לא מצאתי בספרי התקנון והחוקים את מקומו של הפוליטיקאי במשחק הכדורגל. ישנם 22 שחקנים, שופט, קוונים, רופא, אפסנאי - אבל מה הקשר בין שר לעמדת נבדל? לא רק שאין מקום, יש איגודי ספורט בינלאומיים שהבהירו שאם תהיה התערבות פוליטית, הנבחרת שתשתף פעולה תראה את הטורניר מהבית. וזה לא מקנאה, אלא בגלל ניסיון עבר. איפה שעסקנים דורכים לא צומח דשא.
תחשבו מה היה קורה אם משחק הידידות בין ישראל לארגנטינה היה נשאר באורו החמים של מדור הספורט. אולי היו כמה הפגנות מול השגרירות, צעקות של אנשי ה־BDS, וזה היה נגמר. עובדה, הרולינג סטונס מילאו את פארק הירקון, כריסטיאנו רונאלדו מפרסם את הוט כאילו הוא הטאלנט הפרטי - ועולם כמנהגו נוהג.
אף אחד מהם לא הוחרם או שילם מחיר יקר. רק מה, בפרובינציה, במדינת פרובנציאליה, לא יכולים לעבור לסדר היום כשהקיסר מסי נוחת בנתב”ג. הוא לא עוד כדורגלן, הוא נכס לאומי, חלק בלתי נפרד מחגיגות השבעים למדינת ישראל. בהיסטוריה יזכרו את בן גוריון, רבין ומסי - לא בטוח שבסדר הזה.
יש אינסוף משחקי ידידות במהלך השנה ברחבי העולם, אבל רק כאן שרת הספורט מירי רגב תפסה יותר כותרות מקפטן הנבחרת. הכתירו אותה כמנצחת עוד לפני תחילת המשחק ונפתחו הימורים אם היא תשמור על מסי בשבת או רק תחליף איתו חולצות. ניפחו משחק שולי למפלצת בסדר גודל של גמר מונדיאל. דיון על כרטיסי כניסה הגיע לכנסת. ההיה או חלמנו חלום? פלא שאלה שלא חפצים ביקרנו נדלקו על טורים גבוהים?
די צחקתי כשקראתי שכבר קוראים להחרים את הכוכב הארגנטיני שהפנה לנו עורף במאני־טיים. כן, הסכסוך הישראלי־פלסטיני ממש מזיז לו את קצה הזרת. מסי הוא מותג שמגלגל מיליארדים. יש לו ספונסרים ומנהלים אישיים והרעש שיצרנו בטח לא התאים לו לפני המונדיאל. הוא בסך הכל רצה לשחק כמה דקות ולהמריא לדבר האמיתי ברוסיה. ביום ראשון הבא הוא לא היה זוכר שביקר כאן.
חבל, ולא בגלל המשחק היוקרתי שהחמצנו, אלא מפני שאני משוכנע שלא למדנו דבר. בשנה הבאה אמור להתארח כאן האירוויזיון, וממה שהבנתי צפוי קרב קרדיטים סוער בין השרה רגב לשר התקשורת איוב קרא. לכן מומלץ להחזיק אצבעות, ולא רק לשיר הישראלי.