי, אפילו אם מדובר היה באזרחים יוצאי איראן. בנקים ישראליים כמו לאומי, שנחשדו בתרגילים שסייעו ליוצאי איראן שחיו בלוס אנג'לס לעקוף את הסנקציות, שילמו מחיר יקר. הסנקציות המחודשות על האיראנים שיופעלו מאוגוסט - ואולי לדברי מקורות בארה"ב כבר בשבוע הבא - יכללו איסור על רכישת דולרים והגבלות סחר במטבע האיראני ריאל ובניירות ערך של המשטר. יתווספו לכך הגבלות מסחר במתכות כמו אלומיניום ופלדה ובמתכות יקרות כמו זהב. תיאסר מכירת חומרי גלם לאיראן או יבוא שטיחים ותוצרת חקלאית ממנה. אם כל אלה לא יספיקו, השלב הבא יכלול סנקציות על תפעול נמלי ים ועל תעשיית בניית ספינות ועסקאות הקשורות לתחום האנרגיה. והדבר הכי גרוע הוא שהחל מהחודש ייחסמו לחלוטין הקשרים עם הבנק המרכזי האיראני.

 

הסנקציות החדשות יופעלו לא רק על ידי האמריקאים אלא גם על ידי גופים עסקיים אירופיים. האמריקאים יעקבו בקפדנות אחר מוסדות פיננסיים או גופים עסקיים בינלאומיים שיתעלמו מהסנקציות, ואם ימשיכו בעסקים באיראן - ייאסר עליהם לפעול בארה"ב. היחידים שמסוגלים לצפצף על האמריקאים הם הרוסים ובמידה מסוימת גם הסינים, שגם כך הם מסובכים עם האמריקאים.
 

בעקבות חידוש הסנקציות גופים עסקיים מצרפת וגרמניה שפעלו באיראן צפויים לחטוף מכה. לצרפת אינטרסים עמוקים באיראן. חברת התעופה אייר פרנס הייתה מהראשונות לחדש את הטיסות לטהרן עם הסרת הסנקציות. יצרנית המטוסים הצרפתית איירבוס חתמה עם איראן על חוזה לאספקת מאה מטוסים אזרחיים בשווי 19 מיליארד דולר. לצערם, העסקה תרד לטמיון עם חידוש הסנקציות.
 

האיראנים גם מרכיבים בשטחם עבור הצרפתים את מכוניות רנו. הצרפתים ייאלצו לחפש מעתה אתר אחר. שלא במפתיע, לנשיא צרפת עמנואל מקרון היה דחוף להיפגש עם טרמפ בוושינגטון ולבקש ממנו לשקול מחדש את הסנקציות ואת פרישתו מהסכם הגרעין. גם יצרנית המטוסים האמריקאית בואינג חתמה עם אסמן איירליין האיראנית על הסכם למכירת 30 מטוסים ב־3 מיליארד דולר ועם איראן אייר על מכירת 80 מטוסים בשווי 16.6 מיליארד דולר. אם העסקאות יבוטלו, האיראנים ייאלצו לטוס במטוסים מקרטעים מתוצרת סובייטית.
 

הסנקציות גם יביאו לצמצום יצוא הנפט האיראני (הנמכר כיום בעיקר להודו ולסין) בעתיד, והוא יימכר בעיקר בשוק השחור. ההכנסות מיצוא הנפט קריטיות לכלכלה האיראנית בדיוק כמו חשיבותם לכלכלה הרוסית, לפיכך צפויה עליית מחירים מסוימת. מחיר חבית נפט אומנם חצה השבוע את גבול ה־70 דולר, אבל אין מקום להיסטריה, כיוון שהתלות העולמית בנפט ירדה.
 

הסנקציות העתידיות כבר משפיעות על הכלכלה האיראנית, שגם כך מקרטעת. הריאל האיראני (המכונה בשפה העממית "טומן") קרס בשבועות האחרונים. אם בתקופת השאה 10 אלף ריאל היו שווי ערך ל־143 דולר, בעקבות הפיחות מאז השווי נמוך היום מ־20 סנט. דולר אחד שווה כיום 75 אלף ריאל, אם כי השער הרשמי הוא כ־45 אלף ריאל. רשת הטלגרם (שנחסמה על ידי השלטונות) הפכה לזירה של שוק שחור. האיראנים לא יודו בפה מלא שהמהלך עלול לסכן את המשטר עצמו, אבל זה הרי בדיוק מה שדונלד טרמפ הנשיא האמריקאי רוצה.
 

שרונה מזליאן לוי, בלוגרית ודוקטורנטית במרכז ללימודי איראן באוניברסיטת ת"א, עוקבת אחר הנעשה באיראן. בהכירה את השפה היא נחשפת ברשת לתופעות כמו הלנות שכר, מכירת כליות על רקע מצוקה כלכלית, חקלאות קורסת עקב מחסור במים ומשפחות שלא אכלו בשר כבר 40 חודשים. "המערכת האיראנית מושחתת, והסנקציות יגרמו לבריחת הון נוסף לחו"ל", מסבירה מזליאן לוי. "השלטונות משקיעים מיליארדים בפעילות צבאית מחוץ למדינה במקום לטפל במשק הקורס, וזה עשוי להוביל להסלמה פנימית. השאה נפל ב־1979 בעיקר בעקבות המצב כלכלי, ואז יחסית המצב עוד היה טוב יותר".

הפוליטיקאים מאוהבים במילה "רפורמה". המילה מתכתבת עם חדשנות, נכונות לשנות סדרי עולם ויציאה מהקיבעון המחשבתי כדי לייעל, לשפר, להכניס מתחרים חדשים - ובסופו של דבר גם להפחית מחירים. במסגרת קידום השינויים מוכן הרפורמטור האמיתי להיאבק במוקדי כוח חזקים, לבטל הסדרים קיימים ולצאת לדרך חדשה על אף כל הלחצים והאיומים. מעטים המקרים שבהם ניתן לכנות מהלך כלכלי צרכני בתואר היומרני "רפורמה". מאידך יש אינפלציה בזילות השימוש במונח.
 

בשנים האחרונות הופעלו בישראל רפורמות חשובות שהשפעתן על כיסו של הצרכן אומנם לא הייתה מיידית, אך חשיבותן ארוכת הטווח הייתה רבה. מהלכים פורצי דרך כמו פתיחת שוק המטבע למסחר חופשי (כולל פתיחת חשבונות בחו"ל) או צמצום מעורבות הממשלה בבורסה היו בעלי חשיבות עצומה למשק. הצרכן לא הרגיש אותם מיידית בכיס.
 

אבל היו גם מהלכים צרכניים שוברי שוויון, שהשפעתם על יוקר המחיה הייתה מיידית. בחמש השנים האחרונות שניים מתוכם היו בולטים במיוחד: התחרות בשוק הסלולר של משה כחלון (בתפקידו כשר תקשורת) ורפורמת השמיים הפתוחים של ישראל כץ (שר התחבורה). פתיחת השוק לתחרות בשני מגזרים אלה יצאה לדרך למרות כל האיומים והלחצים. התוצאה המיידית הייתה צניחה דרמטית בתעריפי השיחות בסלולר ובטיסות ה"לואו קוסט". השרים הרלוונטיים זיהו את כשלי השוק, הקלו את הרגולציה ואפשרו את כניסתן של חברות זרות.

 

בתחומים אחרים כחלון וכץ הצליחו פחות. הרפורמה בתחומים הפיננסיים, שכללה את הוצאת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים והקלות לרישוי בנקים חדשים לא הוכחה בשלב זה כמועילה לצרכן. אולי להפך. שר התחבורה נכשל בקידום תחבורה ציבורית אפקטיבית והכנסת תחרות לשוק הנסיעות הפרטיות, בין השאר בגלל חששו מלובי בעלי המוניות. הפוליטיקאים נכשלים בגלל היגררותם לססמאות פופוליסטיות. לחוק הריכוזיות או להפרדת קופות הגמל מהבנקים לא הייתה שום תועלת צרכנית.
 

מכאן אנחנו מגיעים למה שמכונה "הרפורמה" במשק החשמל או בחברת החשמל (תלוי בעיני המתבונן). כבר 25 שנה מדברים על "רפורמה" זו, אבל מעשית - שום דבר אינו קורה, כי זאת לא רפורמה ואפילו לא מיני־רפורמה. היא נכשלת בקריטריון העיקרי שאמור למדוד את הצלחתה - הכנסת מתחרים חדשים והפחתת תעריפי החשמל לצרכן. במקרה של חברת החשמל צריך להוסיף קריטריון נוסף והוא רמת השירות. בחברת החשמל הבינו מצוין את חשיבות השירות לצרכן וקידמו אותו באין ספור תשדירי שירות. שלא במקרה, למעט איומים והפעלת כוח כנגד המגזר העסקי לא הורד השלטר אפילו פעם אחת. אף עובד לא הפסיק את הזרם בסניף המרכזי והדבר מנע אנטגוניזם ציבורי כלפי החברה.
 

 למרות הרפורמה, חברת החשמל תישאר עם היד על השלטר בייצור חשמל, אף על פי שחלקה אמור לרדת ל־46%. הסיבה לכך היא שניהול משק החשמל הוא מערכת של כלים שלובים: שליטה במתחם אחד (רשת הייצור או ההולכה) מעניקה שליטה מעשית על כל המערכת. יצרני החשמל הפרטיים יהיו מוגבלים לפעול במגזר הפרטי, וחבל. ניתן היה למכור במישרין לצרכן הפרטי חשמל זול ב־6%־8% כמקובל בשוק המוסדי. זאת רפורמה אמיתית. אלא שבגלל כוחם העצום של הוועדים מול ההסתדרות, מעמדה של ההסתדרות מול שר האוצר ומנוף הלחץ של שר האוצר מול ראש הממשלה, התוצאה הסופית מאכזבת. זרועו הארוכה של יו"ר הוועד, מיקו צרפתי, הגיעה לנתניהו, שהתחייב שהוא לא מנהל מגעים עם עובדי החברה.
 

את הקשר הגורדי הזה לא ניתן לנתק. הרפורמה, שמטרתה הייתה לקדם טיפול שורש בחברת החשמל, היא בקושי טיפול של שיננית. הדיונים בחמש השנים האחרונות הזכירו ריקוד טנגו: צעד קדימה ושניים לאחור. משנה לשנה חל כרסום בעקרונותיה. בתחילת הדרך דובר על הוצאה מוחלטת של חברת החשמל ממקטע הייצור ותפיסת מקומה על ידי יצרנים פרטיים. בסוף הדרך תישאר החברה גם במקטע הייצור. השינוי המשמעותי היחיד יהיה הוצאת ניהול המערכת ממנה.
 

ה"רפורמה" כוללת תוכנית התייעלות עם פרישה של עד 2,800 עובדים (יותר ממיליון שקל פיצויים לעובד), תוספת של 1,700 שקל לתנאי הפנסיה לנשארים ושיפור מצבה הפיננסי של החברה (באמצעות צמצום החובות). כל זה יגובש בהסכם קיבוצי מיוחד שיוביל יו"ר חברת החשמל יפתח רון טל. העלות, הנאמדת ב־8 מיליארד שקל, תמומן על חשבון הצרכן. זאת לא רפורמה בחברת החשמל ובוודאי לא במשק החשמל. 
 

בשורה התחתונה, מדובר בתוכנית התייעלות שדומות לה ייושמו בשנתיים האחרונות במערכת הבנקאית מבלי שאף מנכ"ל בנק התיימר לכנותן "רפורמה". תעריף החשמל לא יוזל, אף שהחל מ־2021 עלויות התפעול של החברה אמורות לרדת עם חידוש הסכמי הגז במחירים מוזלים. בימים האחרונים פורסמו מודעות ענק של יצרני החשמל הפרטיים נגד הביטוי "רפורמה". שר האוצר לא מתרגש ורואה במתקפה התקשורתית מקור פרנסה נוסף למחלקות המודעות בעיתונים.

 

פסטיבל הגרעין האיראני השכיח את העובדה שעוד בתחילת השבוע הנוכחי התעסקנו עם הפחתת נטל הרגולציה. הממשלה התכנסה ביום ראשון, שנראה כמו לפני עידן ועידנים, ואישרה צעדים נוספים להפחתת הנטל. נתניהו העריך שהורדת הנטל תחסוך השנה למגזר העסקי 1.3 מיליארד שקל נוספים ותקפיץ את ישראל במדד התחרותיות. "הכסף הזה נשאר בכיס של האזרח במקום שילך לכיס של בירוקרטיה לא יעילה", הסביר נתניהו.
 

התגובות היו חיוביות אך גם ספקניות. התעשיינים בירכו, אך הדגישו שהנטל ממשיך להיות כבד ומעת לעת הם מופתעים מהרגולציה הצצה חדשות לבקרים. איגוד לשכות המסחר ציין שמאז שהממשלה קיבלה את ההחלטה המפורסמת 2118 להפחתת הנטל, חוקקו 22 יוזמות רגולטוריות, 20 יוזמות חקיקה פרטיות ו־40 צווים והוראות מנהליות. אוריאל לין, נשיא האיגוד, אמר כי "אם ראש הממשלה שואף להפחתת נטל הרגולציה, יש לתקן את החלטה 2118, לבטל את כל החריגים ולחייב את כל משרדי הממשלה לשתף פעולה באופן מלא".
 

אבל התגובה המקורית והנחרצת ביותר הגיעה משרת המשפטים איילת שקד. היא ביקרה קשות את המפקחת דורית סלינגר ואת "הרגולציה השקטה" שהיא מנפיקה שלא באמצעות חקיקה או תקנות. לדברי שקד, בעוד שעודד שריג, קודמה של סלינגר בתפקיד, פרסם 16 חוזרים בשנה - סלינגר הצטיינה עם 60 חוזרים. "יש עלייה ניכרת ברגולציה של שוק ההון, וזו לא בדיוק הפחתה", אמרה שקד, "המטרה היא לעזור לעסקים קטנים. להקל, לא להכביד". שרת המשפטים ציינה דוגמה אחת: טיוטת הנחיית ענק בנוגע לדירקטוריונים של חברות ביטוח - טקסט של 50 עמודים שעורך שינויים אדירים בכדאיות ההחזקה בשליטה.

 
 

שקד אינה היחידה מבין השרים המבקרת את הפיקוח על שוק ההון. גם לשר האוצר משה כחלון מגיעות אין ספור תלונות בנושא. גם שר החינוך לשעבר, גדעון סער, ביקר בחריפות את מפעל התעשייה ששמו הרגולציה בענף הביטוח. ההתקפה האישית על סלינגר מצד נשיא לשכת עורכי הדין עו"ד אפי נוה הייתה אומנם בוטה ולא עניינית, אבל תוכן הביקורת היה רלוונטי. רגולציית שוק ההון והביטוח הפכה לבלתי נסבלת. הרגולטורים המפקחים על גופי הפיננסים קיבלו פטור מהחלטת הממשלה על "הפחתת הנטל", והם נהנים מכל רגע.
 

הרגולטורים הרלוונטיים הם רשות שוק ההון והביטוח, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים והפיקוח על הבנקים. כל הרגולטורים הללו אינם מוגבלים בהנפקת הנחיות, חוזרים או הצעות חוק. לגמרי במקרה, העומדים בראש גופי הפיקוח הללו כולם נשים: דורית סלינגר בשוק ההון והביטוח, ענת גואטה ברשות ניירות הערך, עו"ד מיכל הלפרין ברשות ההגבלים וחדוה בר בפיקוח על הבנקים. החשש שביקורת על נשות הרגולציה תתברר כביקורת מגדרית מתפוגג כשהביקורת מגיעה מהגברת איילת שקד. חלק מהרגולטוריות, ובמיוחד המפקחת על הבנקים ויושבת רשות ניירות ערך, הפנימו את הביקורת והשביתו את קווי הייצור הרגולטוריים. 
 

ולמרות זאת, גלגלי תעשיית הרגולציה ממשיכים להסתובב במלוא המרץ. דוחות בנק מזרחי טפחות מהשבוע לימדו שמתחילת 2018 נכנסו לתוקף לא פחות משבע הוראות חדשות: החוק לצמצום השימוש במזומן, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תיקון חוק איסור הלבנת הון, הפחתת העמלה הצולבת בכרטיסי האשראי, חוזר מדידה מחודשת והלימות הון במשכנתאות, חוזר המסדיר את פעילות הבנקים מול נותני שירותים פיננסיים והוראות נוהל בנקאי תקין לניהול סיכוני סייבר בשרשרת האספקה. כלומר, גם חדוה בר, הנחשבת לעסק קטן בתעשיית החוזרים, ממשיכה להנפיק הוראות המכונות "נוהל בנקאי תקין". ארז יוסף, המשנה למנכ"ל בנק הפועלים, סיפר שלשום בכנס הרצליה כי עלות הרגולציה לבנקים הסתכמה ב־2017 ב־1.25 מיליארד שקל. הוא ספר 132 הוראות רגולטוריות שהונחתו על המערכת ב־2017.
 

סלינגר ממשיכה במקביל במלוא הקיטור בהפעלת מכונת הרגולציה. באיגוד לשכת המסחר נספרו 186 חוזרים, הוראות והנחיות שהונפקו בשנים 2016־2017. נכון, קשה לומר שכל הרגולציה היא חסרת היגיון ואינה במקומה, אבל כן ניתן להגיד שחלק גדול מתוכה מכביד על הגופים העסקיים, מהווה מעורבות בוטה במערכת היחסים עם הלקוחות, והכי חשוב - ספק אם הוא באמת מועיל לצרכן.

לו האלוף במיל' אילן בירן היה משגר את קורות החיים שלו לצורך ראיון עבודה, נראה שהיה מתקבל לכל ג'וב כלכלי. ב־20 השנים האחרונות שימש בירן כמעט בכל סקטור במגזר העסקי הפרטי והביטחוני. הוא ניהל את משרד הביטחון, שימש כיו"ר רפאל, כיהן כדירקטור בתעשייה האווירית וגם היה בתפקיד יו"ר מנועי בית שמש. במגזר העסקי הוא שימש כמנכ"ל בזק, כיו"ר חברת הלוויין יס וכדירקטור בנטפים, בבנק מסד ובחברת דלתא 3. בבנק דיסקונט היה בירן בדירקטוריון במשך תשע שנים ורק באחרונה פרש מתפקידו. סליחה אם שכחתי איזה תפקיד. אבל הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. בשבוע שעבר הוא חזר לבזק והפעם על תקן דירקטור. 
 

אלא שבירן בן ה־71 אינו מחפש בעיקרון ג'ובים חדשים. הוא מעדיף להתמקד בעשייה ציבורית בתחום החינוך, ואת זה הוא עושה בתפקידו כיו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית כנרת. לרגל כנס החינוך "אקדמיה ופריפריה", שיתקיים ביום רביעי הבא בשיתוף התאחדות התעשיינים, שוחחתי איתו על פעילותו הנוכחית ובעיקר בנושאי אקטואליה כלכלית.
 

"האקזיטים שלנו הם מאוד אטרקטיביים ומושכים את התעשייה להתפתח, אבל יש סכנה שמה שמצליח ייקטף ולאורך זמן לא יישאר אצלנו כלום. אני מקווה שפרוטרום תמשיך להיסחר בבורסה בתל אביב, אבל עם שינוי מבנה הבעלות - האינטרס משתנה. כדי שיהיו עוד חברות דוגמת פרוטרום, חשוב שלצד המיזמים המתפתחים גם התעשיות המבוססות ימשיכו להשקיע במחקר ולפתוח בישראל קווי ייצור נוספים. צעירים חייבים להתמקצע ולא בהכרח בתחומים אקדמיים. בבית הספר שלנו בכנרת אנחנו מלמדים מלונאות ותיירות כדי להכשיר עובדים למלצרות או לניהול מלון. לא כולם חייבים להיות בוגרי מכון ויצמן. על רקע זה, דווקא המלונאי דוד פתאל ייבחר כיקיר המכללה".

 

"ענף הבנקאות הישראלי מתנהל באחריות ובמקצועיות. מדובר באי של יציבות. עם זאת, זהו ענף רגולטורי מאוד. ההתייחסות הפוליטית לבנקאות מגיעה לשוליים של זילות, וזה לא מכובד ולא נכון. כללי המשחק בבנקאות השתנו. בניגוד לכל מיני הכרזות פוליטיות, בבנקאות יש תחרות אמיתית, והמרווחים אינם גבוהים. כניסת הגופים המוסדיים לשוק מגדילה את האשראי הזמין. לדעתי, יש הגזמה בדחיפת אשראי למשקי בית והסיכון שם גדל. יכולת ההחזר עלולה להיות בעייתית עם עליית הריבית". 

"כי כדירקטור חיצוני שנבחר מחדש שלוש פעמים, אני מנוע. בתקופתי כדירקטור היו בבנק שלושה מנכ"לים. עם המנכ"לית הנוכחית לילך טופיליסקי־אשר עבדתי ארבע שנים והיא מובילה את הבנק למופת. נעשו בבנק בעבר הרבה טעויות שתוקנו. כעת מיישרים את הגיבנות. עם יוסי בכר יו"ר הדירקטוריון פעלתי שבע שנים והוא הגיע מבחוץ. עם פרישתו צריך לבחור את המועמד הכי טוב, ולא משנה אם הוא מגיע מבפנים או מבחוץ. יש מועמדים טובים משני הכיוונים".
 

"שימשתי תשע שנים כיו"ר ועדת תגמול בדיסקונט, ועד היום אני לא מבין מדוע היה צריך את החסם הזה של הגבלות השכר. במקום הגבלה טוטלית היה אולי צריך להגביל את השכר השוטף ולתת תגמול הוני לפי הביצועים. החוק הזה עושה עוול למנהלים מוכשרים בבנקאות ולא בטוח שהעובדים המוצלחים יישארו בתחום. וורן באפט כבר הודיע בעבר שעוד לפני שהוא קונה חברות, הוא קונה קודם כל את ההנהלה".
 

"במבחן התוצאה זה עצוב מאוד. לא יודע להתייחס להיבטים הפליליים ויש שופטים בישראל ויש הליכים שמתבצעים. בהתבוננות מבחוץ היה ברור לי בשנים האחרונות שבמקום שהרגולציה תעודד קדמה טכנולוגית, היא לא עשתה את זה. חברות הסלולר הפסיקו להשקיע בדור הבא, כי חברה שלא משיגה תשואה לא תשקיע בעתיד. הצניחה במחירי הסלולר עצרה את ההשקעות בדור הרביעי. פעם הובלנו את הטכנולוגיה בדומה לקוריאה הדרומית והיום אנחנו בפיגור.

"מחירי הסלולר ירדו בצורה מוגזמת. זה לא כלכלי לחברות ואתה יודע את זה. תראה מה שקרה בגולן טלקום. השוק נסחב למטה ורואים את הפיגור הטכנולוגי בעליל. אני מכנה את ירידת המחירים 'דלקת קרום האגו'. זה לא יחזיק מעמד לטווח הארוך וגם לא בטווח הבינוני. חברות הסלולר נתנו בעבר ערך כלכלי למספר הלקוחות בסלולר ובקווי, רק מה? הם שכחו לספור את החוב".
 

"אני עדיין צריך ללמוד, כי בזק של היום אינה אותה חברה מלפני 15־20 שנה. בזק חברה מצוינת בבסיסה. אני חייב להזכיר כי בבנייתה יש מניות יסוד בנוגע להחלטות שהתקבלו בשנת 2000, כולל קניית האתר וואלה, קניית מלוא הבעלות בפלאפון וכן את ההחזקות ביס. לצערי, בגלל רגולציה לא מסודרת במדינה ובמקום להתמקד בהכנות לדור החמישי בסלולר ובהשקעות בתשתיות, קפאנו ואנחנו בפיגור של 10־15 שנה. השבוע שוחחתי עם יו"ר בזק החדש שלמה רודב, ואני צריך לסגור פערים. 
 

"הדבר הראשון שאמרתי בישיבת הדירקטוריון הוא שצריך לראות היכן העולם יהיה בעוד 5־10 שנים. זה כבר יהיה עולם הסיבים האופטיים והדור החמישי. חייבים להיערך לדור הזה, כי את שירותי התוכן כבר ניתן לקבל היום דרך הסטרימינג או בספקטרום. קראתי לכך תופעת 'אמזוניזציה' שבין הלקוח ליצרן התוכן. אמזון השכילה לבנות קישוריות יציבה בין היצרנים לשוק. אנחנו בבזק צריכים לתת מענה לחבילה של הכל כלול. אני מבין מצוין בטכנולוגיה, אבל בנושא המצב השוטף בבזק יש לי כאמור עוד מה ללמוד".
 

"זה לא עניין של אינטרסים. בארץ נעשתה קונסולידציה של התעשייה הביטחונית, בעיקר בקבוצת אלביט. אבל התעשייה האווירית וחברת רפאל זה כבר שוק אחר. החברות הללו עדיין לא בשלות להפרטה או לשליטה, בוודאי לא של גורמים זרים. הקונסולידציה בחברות הביטחוניות צריכה להיות מהלך דוגמה לחברות אחרות במשק. לדעתי, אין מקום ליותר משלוש חברות תקשורת בישראל, כפי שמקובל בארה"ב או בצרפת. כמו כן, עם כל הרגולציה שפה, אין מקום ליותר מארבעה בנקים". 
 

"במסגרת תפקידי ההתנדבותי כיו"ר המכללה האקדמית כנרת נקיים בשבוע הבא את הכנס הרביעי, שבו אספר בין השאר על חברת רפאל ועל התפתחותה המקבילה למדינת ישראל. הגעתי לגיל 71 וראיתי כמעט הכל - מהיותי חייל צעיר בגולני ועד לעולם העסקי. האתגר שלי הוא להוביל במכללה הקמת מרכז חדשנות בנושא האגרוטק ולהעביר את החקלאות מהעולם הישן למתקדם. בקרוב ייכנסו מספר חברות להשקעה במיזמים חדשים בעולם הרחפנים, בעולם התוכנה ובתחום של מיקרו־אצות ועולם החלבונים".