בימי ילדותי, המתנה שניתנה לנער שחגג בר מצווה הייתה בדרך כלל ספר. כן, אתם קוראים נכון – ספר. התחרות בין בני ה־13 הייתה מי קיבל יותר ספרים לבר מצווה. היו בין המתנות ספרים ראויים, שהיו שימושיים לנערים במשך שנים – יש עד היום בספרייתי כמה כאלה שקיבלתי לבר מצווה – והיו גם ספרים שניכר שניתנו לצאת ידי חובה. היום מי יעז בכלל לתת לנער בר מצווה ספר במתנה. גם לנכדיי אני מחפש מתנות אחרות לימי ההולדת, שלא ירטנו: “אוף, הסבא הזה עם הספרים שלו”.
ומה עם המבוגרים? סקר שנערך אשתקד גילה ש־29% מהם אינם קוראים ספרים כלל, ועוד 21% רק לעתים רחוקות. ביחד - מחצית האוכלוסייה. המסקנה המתבקשת: לילדים רבים אין חינוך ביתי נאות של דוגמה אישית לקריאת ספרים, והחינוך בבית הספר, הכופה עליהם לקרוא לאו דווקא את מה שמעניין אותם, אף הוא אינו תורם לאהבת הספר.
בהקשר זה אצטט משפט של מורי להיסטוריה בתיכון, ד”ר מיכאל פוזן. כשהתלוננו באוזניו שהוא מטיל עלינו לקרוא חומר רב שממילא לא נזכור אותו בעתיד, השיב: “אתם לא צריכים לזכור אותו, אתם צריכים לזכור איפה לחפש”.
גדלתי בבית שהיו בו מאות אם לא אלפי ספרים בכל התחומים. אבי הקפיד לקיים את מה שאמר לוחם החירות האמריקאי הנרי וורד ביצ’ר: “ספרים לא נועדו לריהוט, אך אין דבר שמרהט בית בצורה כל כך יפה”. אבא ידע היכן כל ספר מונח. האירוע המרכזי בחיי הספרים הללו ובחיינו, הילדים, היה בשבוע שלפני חג הפסח. אז היינו מוציאים את הספרים לאוורור של יממה במרפסת ומנקים אותם היטב בסמרטוט ובמברשת בין הדפים ובחוץ, כדי להכחיד כל פירור חמץ שאולי התגנב אל בין דפי הספר בשעת עיון בו תוך כדי סעודה ומסתתר שם. אגב, היינו עושים ניקוי כזה גם לספר שאיש לא נגע בו מאז הפסח הקודם.
בימי הניקוי ההם היינו בטוחים שהיהודים מכונים “עם הספר” בשל הצטיינותם בניקוי ספרים. אבל יש כמובן טעמים הגיוניים יותר. אברהם אבן־ שושן מסביר במילונו שהכינוי הזה ניתן לעם ישראל מפני שנתן לעולם את ספר הספרים. הרב גבריאל שטאובר כתב: “ביהדות יש יחס של כבוד למילה הכתובה. לא בכדי כונינו עם הספר”. ורוביק רוזנטל במילון הצירופים שלו: “כינוי לעם ישראל המרמז לכך שהיהודים הם בעלי השכלה רחבה ונטייה לקרוא ספרים”. ומאליה צצה השאלה: האם במציאות חיינו היום אנו עדיין ראויים לתואר “עם הספר”? אולי "עם הדיגיטל" מתאים יותר.
כבר שנים רבות לא הייתי בשבוע הספר, שהחל ב־1926 בשדרות רוטשילד בתל אביב כ”יום הספר העברי”. בעבר היה מחיר הספרים בדוכני הרחוב בימים אלה נמוך מהרגיל, אך היום מחירי המבצעים של הרשתות הגדולות בכל ימות השנה זולים יותר. ובכל זאת, אנשים ונשים על טפם משוטטים בין הדוכנים ואף
קונים, וגם זו לטובה. היום יותר משזהו אירוע ספרותי, זהו אירוע בידורי.
אחזור אל אבי אוהב הספר. כשהצעתי לו פעם שנלך ליריד הספרים הזה, הגיב בכעס: “ספרים אינם מלפפונים או עגבניות שמוכרים בשוק” – ונשארנו בבית.