הסיפור שנגולל כאן בשורות הבאות, הוא כנראה אחד המטורפים ביותר שקראתם על בית המשפט העליון. את הוועדה לבחירת שופטים נדמה שאין צורך להציג. מרכיבים אותה תשעה חברים - שופטים, פוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין - והם שקובעים מי ייבחר לשופט, באיזה בית משפט הוא יכהן, ומתי הוא ייכנס לתפקידו. מדובר באחת הוועדות החשובות ביותר שיש לנו, זו המעצבת - פשוטו כמשמעו - את פניו של בית המשפט, את פניה של הפסיקה, ובמובנים לא מועטים גם את פניה של המדינה.
עכשיו מתברר שלפני כשנה הפכה נשיאת בית המשפט העליון הקודמת מרים נאור את אחת ההחלטות של הוועדה, כשהיא עושה את זה מאחורי גבם של החברים, מבלי לשאול אף אחד מהם ומבלי לספר לאיש מהם.
# # #
לישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהתכנסה ב־22 בפברואר 2017 קדמו מאבקי כוח גדולים. על הפרק עמדה בחירתם של לא פחות מארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. שרת המשפטים, איילת שקד, באה עם רשימת מועמדים משלה. שופטי העליון ביקשו לקדם את אלה שלהם. נציגי לשכת עורכי הדין לא התכוונו להישאר מאחור ולוותר על ההזדמנות למנות את אלה היקרים ללבם. המתח בין המחנות צף בכלי התקשורת במלוא עוצמתו. "השופט המתנחל", "השופט הערבי", "השופט השמרן", "השופטת השמאלנית". כל אחד קיבל את התואר שלו. כל אחד עבר את הניתוח המדוקדק של עמדותיו. עד לרגע כינוס הישיבה, לא היה ברור אם זו תסתיים בהחלטה מוסכמת או בפיצוץ.
השרה שקד פתחה את הדיון בדברים מתוך פרשת השבוע "משפטים", שהתאימה למאורע כמו כפפה ליד. המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין, שדיבר אחריה, ניסה להסביר את הבעייתיות שניצבת בפני החברים ואת הצורך של כל אחד מהם להתעקש על מועמדיו. "הדיון הזה חשוב, לא רק מפני שבוחרים ארבעה שופטים", הסביר. "מינוי שופטים לבית המשפט העליון שונה ממינוי שופטים לבתי משפט השלום או המחוזי. המחוקק הפך את בית המשפט העליון לפוסק בעניינים ערכיים... מי שבא לבית המשפט העליון ולא עסק בנושאים אלה, יצטרך לעסוק בהם עכשיו. אין לנו מד לערכים, 'ערכומטר'", המשיך, "שבאמצעותו ניתן לבדוק אם מועמד זה או אחר ניחן בסגולות המתאימות לדון בעניינים אלה, ולכן המשימה מאוד קשה. ישבנו שעות בוועדות המשנה וראיינו את כל המועמדים, אך במסגרת זו לא ניתן לשאול אותם לדעותיהם, ובסופו של דבר תמיד זה מבחן התוצאה בדיעבד".
גם חברו, השופט סלים ג'ובראן, שחש היטב את פוטנציאל הפיצוץ, ניסה להרגיע את האווירה לקראת הצפוי. "אני רוצה לקוות שנצא עם הסכמות היום, כולנו צריכים לצאת בהרגשה שעשינו טוב למערכת בתי המשפט. היחסים בינינו הם יחסי ידידות, הערכה וכבוד הדדי. אם לא נצליח להגיע להסכמות, אסור לנו 'לנתק קשר', אלא להמשיך בהידברות ולהמשיך את הדיון בוועדה נוספת. כל אמירה פה היא הבעת עמדה עקרונית ולא אישית".
שר האוצר משה כחלון ביקש להזים שמועות שרצו בכלי התקשורת, שלפיהן אחד השופטים טלפן אליו כדי לנסות להשפיע עליו. "מעולם לא התקשר אלי שופט מכהן או בדימוס", הבהיר. עו"ד אילנה סקר, נציגת לשכת עורכי הדין, הצהירה גם היא: "מעולם לא דיברתי עם התקשורת". הנשיאה נאור, בתגובה, זרקה לעבר השניים עקיצה קטנה. "התקשורת אינה מזינה את עצמה", אמרה, והוסיפה את כדור ההרגעה שלה: "יש הרבה מועמדים טובים, ולכן בגמישות המתחייבת לא חייבים להגיע לפיצוץ".
כך או כך, המועמדים הוצגו אחר כבוד בזה אחר זה, והחברים יצאו ל־30 דקות הפסקה, שבסיומן הושגו הסכמות, מי מאונס ומי מרצון. דוד מינץ, מועמדה של שקד, נבחר. ג'ורג' קרא, ששופטי העליון רצו אותו על משבצת "השופט הערבי", נבחר גם הוא. איתם נבחרו גם יעל וילנר ויוסף אלרון, שעל המינוי שלו התעקשו השר כחלון ואנשי לשכת עורכי הדין.
# # #
וכאן מתחיל סיפורנו. לסדר השבעת השופטים הנבחרים ישנה חשיבות מרובה, שכן הוא שקובע בהמשך את מקומם במדרג של שופטי העליון. בית המשפט מתנהל לפי שיטת הסניוריטי. ככל שהשופט ותיק יותר, מעמדו בשרשרת גבוה יותר. כך, כשהנשיאה מחליטה להעביר לדיון בהרכב הבכיר של בית המשפט תיק מסוים שהיא רואה בו חשיבות גדולה, היא מרכיבה בו קודם כל את עצמה, אחר כך את המשנה לנשיאה, ואחריו את הבאים בתור לפי הוותק שלהם. הוותיק ביותר יהיה בראש הרשימה, אחרי הנשיאה והמשנה. האחרון שהושבע יהיה בתחתיתה, וסיכוייו לשבת בתיק בעל חשיבות שואפים לאפס. בדיונים בהרכבים מורחבים, כמו במקרים עקרוניים של עתירות לפסילת חוקים אשר נדונים בהרכב של תשעה שופטים - דוגמת חוק החרם, שלושת חוקי המסתננים או חוק ההסדרה שמונח כעת על השולחן - יישבו בדין התשעה הראשונים. הבאים אחריהם יישארו בחוץ. המועד הקובע לעניין הוותק, חשוב להסביר בהקשר הזה, הוא לא מועד החלטת הוועדה אלא מועד השבעת השופט לתפקידו, בטקס שנערך בבית הנשיא.
אחרי שהסברנו את כל זה, ובהתחשב בעובדה שבמקרה שלפנינו בחרה הוועדה ארבעה שופטים בישיבה אחת, ברור שלסדר ההשבעה שלהם ישנה חשיבות עצומה. האחרון שיושבע ידורג אחרון מבין 15 שופטי העליון ויסגור את הרשימה. הראשון, מיד לאחר שיסתיימו כל ארבע ההשבעות, יהיה כבר שלושה מקומות לפניו, פער שיכול להתברר בבוא היום כקריטי, בעניין עקרוני כזה או אחר שיידון בבג"ץ.
משכך, אחרי שהוסכמו שמות השופטים הנבחרים, ולאחר שהסבירה ש"כל אחד מחברי הוועדה עשה ויתורים", והוסיפה שהיא "מבקשת לא למצוא מחר בעיתונות ניצחון למחנה א' או ב'", הזכירה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור: "נדמה לי שמה שנותר לנו, זה לסדר את סדר ההשבעות". כאן נדלק שוב הדיון. שופטי העליון רצו את ג'ורג' קרא ראשון, השרה שקד רצתה את מינץ ראשון, ובסופו של דבר יצאה כשידה על העליונה. פרוטוקול הישיבה המתוחה הסתיים בהכרעה ברורה. דוד מינץ יושבע ראשון, ג'ורג' קרא שני, יעל וילנר שלישית ויוסף אלרון רביעי.
עיתוני המחר כבר דיווחו במפורט, נוכח ההחלטה, מתי ייכנס כל אחד מהארבעה לתפקידו. מינץ, כך נכתב, ייכנס ראשון מהחבורה בהשבעה שתיערך בבית הנשיא ב־26 באפריל, עם פרישתו מהעליון של השופט צבי זילברטל. ג'ורג' קרא, כך דווח, ייכנס כחודשיים אחריו, ב־13 ביוני, עם פרישתו של אליקים רובינשטיין.
אלא שכאן קרה הבלתי ייאמן, כשמאחורי גבם של חברי הוועדה לבחירת שופטים הוביל בית המשפט העליון בראשותה של הנשיאה נאור תרגיל מחוכם במיוחד, שבסופו התהפכה החלטת הוועדה, ואיתה סדר השבעת השופטים שנקבע.
איך זה קרה? כאמור, ב־26 באפריל היה אמור שופט בית המשפט המחוזי דוד מינץ להיות מושבע לבית המשפט העליון, לצד עוד כמה עשרות שופטים מערכאות אחרות, בטקס שאמור היה להיערך בבית הנשיא. אלא שהנשיאה נאור החליטה להשאיר את מינץ בהקפאה עוד כחודשיים, לקיים את טקס ההשבעה בלעדיו, ולהשביע אותו רק כחודשיים אחר כך, יחד עם ג'ורג' קרא.
למה זה חשוב? ובכן, הכללים קובעים שכאשר מושבעים שני שופטים באותו יום, המבוגר מבין השניים הופך לבכיר יותר בסניוריטי. וכך, בסיומו של אותו טקס השבעה, לכאורה על רקע עניין טכני, אפשרה הנשיאה נאור לג'ורג' קרא לדלג במדרג העליון מעל דוד מינץ, בניגוד מוחלט למה שקבעה הוועדה לבחירת שופטים.
בבית המשפט העליון תירצו את ההתערבות התמוהה בסדר ההשבעה, בכך שהעדיפו לא לקיים שני טקסים נפרדים. מדובר, צריך להגיד, בתירוץ שלא מחזיק מים. למה? מכמה סיבות. האחת, שדחיית השבעתו של מינץ לא חסכה עריכת טקס נוסף. כאמור, בחודש אפריל - חודשיים אחרי בחירת מינץ, וחודשיים לפני השבעתו המתוכננת של קרא - נערך ממילא טקס שבו הושבעו 25 שופטים. כולם, אגב, כאלה שנבחרו אחרי מינץ. זה היה טקס מלא לכל דבר ועניין, כמיטב המסורת, עם נאומיהם של נשיא המדינה ונשיאת העליון ושרת המשפטים.
היסטוריונים של העליון לא הצליחו להיזכר השבוע בעוד מקרה שבו שופט שנבחר היה אמור להישבע אמונים, אחרי שפרש השופט הקודם, ולמרות זאת הוא הושאר בצד בצעד מעליב, בהמתנה לטקס הבא. תוסיפו לזה את העובדה שהשופט זילברטל פרש חודשיים קודם לכן, והשאיר את העליון העמוס ממילא עם מחסור של שופט אחד. ולשתי הסיבות האלה, שבגללן לא ניתן לקבל את תירוצי בית המשפט העליון, צריך להוסיף את הסיבה החשובה מכולן. שאיך שלא נהפוך את זה, לא יעלה על הדעת שכאשר הוועדה לבחירת שופטים מחליטה שדוד מינץ יהיה הראשון שיושבע והוא שיקדם לחבריו בסניוריטי, תבוא הנשיאה נאור על דעת עצמה ותחליט להשאיר אותו עוד חודשיים בבית ולא לקרוא לו לטקס ההשבעה שמתקיים ממילא.
# # #
אמרנו הנשיאה לשעבר נאור? ובכן, בבית המשפט העליון, בהתנהלות תמוהה ומעוררת סימני שאלה - כאילו מדובר בבלדר שנתפס עם חבילה אסורה ולא מוכן להגיד מי נתן לו אותה - סירבו השבוע להגיד באופן רשמי שנאור היא שקיבלה את ההחלטה. שלוש פעמים פניתי השבוע לעליון בבקשה לקבל הסברים. "נוכח פריסת מועדי הפרישה על פני השנה הוחלט כי ייערכו שני טקסי השבעה בלבד של שופטי בית המשפט העליון", נאמר לי בתגובה הראשונה, "ובכל טקס יושבעו שני שופטים, זאת על אף שההחלטה הותירה את בית המשפט העליון בחסר של שופט אחד (במקום זילברטל) עד מועד ההשבעה ביוני".
כמה שעות אחר כך חזרתי ופניתי שוב בבקשה לדעת מה שמו של מי שקיבל את ההחלטה. בהנהלת בתי המשפט, באופן תמוה, סירבו לגלות. "ההחלטה התקבלה על ידי ראשי המערכת באותה עת", מסרו. שלשום, שבתי ושאלתי בשלישית, האם התגובה הזו היא על דעתה של הנשיאה לשעבר נאור, ונעניתי בהתחמקות שלישית: "אין לנו מה להוסיף על התשובה שנמסרה". בכל מקרה, תשובה על השאלה איך לקחה הנשיאה סמכות להפוך את החלטת הוועדה לבחירת שופטים - לא קיבלתי.
מעבר לתחושת אי־הנוחות הרבה שמעוררות ההתחמקויות הללו, יש מקום להסביר עד כמה לא רצינית הייתה הטענה שלפיה בבית המשפט דחו את השבעת מינץ אך ורק מתוך רצון לקיים את השבעתם של שני השופטים יחד. כי זאת יש לדעת, השבעה של שופט עליון אחד, לצד שורה ארוכה של שופטים מבתי משפט אחרים, היא לא עניין חריג. זה קורה, מטבע הדברים, כאשר הוועדה בוחרת רק בשופט אחד. אבל לא רק. הנה, ראו מה קרה במינוי השופטים שקדם לזה של מינץ ושל קרא. בספטמבר 2014 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בשני שופטים חדשים, מני מזוז וענת ברון. גם אז, ממש כמו במקרה שלנו, חודש אחרי הבחירה נותר העליון עם 14 שופטים, כשעדנה ארבל פרשה לגמלאות. אלא שאז, ממש כמו שהיה אמור להיות במקרה שלנו, הושבע מזוז יחד עם שורה ארוכה של שופטים נוספים מערכאות נמוכות יותר, וחודשיים וחצי אחריו, כשפרש הנשיא גרוניס, נערך טקס נוסף שבו הושבעה ענת ברון.
חשוב להדגיש. זה יכול להיראות אולי כעניין טכני או פרוצדורלי, אבל מדובר בעניין שיכולות להיות לו משמעויות קריטיות. בשבוע הקרוב ידונו תשעה שופטי בג"ץ בעתירה הדורשת לבטל את חוק ההסדרה. השופט אורי שהם לא שובץ לדיון בתיק הזה, משום שמועד פרישתו קרוב. אם היה שופט אחד נוסף שהיה נפסל או מנוע מלדון בתיק מסיבות כלשהן, עניין שקורה לא פעם, ג'ורג' קרא היה נכנס להרכב, ודוד מינץ היה נשאר בחוץ. בעתירה אחרת, זו שהוגשה נגד חוק המרכולים, זה כבר יהיה ממשי יותר. אם הנשיאה תחליט לדון בעתירה בהרכב של תשעה שופטים, מהלך הגיוני לגמרי, קרא יהיה בפנים, ומינץ יהיה בחוץ, אחרי שהשופט מלצר כבר פסל את עצמו. בעוד שלוש שנים, אחרי שמלצר יפרוש לגמלאות, כבר לא נצטרך את החישובים האלה. ג'ורג' קרא יהיה במקום התשיעי, מינץ יהיה בעשירי, ובכל דיון בהרכב מורחב קרא יהיה בפנים, ומינץ שנדחף אחורה בתרגיל מסריח למדי - בחוץ.
# # #
יודעים מה? בואו נעזוב את כל הניתוחים האלה, ונחזור שוב אל העובדה הכי חשובה כאן, זו שאין עליה שום מחלוקת. הוועדה לבחירת שופטים קיבלה ברוב קולות החלטה שלפיה מינץ יקדם בסניוריטי לקרא. באה נשיאת בית המשפט העליון, ומאחורי גבה של הוועדה הפכה את ההחלטה. זה הסיפור.