הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון 2018 הגיעה בעיתוי הכי טוב לנו. הכל התכנס לרגע אחד קסום ומזוקק של עוצמה טהורה. עם תחושת אופוריה גדולה שאופפת אותנו בשבועות האחרונים, עם הכרה ותמיכה בינלאומית לה זוכה ישראל ממדינות שונות ברחבי העולם, בזכות בואו של המשיח בדמותו של דונאלד טראמפ, אחרי שיצא מהסכם הגרעין עם איראן ורגע לפני הפתיחה הרשמית והחגיגית של שגרירות ארה”ב בירושלים היום.
הפאזל לא יכול היה להיות מושלם יותר. ברזילי מוסיפה כבוד עצום לישראל, ואחרי 20 שנה של ביש גדא באירוויזיון, היא עוצרת את רצף הכישלונות ומחזירה אותה למפה. לא זכור לי מתי ישראל ידעה ימים כאלה של אחדות ולכידות. הסומק חזר ללחיי האזרחים, תחושה לא מוכרת של גאווה וניצחון מחלחלת לאט לאט לגופנו. כן, היום יותר מתמיד אני גאה להיות ישראלית ולאחוז בדגל ישראל הצנוע.
ואף שיש לנו את כל הסיבות בעולם להתרברב, נותרנו מאופקים מהפחד לשאננות יתר שעשוי להוביל לחוסר מוכנות לספוג את המכות הקשות שאולי עושות את דרכן אלינו. כי כאלה אנחנו, ככה הורגלנו, תמיד בכוננות שיא. אז האם ימות המשיח הגיעו סופסוף? נראה שכן, וברזילי היא שליחה, מלאכית מודרנית שנשלחה אלינו בזמן הנכון ובמקום הנכון.
ברזילי הייתה הימור בטוח. הניצחון שלה הורגש עוד לפני שהתחיל. הרבגוניות, השוני והייחודיות, בשילוב עם תכנים אקטואליים, הם שם המפתח לזכייה בתחרות מהסוג הזה. אם זה כל כך פשוט, אני תוהה, איך זה שלא פיצחנו את המתכון המדויק לזכייה עוד לפני שנים? אבל בדיוק כמו הקלישאה, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
השיר, שכולו מבוסס על מסרים של העצמה נשית, הגיע בתזמון מושלם כשקמפיין metoo# עדיין מהדהד ברחבי העולם והמסר הוא הדרך. בעוד רוב הפרשנים והמבקרים רואים בלהיט התרנגולות שיר הלל לנשיות מתפרצת על כל מיניה וגווניה, אני דווקא רואה בה מסר לקבלת האחר והשונה ללא הבדל דת, גזע ובעיקר מין, לצד מסרים פוליטיים מובהקים למילות השיר “ישראל היא לא צעצוע של אף אחד”, למי שפספס את רצף ההצלחות האחרונות שלנו.
ברזילי סיפקה שואו עוצמתי על במת ליסבון, שלרגעים אף קשה מדי להכלה ולהבנה. התלבושות הססגוניות בסגנון האסייתי, ריקוד התרנגולות, משחקי העיניים העוצמתיות של נטע, האיפור הססגוני, הצבעוניות, השמחה, הכריזמה בשילוב עם הביזאריות, השונות והחוצפה הישראלית, כל אלה היו פורצי דרך. גאווה גדולה לכל בית בישראל.