בכירי האוצר שירדו לשוק הפשפשים הופתעו מקבלת הפנים התוקפנית

1. אין כמו יפו: בתחילת השבוע ירדה שיירת האוצר ממרומי משרדיה בירושלים לשוק הפשפשים ביפו. את העניבה והחליפה הם השאירו בבית, ועלו על ג'ינס כדי לדבר עם האזרחים בגובה העיניים, לאפשר לשאול ולהביע דעה בנושאים שעל הפרק. אפשר לקרוא לזה כלכלה בג'ינס. תחת הכותרת “שוק חופשי" הגיעו למתחם הפאבים של יפו מנכ"ל האוצר שי באב"ד, החשב הכללי רוני חזקיהו, מנהל רשות המסים ערן יעקב ואחרים. בלטה בהיעדרה דורית סלינגר, המתכתבת עם הציבור בנושאי צרכנות פיננסית. לעומתה הגיע ראש מטה הדיור לשעבר אביגדור יצחקי, אף שפרש לפני חודשיים.
 

אירוע “שוק חופשי" נערך לראשונה לפני שנתיים, ביוזמת האוצר, וכמעט לא הותיר סימנים. הפעם הכל היה שונה. האלכוהול עשה את שלו, ובכירי האוצר שחררו מספר הצהרות שבדיעבד אולי הם מתחרטים לגביהן. “שמעתי שאולי יוקמו בקרוב בנקים דיגיטליים, אבל להבדיל מהרבה אנשים אני פחות מתרגש", אמר החשב חזקיהו, “לא קם בישראל בנק חדש כבר 50 שנה, אז לא יקרה כלום אם גם עכשיו לא יקום". עם זאת, הוא הצמיד כוכבית לדברים והדגיש שמדובר בעמדתו האישית.
 

 וטוב שכך. הבוס משה כחלון עושה את כל המאמצים לעידוד התחרות ולהקמת בנקים חדשים, והנה בא החשב שלו וחושב הפוך. מנהל רשות המסים תמך - שוב בניגוד לדעתו של כחלון - בהטלת מס על משכירי דירות בסכום של 5,000 שקל בחודש. כטוב לבם ביין, עפו הדיבורים באוויר עד שהגיעו ארגוני העצמאים. נשיא להב עו"ד רועי כהן הגיע למקום עם עשרות מפגינים והכין לבכירי האוצר מעין אמבוש. בניגוד לישיבות המנומסות והמעונבות במשרדי האוצר, כהן ניסה להדגים באמצעות מגפונים כי בברים של יפו הוא אינו צריך לקבל רשות דיבור מאף אחד.

 

הטענות העיקריות של המפגינים היו שהם מקופחים בשלושה נושאים: הפטור של 75 דולר ממע"מ, המפלה לרעה את יצרני האופנה המקומיים לעומת יבואני האינטרנט; אי־הכרה ברכבים מסחריים קטנים כהוצאה למס; ועיוותי מס נוספים. מטבע הדברים, הכתובת העיקרית למחאה היה מנהל רשות המסים ערן יעקב. “תפסיקו עם הגישה שכל העצמאים מעלימי מסים", הטיח כהן וגרר את יעקב לכיוונן של עשרות מכוניות מסחריות קטנות מדגם ברלינגו שהובאו למקום כדי להוכיח את עיוות המס שבהן. מנהל רשות המסים, שזאת טבילת האש שלו בשטח, הבטיח לעזור. הוא התנה זאת באיתור המשאבים הכספיים המתאימים. יעקב מודע לבעיות העצמאים, ועם כניסתו לתפקיד נפגש עם עו"ד כהן, אבל בינתיים שום דבר לא זז. 
 

מנכ"ל האוצר השתדל ככל יכולתו להכיל את האירוע, אף על פי שהפעילים לחצו והתפרצו לדבריו. באב"ד הצדיק את טענותיהם וגילה כי האוצר מצוי בדילמה קשה בנוגע לפטור ממע"מ עד 75 דולר בקניות אונליין. “הדבר הנכון לעשות הוא לבטל את הפטור ולתת לכולם להתחרות באופן שווה", אמר, “אבסורד שיצרן ישראלי משלם 17% מע"מ והסיני לא. במו ידינו אנחנו עושים מעין סוג של BDS לעצמנו ואפליה שהיא לא נכונה". מילים כדורבנות. אלא שבאב"ד צריך למסור את המלצתו לשר האוצר, שהוא עצמו מתנגד בתוקף לביטול הפטור. אגב, גם מנהל רשות המסים בעד ביטול הפטור, אבל עד כה הוא שותק.

את בעיות העצמאים ניתן היה לפתור באמצעות הקצאת משאבים של כמה עשרות מיליוני שקלים - או לכל היותר מאות מיליוני בודדים - אבל בינתיים הם נדחים בלך ושוב.
 

באוצר עדיין לא הפנימו: הם חייבים להבין שעו"ד רועי כהן אינו פראייר ולא הולך לוותר. הוא ימשיך להפגין, להרעיש ולהגיע לכל ח"כ כדי לקדם את האג'נדה של העצמאים. הבעיה העיקרית היא שהוא צודק, ולכן המסר שלו יעבור. לאוצר מומלץ להתייחס כבר כעת לטענותיו, שכן בחלוף הזמן ועם התקרב מועד הבחירות תג המחיר שלו ילך ויעלה. הוא יעלה, מכיוון שעל פי ההערכות פניו של עו"ד כהן לפוליטיקה, והוא חייב להגיע עם הישג.

 

2. דוח רבעוני מיותר: ייתכן שנושא חשבונאי זה משעמם למרות חשיבותו, מכיוון שהאזרח הממוצע עסוק בטרדות היום ובענייני יוקר המחיה. אבל אף שאינו קשור ישירות למחירי הדיור או למחירי המזון, יש בו קשר עקיף לכיסו של האזרח. מדובר בעניין חשבונאי המגדיל את הרגולציה ואת הנטל על החברות הבורסאיות. אחרונות החברות פרסמו אתמול את דוחותיהן הכספיים לרבעון הראשון של 2018 (היום האחרון המותר לפי חוק ניירות ערך). חברות שתוצאותיהן לא מחמיאות - כחברות הביטוח, חברות הסלולר או בנקים כמו הבינלאומי - העדיפו להמתין ממש לרגע האחרון.
 

התקווה הייתה שריבוי הדוחות והיציאה לסוף השבוע יסיטו את תשומת הלב מהתוצאות. אבל במרבית המקרים הסיבה לתוצאות היא גורמים חד־פעמיים. פרסום הדוחות חושף את המשקיעים לעודף מידע, ומרוב כוונות טובות לגילוי מרבי משיגים את ההפך. שטף האינפורמציה לא רק מיותר אלא אף עלול להטעות את המשקיעים. אירועים חד־פעמיים באופיים, כמו הפרשות לפיצויים, מחיקות, רווחי שערוך או תביעות, מאפילים על הפעילות העסקית הבסיסית.

הדוחות הכספיים של חברות הביטוח הם דוגמה מצוינת. החברות פרסמו עד סוף מרץ 2018 את הדוחות השנתיים ל־2017. הדוחות היו טובים לא רק בזכות חיתום נבון או ניהול יעיל של מערך התביעות: החברות סיימו את השנה ברווחי שיא בזכות רוח גבית שקיבלו משוק ההון ומהבורסה, שהשפעתם על הענף קריטית.

 

העליות בבורסה הגדילו את רווחי ההשקעות (בעיקר בזכות הרזרבות בביטוחי חיים המושקעות בבורסה). הן גם אפשרו להגדיל את דמי הניהול הנגבים בפוליסות המשתתפות ברווחים. למשקיע שחשב בטעות שאין כמו ענף הביטוח ורכש מניות “במחיר מציאה" נכונה בהמשך אכזבה. עם פרסום הדוחות הרבעוניים השבוע התברר שהרווחים בענף נשחקו ביותר ממיליארד שקל, ושחלק מהחברות, כמו מגדל או כלל ביטוח, עברו להפסד. 
 

מי שקנה לפני כמה חודשים מניות של הראל, מנורה או מגדל ומתלבט אם לרוץ למכור אותן, כדאי שיחשוב פעמיים. לפי העליות בבורסה באפריל־מאי, סביר שהענף יתאושש ויעבור ברבעון השני לרווח. אז בשביל מה לשגע את המשקיעים? האם לא עדיף לדלג על הדוחות הרבעוניים ולהותיר אותנו רק עם הדוחות החצי־שנתיים והשנתיים? הרי אם בין לבין קרה משהו דרמטי, קיימים הדוחות המיידיים המספקים למשקיעים מידע על האירועים החריגים.

ויתור על הדוחות הרבעוניים יועיל לא רק לחברות עצמן, הנאנקות תחת נטל הרגולציה, עודף ההוצאות החשבונאיות והצורך בתכנון קצר טווח על חשבון הפעילות לטווח הארוך. הוא יועיל בעיקר למשקיעים בבורסה המיטלטלים מדי רבעון בין תקווה לייאוש.

3. מפקחת מאותרגת:  עיתוני הכלכלה נזעקו בעקבות הפרסומים על הכוונה לפגוע בעבודת המפקחת דורית סלינגר. על מה הזדעקו שומרי הסף בתקשורת? על כוונת שרת המשפטים איילת שקד להביא לוועדת השרים לחקיקה (שנדחתה בשלב זה) הצעה המחייבת את המפקחת להגיע לוועדת הכספים לפני שתשיק מהלכים מהותיים.
 

הטענות בעניין התמקדו בחשש מפני הרצון לסרס את סלינגר הפעלתנית, חניכה מצטיינת בבית הספר לרגולציה הישראלית. חלק ממאות החוזרים שהנפיקה בחמש שנות כהונתה היו אכן ענייניים. מאידך, ברבים אחרים היא הגזימה, בלשון המעטה. כדאי לקחת את הדברים בפרופורציות. אותם שומרי סף בתקשורת שהזדעקו לפני חמש שנים והתנגדו למינויה לתפקיד בטענה שנכשלה בחברת הדירוג S&P, הם שמאתרגים אותה היום. זאת ועוד - הביקורת נגד המפקחת עניינית. למעורבותה הרגולטורית בשוק ההון והביטוח לא היה אח ורע בתולדות הרגולציה בכלל והפיקוח על שוק ההון והביטוח בפרט. מכיוון שהדבר משפיע על כל אזרח במדינה, הרי שמחויבת הפעלת עין ציבורית בוחנת נוספת.

 

העובדה שסלינגר אקטיביסטית ונתפסת כלוחמת צדק, אינה הופכת אותה אוטומטית לצודקת. אם ניקח דוגמה עסקית אחת בלבד - החלטה לפסול בשלוש השנים האחרונות אוטומטית כל חברה סינית שביקשה לקנות אחת מחברות הביטוח הישראליות - נבין במה מדובר. האם הפסילה האוטומטית מוצדקת? מדוע לסינים מותר לרכוש את תנובה, מתחום מוצרי החלב, אך אסור להם לקנות חברת ביטוח? הרי ביטוח זה רק כסף בעוד שמוצרי המזון הם החיים עצמם.
 

גם הנמנים עם מחנה סלינגר מודים שהיא מגזימה ומתנהלת כאילו אחריה המבול. הטענות מגיעות השכם והערב לשולחנו של כחלון, שעד כה גיבה אותה. אפילו בעל השליטה בהראל, יאיר המבורגר, שבדרך כלל משתף איתה פעולה, מודה שהרחיקה לכת. אני כבר לא מדבר על סוכני הביטוח לדורותיהם (מהנשיא הנוכחי ליאור רוזנפלד, הנשיא הקודם אריה אברמוביץ וקודמיו) שהתקוממו נגדה. גם יו"ר ועדת הכספים משה גפני הפנים שסלינגר הגזימה, ובנושאים מסוימים ביקש שתגיע לוועדה קודם לאישור הסופי של תקנה או חוזר כלשהו.
 

מי שהובילה בשבועות האחרונים את המהלך כנגד רגולציית היתר היא שרת המשפטים איילת שקד. לא פעם שקד תקפה את עודף הרגולציה בשוק ההון והביטוח, והיא מבינה שהגזמה רגולטורית תרחיק את אנשי העסקים ותפגע במשק. שקד אינה לבד. גם ח"כ נורית קורן הפנימה שסלינגר הרחיקה לכת. “נתקלתי בהתנהלותה הבעייתית בעניין כתבי השירות בביטוחי בריאות. ביקשתי להבין את המדיניות, אבל היא התעלמה ממני. דרשתי שכל שינוי בנושא יגיע לוועדת הכספים, אבל כחלון התנגד", מסבירה ח"כ קורן.
 

לדבריה, לאחר שהטיפול בקרנות הפנסיה המוזלות (“ברירת מחדל") הוצא מחוק ההסדרים להליך חקיקה רגיל, החליטה המפקחת להתעלם מהכנסת ולפרסם חוזר שעקף את התהליך הפרלמנטרי. “למפקחת יש סמכויות מטורפות, אבל לא כל החוכמה מצויה אצלה. בנושאים מסוימים הכנסת חייבת להתערב", אומרת קורן.

4. לאומי אחרי: בימים האחרונים מתפרסמות ידיעות על כוונת האוצר למכור את יתרת אחזקותיו במניות בנק לאומי. יש לי תחושת דז'ה וו: לפני ארבע שנים שוגרה לוועדת הכספים בקשה לאישור מכירת המניות, אבל בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות זאת. כשבדקתי אז מדוע, הוסבר באוצר שלאומי עומד במוקד של חקירה (בעקבות פרשת ייעוץ המס ללקוחות אמריקאים) וכי מכירה עלולה להיחשב שימוש במידע פנים. 
 

לפני שאמשיך, אסביר מה לאוצר ולמניות בנק לאומי. זהו סיפור שהתחיל לפני כ־35 שנה, כשמניות הבנקים קרסו בעקבות מה שכונה “פרשת ויסות המניות". בניגוד לבנקים אחרים, ולמרות כל הניסיונות, האוצר לא הצליח למכור את לאומי לבעל בית פרטי, ומרבית המניות נמכרו בבורסה. בסוף התהליך נותר האוצר תקוע איכשהו עם כ־6% מהמניות - ששוויין נאמד ב־2 מיליארד שקל. 

 

אם הפעם הן באמת יימכרו, מומלץ לכחלון שלא לפנטז על שימוש בכסף להורדת מסים. כשנמכרו מניות בעבר, התמורה שימשה תמיד להורדת החוב הלאומי, העומד על כ־700 מיליארד שקל. יש לקוות שכך זה יהיה גם הפעם, אבל אצלנו שום דבר לא מובן מאליו. מדוע בכל זאת נותר זנב המניות, ולא כל מניות לאומי נמכרו במהלך כל השנים שעברו מאז פרשת ויסות המניות? אני חושד שהאוצר לא רצה למכור כדי שתהיה לו דריסת רגל כלשהי בנעשה בבנק. באמצעות האסיפה הכללית של בעלי המניות ניתן להשפיע על בחירת חברי הדירקטוריון, על אישור תשלומי השכר לבכירים ובעצם על כל החלטה שמגיעה לאסיפה.
 

כל זה היה נכון עד שהחשב הכללי חזקיהו הגיע לאוצר. הוא מכיר היטב את המערכת הבנקאית בזכות עבודתו בדיסקונט ובבנק הפועלים. הוא שימש כמפקח על הבנקים ולאחר פרישתו מבנק ישראל שאף להחליף את גליה מאור בניהול בנק לאומי. יו"ר הבנק דוד ברודט הטעה אותו לחשוב שהתפקיד פתוח ושיש על מה לדבר. חזקיהו הגיש מועמדות אף על פי שהיה ידוע שהתפקיד יועד לרקפת רוסק־עמינח. החשב הכללי הגיע למסקנה שאין טעם בהמשך החזקת המניות. אם הפעם העסקה תצא לפועל, העיתוי יהיה מעולה. היא תשתלב יפה בתוכנית הרכישה העצמית של מניות לאומי שאישר דירקטוריון הבנק. לאומי ירכוש בקרוב מניות בהיקף 700 מיליון שקל, כך שלחזקיהו יהיה למי למכור.

 

5. בנק המטרות של בר: באוגוסט 2015, בעוד חודשיים בדיוק, תשלים המפקחת על הבנקים חדוה בר שלוש שנות כהונה. הזמן רץ מהר גם כשלא נהנים. מצד אחד, בר ניצבת כיום בפני משימה בלתי אפשרית: להגן על יציבות הבנקים. רק מי שחווה התמוטטות בנק מבין עד כמה זה חשוב. מצד שני, היא נאלצת להתמודד עם הצעות חוק פופוליסטיות שעלולות להדיר שינה מעיניה, ומצד שלישי היא חייבת להוכיח בכל פעם מחדש שהיא בעד תחרות ושהיא עושה הכל כדי להקל על הרגולציה הבנקאית.
 

ניצלתי את המפגש שערכה שלשום עם אנשי תקשורת כדי לברר את עמדותיה בנושאים הבוערים שעל הפרק, וכאלה כידוע לא חסרים. “אישור מיזוג בנק אגוד והמזרחי לא היה פוגע בתחרות", הגיבה המפקחת על החלטת רשות ההגבלים לדחיית המיזוג, והוסיפה: “בנק אגוד הגיע למצבו הנוכחי לאחר שלא עמד באתגרי היעילות כולל עודף כוח אדם והסכמי שכר הצמודים ללאומי. אין לו מערכת IT, והבעיות יישארו גם לאחר שהוחלט שלא לאשר את המיזוג. עכשיו צריך לחשוב איך להתמודד עם המצב ומה המודל העסקי החדש, אבל חשוב לציין שאין לבנק בעיית יציבות".

“יש לי שיג ושיח ענייני עם הרבה ח"כים ושרים, ואני מאמינה שעמדתם נגזרת מתוך דאגה לטובת הציבור. אנחנו בפיקוח עונים להם על שאלות ומעבירים נתונים. גם אנחנו משרתי ציבור. עם זאת, כמובן שלעתים יש לחץ פוליטי שלא צריך להיות. בבנק ישראל קיימת מערכת עצמאית, ואנחנו פועלים אך ורק משיקולים מקצועיים. הלחצים הפוליטיים אינם משפיעים".
 

“אם אפשר לעשות שינויים טכנולוגיים, אז נעשה. זה מתבקש. הפרויקט שעליו אתה מדבר הוא מורכב, ולא נראה תוצאות מחר בבוקר. נכון שהנתונים מראים שמשקי בית לא עוברים באחוזים גדולים מבנק לבנק, אבל עצם קיומו של איום תחרותי עשוי לסייע ללקוחות, ואסור לזלזל בכך. אני מעריכה שהפעלת מערכת כזאת, הגם שהיא כרוכה בהוצאות גדולות מאוד למערכת הבנקאית, תגדיל את כוחו של הלקוח - וזה מה שאנחנו רוצים. לפי הנתונים שלנו, היקף המעבר בין הבנקים בישראל גבוה מזה שקיים בבריטניה, ואולי בעתיד הצעירים ירצו לנצל עוד יותר את האפשרות הזאת".

 

“סוגיית שכר הבכירים היוותה שינוי משמעותי בבנקים בעקבות ביקורת נוקבת שהושמעה ושפגעה באמון הציבור בבנקים. לא היינו מעורבים בקביעת רף מגבלות השכר. עדיין מוקדם להעריך את השפעת מגבלות השכר על הבנקים. יש חברות לא פיננסיות המשלמות שכר גבוה בהרבה, אבל למרות זאת בטווח הקצר רואים התעניינות של אנשי מקצוע בעבודה בבנקים. השאלה שהעלית היא במקומה. ייתכן שיש כאן עיוות, כי לפעמים זה לא נראה סביר שהכפוף ירוויח יותר מהממונה. אחד ההסברים לשכר הגבוה של הכפופים הוא עלויות המחיה הגבוהות בחו"ל המגולמות בתוך השכר".

“אכן על הבנקים הוטל איסור המונע מהם לסחור במניות, וזה היה בעקבות משבר מניות הבנקים. יש עדיין סיכונים ועדיין לא ברור אם זה הזמן לשנות. הנושא נמצא בחשיבה אצלנו בשיתוף הבורסה לניירות ערך והרשות לניירות ערך". 

עד היום מדברים על תחרותיות ועל אפשרות להוזלת העלויות ללקוחות, אבל בפועל זה לא קורה. האם לדעתך הרפורמות באמת יורידו את העלויות?

“קשה מאוד להעריך את השפעת הרפורמות בבנקאות ובפיננסים. ייתכן שהמחירים באמת יירדו, אך באותה מידה אפשרי שהם יעלו. כשקיימת תחרות, המחירים נלחצים בדרך כלל כלפי מטה. מצד שני, כשיש עלייה במינוף הפיננסי, תופעה של גידול באשראי הצרכני - שממנה אני מזהירה - ומתן הקלות רגולטוריות ומשפטיות לגופים הפושטים את הרגל, הסיכון עולה. כשזה קורה, גובר הלחץ להגדלת הריבית והעמלות. בשלב זה קשה להתנבא מה יקרה".