מנהיגי ערב אינם מובילים את המערכה נגד ישראל כיום. את מקומם המסורתי של הערבים במערכה נגד ישראל החליפו זה מכבר שני משטרים לא ערביים - זה באיראן, וזה בטורקיה. שתי המדינות העוינות הללו מן הסתם נמנו פעם עם בעלות בריתנו. באיראן הוקמו שגרירות ומרכז עצבים אדיר ממדים של המוסד. בשנות ה־90 של המאה הקודמת, כל טייסי חיל האוויר עברו אימונים מעל שמי טורקיה. היחסים האסטרטגיים בין ירושלים לאנקרה היו אבן יסוד בחשיבה ובתכנון האזורי של ישראל.
והנה, הכל התהפך. העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והמערכה של חמאס נגד ישראל בגבול עזה ביום שני עברו בשקט יחסי בעולם הערבי. יותר מזה, המודיעין המצרי אף אילץ את חמאס לעצור את המתקפה. ובמקביל, בעוד האיראנים משחיזים חרבות לקראת סבב המהלומות הבא נגדנו, הטורקים מובילים את המערכה בעולם המוסלמי נגד ישראל ובעד חמאס. טורקיה מאשימה את ישראל בביצוע רצח עם, מתעקשת שחמאס אינו ארגון טרור ומגרשת ומשפילה את השגריר שלנו.
ביום רביעי הודיע ראש ממשלת טורקיה בינאלי ילדירים שטורקיה, כיו"ר תורנית של ארגון המדינות האסלאמיות, תכנס ביום שישי באיסטנבול כינוס חירום של הארגון, במטרה לתקוף את ישראל. בסיום הכינוס תיערך הפגנת ענק נגד ישראל בכיכר הגדולה בעיר. הטורקים והאיראנים לא רק שותפים בשנאה למדינה היהודית, הם גם פועלים יחד. טורקיה משמשת כצינור החשוב ביותר לעקיפת הסנקציות הכלכליות שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה על איראן.
אבל בעוד אין אדם שפוי בישראל שאינו מכיר בעובדה שאיראן היא האויבת של ישראל, אין כמעט אדם בצמרת המדינית והביטחונית שלנו שמכיר בעובדה שטורקיה היא אויבת של ישראל. אי המוכנות שלנו להכיר במציאות הזאת אינה מקרית. היא אות להצלחת אסטרטגיית העורמה של ארדואן.
בשנת 1979 תפסו המהפכנים באיראן את השלטון ממשטר השאה באלימות, בכוונה להפוך את איראן החילונית למדינה אסלאמית. השנאה של המהפכנים כלפי ישראל וארה"ב לא השאירה מקום לספק בקרב גורמי ממשל ומודיעין ישראליים כי סיפור הברית עם איראן מאחורינו. אף אחד לא השלה את עצמו שאפשר לקיים קשרים עם טהרן החדשה.
בטורקיה, המצב שונה. בין השנים 1996 ל־1997 כיהן כראש ממשלת טורקיה מורו של ארדואן, נג'מטין ארבקאן. הצבא הטורקי סילק אותו מתפקידו, משום שפעל לביטול המשטר החילוני בטורקיה ולהחלפתו בשלטון אסלאמי. כפי שכתב החוקר ד"ר הרולד רוד בספרו “Ally No More", כשארדואן ומפלגתו האסלאמית ה־AKP עלו לשלטון ב־2002, למודי לקחי סילוקו של ארבקאן, ארדואן פעל להסתיר את כוונתו לפרק את המשטר החילוני, כשהוא קד לשאיפת האמריקאים והאירופים לראות בו מנהיג של "האסלאם המתון". מאז, בצורה שיטתית ועקבית, פירק ארדואן את מעוזי השלטון החילוני - העיתונות, מערכות
המשפט, אכיפת החוק, החינוך והשירות הציבורי. את מקום החילונים תפסו מוסלמים רדיקלים.
במקביל, סירס ארדואן את הצבא. על פי החוקה שהנחיל אטאטורק, מייסד הרפובליקה הטורקית החילונית, הצבא היה אמון על שמירת המשטר הליברלי.
ביולי 2016, בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל, השלים ארדואן את הרפורמה כשדיכא ופירק את כיסי ההתנגדות החילוניים האחרונים לשלטונו. את מטרתו חשף ארדואן בנאום הניצחון שנשא בליל הבחירות בשנת 2011, כשנבחר לתפקיד בפעם השלישית. "היום", אמר, "הניצחון שלנו חשוב גם בסרייבו, ביירות, דמשק, רמאללה, ג'נין וירושלים". במילים אחרות, הוא אמר כי טורקיה בראשותו הולכת להוביל את כל העולם האסלאמי.
כוונת ארדואן היא להחיות את האימפריה העות'מאנית, שהרפובליקה של אטאטורק החליפה לעשורים בודדים בלבד. כמו הסולטנים העות'מאניים שקדמו לו, גם הוא רואה בעצמו את הח'ליף, המנהיג הדתי והפוליטי של העולם האסלאמי כולו. בהינתן תפנית אסטרטגית ברורה ומוצהרת זו של טורקיה של ארדואן, ברור כי העוינות הטורקית כלפי ישראל רק תחמיר. מה שאנו חווים כיום, מה שחווינו באירועי המאווי מרמרה בשנת 2010 ובעקבותיהם, לא היו אפיזודות חולפות.
כמדינה לא ערבית (בדומה לאיראן), טורקיה רואה בהובלת המערכה הכלל אסלאמית נגד ישראל כלי חיוני לביסוס הלגיטימיות שלה כמנהיגת העולם האסלאמי. כמו בשלטון האייתולות באיראן, כל עוד ארדואן ואנשיו בשלטון, אין כל סיכוי שהמצב ישתנה. אדרבה, אם זה תלוי בארדואן, הוא ילך ויחמיר.
ביום חמישי דווח כי בשנה שעברה נתפס בדרך לאיראן משלוח של קבלים אלקטרוניים שמקורו בטורקיה. הקבלים שנתפסו, מתוצרת ישראלית, כלולים ברשימת הציוד האסור ליצוא לאיראן במסגרת הסנקציות שהוטלו עליה על ידי האו"ם. החברה הישראלית טענה כי מכרה את הקבלים לחברה טורקית ותיקה ומוכרת: "אנחנו לא מוכרים למדינות אויב. טורקיה איננה מדינת אויב ואין מניעה לסחור איתה".
שר האוצר משה כחלון אמר השבוע בראיון לגל"צ כי לא צפוי כל שינוי ביחסים הכלכליים בין ישראל לטורקיה, שאותם כינה "חשובים מאוד". משמעות הדבר, שישראל לא תגביל גם מכירת מערכות לחימה לטורקיה, שלא לדבר על מערכות דו־שימושיות. כחלון ביטל את חשיבות התנהלותו של שליט טורקיה בכך ש"לארדואן יש בעיות פנימיות. יש לו ריטואל קבוע". גם שר התיירות יריב לוין התעלם מהשאיפות של ארדואן כשטען שהוא פועל כפי שהוא פועל משיקולי בחירות. לדבריו, "יש בטורקיה מנהיג שמנצל את הנושא הישראלי כדי לייצר לעצמו כותרות ולגייס תמיכה לפני בחירות".
גם סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי הבהירה שישראל לא במצב של ניתוק קשריה עם טורקיה. מרבית הטיסות של אל־על עוברות מעל שמי טורקיה. יש במדינה קהילה יהודית שיש לדאוג לה, ולישראל יש קשרי מסחר משמעותיים עם אנקרה. אין בדבריהם שינוי תפיסה או היערכות מקדימה ליום שבו הטורקים ינתקו איתנו את היחסים הדיפלומטיים.
את הקהילה היהודית יש לעודד לעזוב את טורקיה. את נתיבי הטיסה של אל־על יש לבחון במטרה למצוא דרכים לצמצם את החשיפה לשמי טורקיה, ואת יחסי המסחר יש להגביל לאור היחסים הקרובים בין טורקיה ואיראן. סיפור הברית בין טורקיה לישראל נגמר לפני שנים. אין מדובר באפיזודה חולפת. ארדואן הוא אויב אמיתי, שלא נתבלבל. האיש שואף להעצים ולהוביל את האסלאם הרדיקלי ומנצל את העוינות שלו כלפינו כדי לבסס את מעמדו. הוא אינו מעוניין רק ברווח פוליטי. הגיע הזמן שישראל תבין זאת ותגבש מדיניות ארוכת טווח שמטרתה להחליש את טורקיה, לצמצם את מרחב התמרון שלה ולפגוע במעמדה הבינלאומי, הצבאי והכלכלי.