1 כבר חודש וחצי אני נמצא בחופשה מתוכנית הרדיו "זהבי עצבני", שאותה אני משדר ברדיו 103 למעלה מ–20 שנה. אני מרבה לשבת בבתי קפה בחוץ, היכן שעדיין אפשר לעשן, ותופס שיחות בוקר עם אזרחים מודאגים שכועסים עלי על שנטשתי את הזירה לטובת אנשי ימין קיצונים ושופרים לקקנים של ראש הממשלה. אני מסביר להם שאני עייף, קצת מיואש, שהעיניים שלי הרוסות, שנמאס לצעוק נגד עוולות חברתיות וזה לא מזיז למקבלי ההחלטות, ועוד אלף נימוקים למה לא בא לי לשבת מול המיקרופון - והם בשלהם, "תחזור". אז אני חוזר, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי.
הלשונות הרעות סיפרו שפיטרו אותי. בולשיט! היה עלי כעס גדול ברדיו על כך שירדתי מארבעה ימי שידור ליומיים, ואז הודעתי על יציאה לחופשה ארוכה (אני מנצל חלק משנת חופש שצברתי). משמיצי הלא–מעטים בלשון המעטה הפיצו שזה בגלל "סיפורי שטייף" - חרטא נוספת שיצאה מכיוון להקת הערפדית הגל"צניקית. כתבלבי מדורי התקשורת, סוג של יחצנים מושתנים, העלו כל מיני תיאוריות קונספירציה הזויות שחיזקו את התיאוריה שלי שהעיתונות החברתית–לוחמנית כמעט נעלמה כליל לטובת רכיכות תקשורתיות צהובות המשרתות גורמים אינטרסנטיים. מבחיל.
אני מאזין לתחנות הרדיו השונות שמהן בוקעים קולותיהם של "כוכבי הימין" אראל סג"ל, ז'וז'ו אבוטבול, שמעון ריקלין, קלמן ליבסקינד, אמיר איבגי, מנחם הורביץ, דידי הררי, יהורם גאון, ינון מגל, עירית לינור ועוד רשימה ארוכה של "ביביסטים". ביבי ומירי רגב ניצחו.

ההאזנה הכמעט כפייתית לרדיו מהבוקר עד הצהריים מכניסה אותי לדיכאון, ואני מחליט להתנתק. יורד על הבוקר למסעדה–קפה "הנרייטה" לאכול ארוחת בוקר, איזה כיף. אני אוהב את ארוחת הבוקר הנקראת "הדייגים" בגלל שלוש צלוחיות: אחת עם סלמון מעושן, אחת עם לקרדה ואחת עם איקרה. יעני דייגים. יש גם לחם דגנים טרי וחם, חמאה, חביתה עם עשבי תיבול, סלט ירקות עם בצל ופטרוזיליה, יש קפה, יש מיץ תפוזים טבעי וכל זה ב–58 שקל, כולל חיוך של המלצרית החביבה אור ועיתון בוקר, כשברקע שר אריק איינשטיין "יושב על הגדר". 
אני עובר על העיתונים ומתלבט במה הייתי פותח את תוכנית הרדיו אם הייתי משדר היום (יום שלישי). חסן נסראללה זכה בבחירות בלבנון, "החייל של חלק מהמדינה" אלאור אזריה משוחרר לביתו, וההכנות לפסטיבל השחרור בעיצומן, נטע ברזילי תופיע בלילה באירוויזיון, ויש תנודות בשוק ההימורים שמורידות אותה למקום השני. 
שעה לפני השידור באירוויזיון נשיא ארצות הברית יודיע אם הוא מבטל את הסכם הגרעין עם איראן, ביבי וליברמן מתריעים על סיכוי שטילים איראניים המופעלים על ידי סוכני משנה עלולים להיות משוגרים לעבר ישראל. בחזית הדרום חמאס משכלל את הפגיעות בשטח ישראל באמצעות עפיפונים נושאי חומרי בעירה שמכים בשדות החיטה. השר להגנת הסביבה עומד לקבל החלטה לאסור על דיג של לוקוסים ודגי טונה, מה שמעורר פלצות בקרב הדייגים והמסעדנים.
הראש מתפוצץ מרוב אירועים חשובים והרי גורל. צעקות מוטרפות נזרקות לחלל האוויר. מתקרב אלי איזה טיפוס מוזנח, נראה נרקומן ברמת התדרדרות גבוהה. מתיישב, לוגם מהקפה שלי ומבקש סיגריה. ניכר עליו שלא ראה הרבה זמן מקלחת מקרוב. אני נותן לו סיגריה, הוא מבקש 41 שקל. למה דווקא 41, אני שואל. "זה לקופסת סיגריות ומצית", הוא עונה ומתגלגל מצחוק, קם בפתאומיות ומתחיל לרוץ תוך כדי השמעת צרחות שמזכירות לוחם אינדיאני שרץ לקרקף לבן עור דמיוני. איזה פחד.
2 האירוע ב"הנרייטה" הזכיר לי שפעם, אי־שם בשנות ה־70 של המאה הקודמת, הייתה לי מסעדה בסגנון תנובה בפינת הרחובות דיזנגוף וירמיהו. קראתי למסעדה "געזונט" ("בריאות" ביידיש). באותם ימים הייתי עובד כשוליית דייג עם אורי שרון ושלמה "גולי" גולדנברג. גייסתי קצת כסף ובניתי מסעדה קטנה בעזרת חברים, והעיקרון שהנחה אותי היה שהכל בה יהיה טרי וישראלי. דאגתי שכל מה שנדרש על פי חוקי העירייה יהיה במסעדה, כדי שאקבל רישיון. מבצע בלתי אפשרי באותם ימים.
אחרי שבועות ארוכים של עבודה מאומצת נפתחה המסעדה, בלי יחצנות ובלי כתבות מלוקקות. בתפריט היו סלט ירקות טרי, סלט גבינה עם בצל ירוק, סלט אבוקדו, מרקי ירקות, עדשים ואפונה, חביתות, דגי ים טריים שהגיעו במהלך העבודה כשהם עדיין מקפצים בארגז. זו הייתה עבודת פרך. הפכתי עבד למסעדה. 
בין האורחים היו גם כמה כמו המטרוף שישב לי בשולחן ב"הנרייטה", אחד מהם היה בומצ'יק. בחור צעיר שקצת התחרפן, אינטליגנטי ברמות אבל פגוע. הוא היה הולך עם כדור טניס ומשחק את הקטע של סטיב מקווין בסרט "הבריחה הגדולה", רק שכשהיה בא למסעדה היה מקפיץ את הכדור בצלחות המרק של האורחים וגורם לפאניקה ולכתמים על בגדי הסועדים. יום אחד לא יכולתי יותר להבליג והשלכתי אותו החוצה דרך הוויטרינה שהתנפצה. על הוויטרינה היה ציור נפלא של פרה גדולה שהביטה אל עבר הרחוב, יצירת פאר של הגרפיקאי המנוח אבי מרגלית. בומצ'יק עף לרחוב ולא חזר יותר. הנזק מהזכוכית המצוירת שהתנפצה היה שבוע הכנסות של המסעדה.
מטרוף אחר אבל בלתי מזיק שהיה אורח במסעדה, כונה "חנן המתופף" או "חנן טרנזיסטור". חנן, גבר כבד גוף, היה מסתובב באזור כשטרנזיסטור צמוד לו לאוזן וביד החופשית היה מתופף על השולחן, על אנשים, על חלונות ראווה. בימים שבהם היה מאוזן הופיע במועדוני לילה. ראיתי אותו מופיע פעם במועדון "עומר כיאם", בהרכב שכלל את זיגי הפסנתרן, לארי על הבאס, ברנרד כלי נשיפה וחנן על התופים. 
הוא היה מתופף מדהים שביצע טריקים ושטיקים במקלות התיפוף שהלהיבו את הקהל. אחרי שהשתבשו לו הפיוזים, נהג לשבת בקיוסק של צבי בבן יהודה ליד תחנת מוניות קו 4, ותופף ותופף עד שהיה נכנס למונית נוסע הלוך וחזור ונרגע. יום־יום היה עושה את הקו כמה פעמים. לפעמים היה בא ל"געזונט", מקבל סנדוויץ' פרוטקשן וממשיך הלאה. 
מאוד אהבתי את חנן המתופף, בעיקר אחרי שפעם כשרדפתי אחרי פקח של העירייה שרצה שוחד תמורת המלצה לרישיון המסעדה וחנן ראה את זה, הוא שם רגל לפקח שהשתטח על המדרכה, ואת ההמשך לא כדאי שאספר. שוחד הוא לא קיבל, אבל אני קיבלתי בסוף רישיון.
3 ההחלטה שעברה יחסית בשקט, שעל פיה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן יכולים לקבל החלטה על יציאה למלחמה בלי שוועדת השרים או הקבינט יהיו שותפים להחלטה כה גורלית, הופכת את נתניהו לשליט כל יכול ללא עוררין. מנהיגנו ירום הודו מצליח בצעדים אטיים אך מאוד משמעותיים ובטוחים להפוך את הדמוקרטיה לדמוקטטורה. מי שלא תומך בו הוא שמאלן–בוגד וכך גם אנשי התקשורת שאינם קדים לו ומנשקים את כף ידו.
שטיפת המוח עובדת, ובאירוע במכללה בתל חי שבו השתתפו אנשי שוברים שתיקה המתינו מחוץ לאולם בריונים שחיפשו שמאלנים במכוניות שיצאו מהאירוע. הם ניפצו שמשות, זרקו ביצים והפריחו את הקללות שהפכו להיט לאחרונה: "שמאלנים, בוגדים, הומואים, תיסעו לעזה ויזיי...אתכם בתחת". שלושה מבין התוקפים נעצרו, ומי מגן עליהם? איך לא, איתמר בן גביר, שלאחרונה מופיע ללא הפסקה בתקשורת על תקן עורך דין (מאוד מצליח, חייבים לומר). 
בעקבות הסתה מתמדת נגד בית המשפט העליון והעומדת בראשו, כבוד השופטת אסתר חיות, הפכו שופטי העליון לראשונים בשורת המותקפים על ידי הציבור המוסת, ובראש המסיתים עומדים נתניהו, איילת שקד, יריב לוין, זאב אלקין, מירי רגב, נפתלי בנט, מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ' ולהקת עיתונאי הימין מהזן המלקק. 
הסממנים המפחידים לחיסול הדמוקרטיה והמהפך המסתמן לשלטון יחיד של המנהיג הכל יכול, תוך כדי הסתה ואמירת שקרים, הזכירו לי שיר שכתב יוצר מוכשר בשם אבי מזור. "מנהיג" הוא שם השיר.
"תנו לי את הכוח
לשלוט בכם
אמון רק תנו בי
תנו לי את הכוח 
אוביל אתכם
חשבו כמוני
תנו לי את קולכם
את אמונכם
ואל לבכם אמצוני
כן...
איפה השררה
שם אכרות עצים
אבנה לי בית
איפה השליטה 
שם אשלח נחש
נמר ועיט
אכבוש ואתבצר
אני הורס וגם יוצר
עדת צבועים שיישרכו אחרי
אין לי גבול 
אשבע לכם שבועה של שקר
לי חוצפה
להוליך אתכם שולל כמו עדר
דמגוגיה זולה 
תוציא אותי בסדר
אכתוב ססמה, אכין לי קליפ
ואצטער
ושוב אבחר
תנו לי את הסכין
להשחית
שחיטה כשרה אם בא לי
תנו לי גלימה
כדי לשפוט
משפט כזב, כשרע לי
אין לי גבול...
אשקר ואמציא עוד טענה סותרת
אתמרן ואשיג לי עוד תמיכה גורפת
אתמם ואציג עצמי אחרת
אשאר בכנסת
מנהיג
בדיוק בשבילכם
תנו לי את הכוח
עוצמה רבה 
היא מטרה לי
והאידיאולוגיה 
מזמן כבר לא
מנחה קדושה היא
רק דרך לשלטון
עוד גחמה של איש פרסום
רק הצהרות והבטחות
כוזבות
אין לי גבול....