כדאי לכל אחד לקרוא טקסט מרתק, והייתי מוסיף: עצוב וכואב, שפרסם בימים אלה משה נסים, מי שהיה בעברו שר המשפטים ושר האוצר של מדינת ישראל. משה נסים הוא גם בנו של הראשון לציון, הרב הראשי יצחק נסים זצ”ל. מדובר ב־116 עמודים שבהם מוצגת בצורה מרתקת בעיה גדולה שישראל הצליחה ליצור לעצמה במו ידיה בטיפשותה, ברשעותה ובאכזריותה. שם המסמך הוא “הגיור בישראל - דוח והמלצות”. מדובר בדוח רשמי של ועדה שבראשה עמד עו”ד משה נסים במטרה להציע פתרון לגיור מאות אלפי עולי ברית המועצות לשעבר.
כיום קשה להתגייר, גם אם את בת לאב יהודי, וגם אם את ישראלית. אפילו אם למדת בתיכון ישראלי וקיבלת 100 בבגרות בתנ”ך, שירתת בצה”ל ואת מיישבת את ארץ ישראל, הגיור כמעט בלתי אפשרי. אני כואב את קשיחות הלב של ישראל בנושא הגיור כבר הרבה שנים. אין לי שום קשר אישי לבעיה, אבל יש לי קשר אישי לעם ישראל ולמדינה. תמיד הסבירו לי שרוצים להקל על הגיור, אבל אני יודע שהתוצאה הסופית היא שהגיורים מעטים מדי ודורשים מן המתגיירים להיות מעין צדיקים על־אנושיים.
משה נסים מפרט את הנושא באופן מקיף וטוב מכל. הוא גם מציע פתרון שמקל על הגיור, אם כי לדעתי עדיין די מחמיר (10 חודשים עד שנה לימודים בקורס גיור). הוא מביא דברי הלכה של רבנים מכל הדורות בנושא אהבת הגר וקבלתו, ומביא גם דברי מתנגדים לגיור. העברית של הרבנים לכאורה מסובכת לצורך מאמר בעיתונות (לא באמת), ולכן אנסח בלשון מובנת כמה מהמובאות ההלכתיות שבדוח.
הרב רפאל אהרן בן שמעון, שהיה הרב הראשי של קהיר במשך כ־30 שנה בתחילת המאה ה־20, כתב בספרו “נהר מצרים” על יהודים שנלכדו באהבת בת נכר וחיים עמה זמן רב, ואי אפשר שייפרדו, ומוסיף שעניין כזה הוא חזון נפרץ (תארו לעצמכם, כבר אז במצרים). הוא קובע שצריך לגייר את האישה והבנים אף על פי שכל אחד מבין את הסיבה שמביאה את האישה להתגייר. הוא מוסיף: “על כן אנחנו מעלימים עין ומקבלים אותם, וכן עשינו פעמים רבות”. הוא מדגיש שכולם יודעים שאף על פי שהאישה מבטיחה שתקיים מצוות, הרי בלבה אולי איננה מתכוונת לכך, אבל “אין אנחנו מדקדקים הרבה”.
הרב יהודה לייב צירלסון, שנפטר בשנת 1941 בן 81, ממייסדי “אגודת ישראל”, כותב על בחורים שנשאו נשים נוכריות, שרוצות להתגייר ולגייר את ילדיהן, והנה, למרות שיש חשש שהן רוצות להתגייר מסיבה חומרית, אפשר ונכון לגייר אותן. הוא מוסיף עוד סיבה: בכך מצילים את הבעל היהודי מהמשך נישואים לגויה. הוא מתאר גם את תהליך הגיור: להזמין את המתגיירות לבין דין רבני, ראש בית הדין יאמר לכל אחת בכובד ראש את המבואר בשולחן ערוך, אחרי כן ישלחו את המתגיירות לבית הטבילה, ואז חברי בית הדין ישובו ויודיעו למתגיירת בקצרה את התורה בכלל ואת שמירת השבת והחגים בפרט. כמה הגיוני, כמה פשוט, כמה אנושי, כמה יהודי, כמה הלכתי. הנה הדרך לעשות דברים, מפי רב חשוב.
הרב איסר יהודה אונטרמן, שחי עד שנת 1976 והיה הרב הראשי לישראל, כתב שמתגייר שאומר שהוא מקבל עליו לשמור מצוות בתום לב, זה מספיק, ואין מקום לייגע אותו בשאלות. הוא מזכיר שפעם שמע ששאלו מתגייר “ומה תעשה כשהבוס שלך ידרוש ממך לנסוע בשבת, ואם לא תסכים יפטר אותך?”. הרב אונטרמן פוסק שאפילו אם המתגייר יענה שבמקרה שהפרנסה שלו תיפגע, הוא יהיה מוכרח לחלל שבת – צריך לגייר אותו. הרב אונטרמן מדגיש שמדובר במיוחד בעולים מרוסיה במשפחות מעורבות, הוא התכוון לעולי שנת 1973, ועדיין לא צפה את נס העלייה הענקית בשנות ה־90. הוא כותב: “לדעתי אין להחמיר עליהם בשאלות קשות, מפני שנראה להם כאילו אנחנו מתגרים בהם. עובדה היא שהם רוצים באמת להתגייר. אין אפוא מקום לחששנות יתרה שתגרום חס וחלילה להרחיק אותם”.
הדוח של ועדת נסים מצטט עוד הרבה דברי רבנים חשובים, ביניהם גם, ואני מצטט: “הגאון הרב בן ציון מאיר־חי עוזיאל זצ”ל הראשון לציון והרב הראשי לישראל, מגדולי פוסקי הדור”.
לדעתו של משה נסים, דחיית הגיור היא “בעיית הבעיות של מדינת ישראל ועם ישראל מבחינה לאומית קיומית”. הוא צודק במידה רבה, והכי נורא הוא שמבין הבעיות שאנחנו נאלצים להתמודד עמן, ופתרונן אינו תלוי רק בנו, כאן כל הפתרון נמצא בידיים שלנו, ובקלות.