הפוסט של עיריית ראש העין השבוע היה מקומם: "טקס בני ובנות מצווה נערך הבוקר לכ־450 תלמידי שכבת ז'... הטקס הינו אירוע סיום הלמידה שנערכה במהלך השנה על ידי הרב יצהרי, רב בתי הספר בנושא מסורת יהודית, תפילין ושבת. תלמידי מגמת המוזיקה הנעימו בשירתם, והתלמידים קיבלו כשי סידורים ופמוטות". זה היה כל כך מקומם עד שהפורום החילוני מיהר לשתף את הפוסט בזעזוע, ומיד הגיעו לעיריית ראש העין תגובות נזעמות: מה פתאום חגיגת בר מצווה המונית? זו הדתה!



אני רוצה להתעכב רגע על המילה "הדתה", שצריכה להילמד בקורסים לשיווק וקריאייטיב, משום שהצליחה לצערי לייצר תודעה. כמו שהמילה "התנתקות" נבחרה לשדר משהו נעים כזה, נקי, כמעט כמו "התנקות", ובפועל הייתה מעשה אלים של החרבת בתים כוחנית שלא הולידה תקווה בעזה אלא רק ייאוש וטרור - כך המילה "הדתה". הבחירה בה נועדה ליצור רושם של משהו מאיים ומפחיד, על משקל "המרה" או "הדרה". בפועל מדובר בדרך כלל ברצון למנוע בורות וניתוק מהתרבות היהודית.



מרבית האנשים, דתיים ושאינם דתיים, לא רואים בלימודי יהדות ובהכרת המסורת משום "הדתה". אשר על כן אני מציעה למי שלא מזדהה עם הקומץ הקולני, הקיצוני והמיליטנטי הזה להשתמש מעכשיו במילה: "הדעתה". כלומר, מוסיפים דעת.



ילדים שחוגגים יחד בר מצווה ובת מצווה, נערות ונערים ששרים יחד ומנגנים ולומדים מה הם תפילין ושבת, לא יסבלו מכל נזק אפילו אם המידע הזה יגיע רחמנא ליצלן מרב. להפך, הם ירוויחו ידע, וידע הוא כוח. הם ירוויחו את השורשים שלהם, והם ירוויחו את הסיבה לחיים כאן בארץ. כי אם אנחנו מעדיפים כל תרבות אחרת ובלבד שלא תהיה שלנו, גם זכותנו על הארץ הזאת נשמטת תחת רגלינו. ילדים שזוכים ללמוד ולהכיר את מנהגי אבותיהם לא סופגים "הדתה" אלא "הדעתה".



הסוציולוגיה של הבערות



השבוע ציינו באירוע גדול את הגיעו לגבורות של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ. איש שהקים את הישיבה התיכונית "מקור חיים", שבה למד בני. ישיבה מופלאה, שמשלבת לימוד תורה וחסידות, ובעיקר מוציאה בוגרים חכמים, סקרנים ותמימים ובו בזמן פיקחים, ממש כדמותו של הרב.



בשביל העולם היהודי, וגם הלא יהודי, שטיינזלץ הוא מי שהפך את התלמוד לנגיש לכל. ספרי התלמוד שפירש וכתב בעברית נהירה, הנודעים כ"תלמוד שטיינזלץ", תורגמו לשפות רבות, אפילו לסינית. שם, בסין, בטוחים שבתלמוד טמון המפתח לכושר ההמצאה של היהודים, שאותו הם רוצים להעניק לילדיהם. במקביל, תחת ידו יצאו פירושים לתנ"ך, למשנה, לרמב"ם, לתניא, ועוד ספרים רבים נוספים. מפעל חיים של יותר מ־50 שנה. עד כדי כך שהמגזין "טיימס" הגדיר את הרב המשתייך לתנועת חב"ד, "משכיל שנולד פעם במילניום".



הסלוגן של המרכז שהוא הקים הוא "למד את עמי". האם הפורום החילוני היה מסכים עם הסלוגן? האם בפורום החילוני היו רוצים שהרב שטיינזלץ ילמד בבתי ספר לא דתיים? תרשו לי להניח שלא. למה ללמד גמרא, הרי היא כל כך לא מעודכנת. יש שם דברים נוראיים! למה ללמוד מרב? הרי יש לו זקן וכיפה בצבע שחור! והכי גרוע, הוא מזוהה עם חב"ד! אנשי הפורום אומרים שאין להם דבר נגד יהדות, אבל מוטב שתהיה בחדרי חדרים, לא בבתי ספר. ואם היא חלילה חודרת לבתי הספר, שתהיה מפיו של אדם חילוני או רפורמי. איזו החמצה שלכם, חברים. כמה אתם מפסידים בגלל חומות של שנאה ופחד שהקמתם סביבכם.



מתוך עשרות הספרים של הרב שטיינזלץ יש להזכיר ספרון קטן אחד שיצא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת, שאותו כתב עם ההיסטוריון והפילוסוף עמוס פונקנשטיין: "הסוציולוגיה של הבערות". בספר הם דנים, בין השאר, במי שמעדיפים העדפה מודעת של הבערות על פני הידע, מסיבות אידאולוגיות או דתיות. "קודם כל אני צריך לדעת מי אני בעצמי, ואז פחות חשוב מה אחרים חושבים עלי", אמר הרב והמשיך, "כל ילד יהודי צריך לחוש גאווה שהוא יהודי". תגידו "הדתה"? אומר לכם "הדעתה".



לא הייתי נזקקת להתייחסות לקבוצה שולית שמתנגדת ליהדות במרחב בציבורי, מפני שהיא כמו עץ שמתנתק מהשורשים וסופו לקמול; הצרה היא שבכוח הדמגוגיה ("הצילו, הדתה") הם מצליחים לגרום לפחד ולשנאה במעגלים רחבים יותר, וזה כבר הפסד גדול.



דמגוגים תמיד היו לנו בעם ישראל. בפרשת השבוע, קורח ועדתו מנסים בדמגוגיה להסביר למה משה, המנהיג העניו שלהם, הוא אדם שמתנשא על העדה כולה. הם טוענים ש"כל העדה, כולם קדושים", ותוהים מדוע לוויים וכהנים "נחשבים יותר". הבעיה עם קורח היא שהוא לא באמת רצה שוויון, הוא לא היה באמת סוציאליסט שרצה שכולם יהיו שווים, הוא השתמש בטיעון הזה כדי לזכות בכוח. הוא רצה להיות המנהיג. ודמגוגיה, סופה להתגלות כשקר.


לסיום, מילה לצד השני של המטבע - אותם דתיים שמתוך כוונה טובה רוצים להיות שותפים לרעיון של "למד את עמי". גם אתם יכולים ללמוד מהרב שטיינזלץ על הומור עצמי וציניות ועל איך לא לקחת את עצמך ברצינות רבה מדי. מאנשים כאלה הרבה יותר נעים ללמוד תורה. שבת שלום.