לא, ראש הממשלה נתניהו לא קרא לראש השב”כ יורם כהן וביקש ממנו להאזין לטלפונים של הרמטכ”ל גנץ וראש המוסד פרדו. כן, ראש הממשלה נתניהו דרש מראש השב”כ כהן להפעיל את "היכולות המיוחדות” של שב”כ כדי לבצע “פיקוח גורף” הכולל האזנות סתר למספר רב של שותפי סוד, ביניהם ראש המוסד והרמטכ”ל. אין על זה מחלוקת וזה חמור מספיק.
מנגנון ההכחשה של נתניהו עט על ניסוח לא מוצלח של כותרות כדי לנער את הסיפור הזה מעל צווארו. סביר להניח שמבחינת חלק ניכר מהציבור הישראלי, הניעור הצליח. מבחינת האמת, הניעור נכשל. יש רק אמת אחת, ואותה גם יורם כהן, ראש השב”כ לשעבר ואדם ישר, לא הכחיש ערב כניסת השבת. גם אחרי הלחץ הכבד שהופעל עליו, הוא הסכים רק להכחיש שנתניהו לא הורה “להאזין ספציפית לרמטכ”ל ולראש המוסד”. הדגש הוא על “ספציפית”.
חשוב לזכור שכהן עצמו, בשבתו כראש השב”כ, סירב לאותה דרישה של נתניהו. זאת ועוד: אחרי שהמשימה הועברה למלמ”ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) והורכבה רשימה ארוכה מאוד של שותפי סוד, שנכללו בה גנץ ופרדו, על מנת לבצע האזנות עתיות (לתקופות קצובות) בקבוצות למכשירי הסלולר שלהם, השב”כ לא הקצה למלמ”ב את האמצעים כדי לערוך את אותן האזנות והנושא גווע. טוב עשה פרדו וטוב עשתה דיין שהוציאו את האמת הזו לאור. גם אם נתניהו יזכה בבחירות הבאות בכל המנדטים, ראוי שנדע שיש לנו עסק עם אדם שלא מאמין לרמטכ”ל ולראש המוסד שלו. ובהקשר הזה, שתי הערות:
לא ייאמן ממש שנתניהו ממשיך לדרוש האזנות ופוליגרפים נגד כל בכירי שותפי הסוד של מערכת הביטחון בישראל, בעוד האיום המיידי ביותר על הסודות שלנו נשקף דווקא ממנו. עובדות פשוטות: מי שהפר את השתיקה הממלכתית שהוגדרה מראש אחרי הפצצת הכור הגרעיני הסורי היה בנימין נתניהו. הוא נקלע לאולפן “מבט” וכמעט גרם לנו נזק אסטרטגי עצום כשקשקש עצמו לדעת מול חיים יבין, בעוד ראש הממשלה המכהן, כל שריו וכל ראשי זרועות הביטחון יורדים למחתרת ולא מוציאים הגה מפיהם לאחר “היעלמותו” המסתורית של הכור בדיר א־זור.
כנ”ל בסיפור המצגת הסודית ביותר שהודלפה בעיצומה של ישיבת קבינט ביום הגורלי ביותר של מבצע “צוק איתן”. גם כאן נגרם נזק כבד להרתעה והוזרקה זריקת אדרנלין לכושר העמידות של חמאס. וכנ”ל בפרשת הדלפתו של “מסמך שטאובר” שבו נופף נתניהו מעל דוכן הכנסת, ופרשה נוספת שבמסגרתה נחקר נתניהו, לאחר שהפסיד את בחירות 99', בחשד שהעביר חומר סודי ורגיש ביותר בתיק ג’יימס בונד למלון בניו יורק. החקירה הזו נסגרה במפתיע ללא ממצאים. העיקר שהוא חושד בכולם.
ההערה השנייה כללית יותר. תשכחו מההאזנות. תאזינו רק למה שפרדו אמר ביום חמישי אצל אילנה דיין. מדבריו של פרדו ניתן היה להבין את דעתו על ראש הממשלה, האיש שפיקד עליו לאורך שנותיו במוסד. בנסיבות האלה צריך לבחור צד - נתניהו או פרדו. אני בוחר בפרדו. לא כי שניהם עברו פוליגרף. הסיבה פשוטה יותר: כי דעתו של פרדו היא דעתם המדויקת של כל שאר ראשי זרועות מערכת הביטחון שלנו בתקופת נתניהו. פרדו חושב על נתניהו בדיוק מה שמאיר דגן חשב עליו.
במקרה של דגן עוד העלילו עליו שרצה להאריך את הקדנציה (שהייתה ארוכה מספיק בלאו הכי) ובגלל שביבי סירב, נקם בו. אצל פרדו זה יהיה קשה. הוא לא רצה להאריך כלום. דעתו של גנץ על נתניהו הושמעה בפני מספיק אוזניים בשנים האחרונות והיא זהה לחלוטין לדעתו של גבי אשכנזי, שזהה לחלוטין לדעתו של יובל דיסקין, שזהה לגמרי לדעתו של עמוס ידלין וכן הלאה. כמי שדיבר עם חלק גדול מפורשי מערכת הביטחון בעשור האחרון, אני יכול להעיד שקשה מאוד למצוא מישהו בדרגת אלוף ומעלה, מכל הארגונים, שמחזיק בדעה אחרת. אגב, גם בקדנציה הראשונה של נתניהו, בין השנים 1996־1999, הייתה תופעה דומה. הטבלה אינה משקרת. יש כאן בעיה.
בשולי הדברים, התפרסמה בסוף השבוע ב”הארץ” הידיעה הלא־מפתיעה על ניסיונה של הגברת שרה נתניהו לתקוף פיזית את מנכ”ל משרד ראש הממשלה הפורש אלי גרונר. נדמה לי שאין צורך להכביר מילים על הגברת הזו. מה שמדהים זה שבעוד היא מביאה להתפטרותו (בפעם המי־יודע־כמה) של עוד בכיר בלשכת בעלה, הפעם המנכ”ל, מנהל איתה היועץ המשפטי לממשלה מו”מ מופרך שמטרתו לפטור אותה מלעמוד לדין בפרשה שבה המשטרה המליצה כבר לפני שנתיים להגיש נגדה כתב אישום. זאת ועוד: גם אחרי שני פסקי דין חלוטים (מני נפתלי וגיא אליהו), אינספור עדויות, צעקות, צווחות, הקלטות ושאר ירקות, אף אחד במשרד המשפטים עוד לא הגיע למסקנה שצריך להשתלט מחדש על בית ראש הממשלה בבלפור.
תזכורת: מדובר במתקן ששייך למדינה, לא לאף אחת אחרת. מתבצעת בו התעמרות מתמשכת בעובדים. ההתעמרות הזו, מתברר, מתפשטת למתקנים נוספים. היועץ המשפטי לממשלה צריך לזמן את הגברת ללשכתו ולהזהיר אותה בלשון מפורשת: בפעם הבאה שתתעמרי בעובד, תצעקי על משרת ציבור, תנסי לתקוף פקיד בכיר או תאסרי על שרה (משפטים) או שר (חינוך) בישראל לעלות על מטוס ראש הממשלה (השייך גם הוא לנו), אנקוט נגדך מיד אמצעי אכיפה אמיתיים. לא, היועץ ממשיך לערבב את האטריות הקרות של פרשות המעונות בתקווה שהאדמה תפער את פיה ותבלע את הפרשה הזו. בינתיים, לא האדמה היא שפוערת את פיה.