ככה, בגניבת דעת, מנסים להכין מלחמה שאין לה הצדקה, ורק אם נבין איך עובדים עלינו בעיניים, נוכל למנוע אותה. בואו ניקח למשל פריט תומך מלחמה שפורסם השבוע ב"וול סטריט ג'ורנל": "כוחות של איראן ושל חיזבאללה שבו לדרום סוריה כשהם לבושים במדי צבא סוריה". ה"ג'ורנל" מצטט "מפקדים בארגוני המורדים הסורים", שמצדי עשויים להיות גם חבורה שמזמינה צהריים עסקית במתחם שרונה. "לאחר שכוחות חיזבאללה והמיליציות הפרו־איראניות האחרות נסוגו לכאורה מאזור קוניטרה ודרעא שבדרום סוריה", מדווח ה"ג'ורנל", "הם עוזבים את האזור במדי הארגון, אך חוזרים ברכבי משטר אסד ולבושים במדים סוריים כשהם חמושים ברקטות ובטילים".
להזכירנו: פוטין וטראמפ כפו על נתניהו הסכמה לכך שאסד ישתלט על כל סוריה, ונתניהו פשוט לא מצליח לבלוע את הצפרדע הזו. כמו בהסכם הגרעין הוא מחפש "הפרות" באמצעות פרסומים בעיתון מכובד. ממנו זה זולג לכל כלי התקשורת, כולל בישראל, מה שמבסס הצדקות להמשך תקיפות חיל האוויר וליבוי הקטטה מול איראן.
רק בשביל הצבע יש טעם לספר ש"וול סטריט ג'ורנל" היה עיתון שמרני מלומד וקפוץ תחת, שניהל את האג'נדה הרפובליקנית בהתאם לקוד עיתונאי סביר. רופרט מרדוק, טייקון תקשורת בינלאומי, מנהל מלחמה גלובלית משלו לטובת מדיניות ימין קיצונית באמצעות הלהבת האספסוף. משך שנים הוא שלט בשיח הבריטי באמצעות כמה טבלואידים שדחפו בפראות אג'נדה פטריוטית לאומנית, שנשענה על ציצים בעמודי החדשות וסקופים של חדרי מיטות. בהמשך העביר מרדוק את מרכז פעילותו לארה"ב והפך את פוקס ניוז לראש החץ המורעל של הימין הדתי הקיצוני. מרדוק עצמו דתי בערך כמו טראמפ או נתניהו. ב־2007 הוא קנה את "וול סטריט ג'ורנל". התדמית עדיין עובדת, אבל חילופי עורכים וכתבים מסובבים את הספינה בכיוון המרדוקי.
בהקשר לאותה ידיעה שפורסמה ב"ג'ורנל" אמר שם גורם ישראלי בעילום שם: "אפשר להיות בטוחים שישראל מודעת כמעט לכל דבר שקורה בחצר האחורית שלה". בגדול, מה שקורה בחצר האחורית בצפון הוא עסק מסובך למדי, והמניפולציה ב"ג'ורנל" נועדה לשמש כ"הוכחה" למזימה האיראנית להשמדת ישראל. כמו למשל (קצת קשב וריכוז, בבקשה), דיווחים נוספים בכיוון: בסוף החודש שעבר דיווחה סוכנות רויטרס ממקורות ב"ארגון זכויות אדם" סורי כי הכוחות האיראניים ולוחמי חיזבאללה יעזבו את המחוזות דרעא וקוניטרה הסמוכים לגבול עם ישראל. במקומם, למשל בעיירה קוסייר באזור חומס, נכנסים חיילים רוסים. בהמשך, כך אמרו לרויטרס גורמים באזור שאינם מהצבא הסורי, "חיילי הצבא הסורי השתלטו על שלוש העמדות שאליהן נשלחו החיילים הרוסים".
מה?! לידיעת כל מי שנהנה מה"תיאום" המופלא עם פוטין, צריך להבין שמדובר בתרגיל רוסי־איראני־סורי־חיזבאללאי שנועד גם לעקוף את צה"ל וגם להתעלם מהתסכול של הפוליטיקאים שמנהלים אותו. פוטין נפגש לפני שבוע עם מנהיג איראן עלי חמנאי ואמר לו ולעיתונאים כהאי לישנא: "התוצאות בשטח מצדיקות את שיתוף הפעולה בינינו". ומה שקורה בשטח הוא ביסוס הציר האיראני־רוסי־סורי־חיזבאללאי באמצעות הרוסים. אלה תופסים עמדות מורדים, כעבור כמה ימים הם מתחלפים עם הסורים, ועכשיו לך תפציץ רוסים או סורים כשאיראן לא בתמונה. לזה, אגב, קוראים "תיאום" ולא להידוס התרנגולי של נתניהו בכיכר האדומה.
איראן מוסיף המון
האיראנים אולי מסתלקים מסוריה, אבל את חלקם בקמפיין הפחדת המוני בית ישראל הם תורמים בנדיבות. בשבוע שעבר, שבוע הנכסה, ביום השישי האחרון לרמדאן, נערכו תהלוכות ענק אנטי־ישראליות במאות ערים באיראן. צעקו שם "מוות לישראל", שרפו דגלי כחול־ לבן, הרפרטואר הקבוע שהוא חלק בלתי נפרד מקמפיין ההפחדה אצלנו. העולם כולו נגדנו, ובייחוד איראן.
משך שנים הצליח הימין הלאומני־דתי לטעת ביהודי פחד בסיסי מפני ה"אחר". הפוקוס נע בהתאם לאויב התורן: אש"ף, חמאס, הג'יהאד, דאע"ש, האחים המוסלמים (אלה הקיק הפרטי של צביקה יחזקאלי בערוץ עשר), והדמון הגדול מכולם הוא הטרור האיראני, שתפס נוכחות קבועה בטראומת הקיום של אזרחי ישראל. "איראן" הולך עם כל דבר, פצמ"רים, סכינים, טילים, עפיפונים, BDS, הקרן החדשה וכו'. זהו הבולשיט שמזבל את קרקע צמיחת המנדטים של נתניהו והוא לא יוותר עליו.
תנא דמסייע מצא נתניהו בתקשורת. הפחדות ואיומים הם הלחם והחמאה של מפיקי החדשות, לא חשוב ימין או שמאל. קמפיין הפחדות מסוג זה אמור להכשיר את הלבבות (בעצם מדובר בשטיפת מוח, אם כי במקרה הזה צריך מוח כדי לשטוף אותו) לקראת תקיפה, או חס וחלילה מלחמה. בינתיים מאפשר בסיס הטראומה של הדמון האיראני לטהר כמעט כל מצב שאליו נקלעת מדיניותה חסרת התוחלת של הממשלה. לא מוכנים להתמודד חזיתית עם בעיית עזה? אלה הם האיראנים שמתפעלים את הג'יהאד. ואלה הם האיראנים שעומדים מאחורי האיום מצפון. והם בוחשים בתימן ובירדן וב־BDS ומפעילים טרור בכל העולם.
בימים האלה כאמור הטרור האיראני בסוריה הוא הבעיה הבוערת. בראיון ברשת RT הרוסית טען אסד כי בסוריה נמצאים רק קצינים איראנים שמסייעים לצבא הסורי: "במתקפה לפני כמה שבועות הישראלים אמרו שהם תקפו בסיסים איראניים. למעשה, היו עשרות חיילים סורים שנהרגו ונפצעו - אף לא איראני אחד". אני לא מאמין לאף מילה של אסד. ישראל טוענת שאלה היו איראנים. אני לא מאמין לאף מילה שאומרת ישראל הרשמית. אני בהחלט יודע איך עובדת חרושת הדיסאינפורמציה במצבים מעין אלו, ומבחינת ישראל מדובר במצב ביש. הממשלה דחוקה לפינה בגין הכישלונות בעזה ובסוריה (אני מקווה שאף אדם סביר לא סבור ש"ניצחנו" את חמאס או את אסד), נתניהו עצמו מאוים בהתרסקות טרגית לעבר אופק מסורג, וכאן צף הדמון האיראני, רוטט מבשלות, כדי להצדיק המשך מדיניות התקיפות והצדקת המלחמה - אם נתגלגל אליה.
האמת הבעייתית: גם אם האיראנים ייעלמו מסוריה, אזי כל יום רגוע שעובר על המערך המלחמתי של צבא סוריה וחיזבאללה מחזק אותו לתגובה יעילה יותר נגד תקיפת צה"ל. ניתן כמובן להגיע להסדרי הפסקת אש, אבל לא בממשלה שרואה זאת ככניעה וסבורה שמתקפה רבתי היא הפתרון. אז סומכים על המודיעין שיאפשר נטרול יעיל וחסכוני בחיי אדם בחיסול אמצעי הלחימה שלהם. במבט של קיביצר חיצוני, לא ניתן להתעלם מהיכולת של המודיעין הישראלי לשרטט מיפוי של היכולות, המיקומים ודרכי הפעולה של הצד השני. אני בטוח שהמודיעין יודע בדיוק איך אנחנו נכנסים למלחמה, אבל עוד לא נולד המודיעין שיודע איך יוצאים ממנה.