בממשלה ובמערכת הביטחון יש מחלוקת לגבי התגובה שעל ישראל לנקוט לגבי טרור העפיפונים ובלוני התבערה. מצד אחד, נמצאים ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן, הרמטכ"ל ומערכת הביטחון, שסבורים כי יש להמשיך בגישה הנוכחית כלפי משגרי הבלונים והעפיפונים. גישה זו דוגלת כי צריך לירות יריות אזהרה אם מאתרים את המשגרים, אך לא להרוג אותם וזאת מכמה טעמים.
חשש אחד הוא כי רבים ממפריחי הבלונים והעפיפונים הם ילדים ונערים צעירים, והדבר יגרום לתגובה בינלאומית קשה ולפגיעה בתדמיתה של ישראל בקהילה הבינלאומית. שיקול נוסף הוא שהרג של מפריחי עפיפונים יביא לסבב הסלמה שבו חמאס והג'יהאד האסלאמי יגיבו בירי רקטות על ישראל, ובסופו של דבר יביא להידרדרות למלחמה, כפי שהיה לפני 4 שנים לאחר חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, ושהביא למבצע צוק איתן, על אף ששני הצדדים לא רצו במלחמה.
נימוק נוסף שמעלים הדוגלים בהמשך המצב היא כי אין אישור של היועץ המשפטי לממשלה להפעלת אש חיה במטרה להרוג את משגרי העפיפונים, ואולם מתברר כי למעשה היועץ המשפטי לא נדרש לחוות את דעתו בסוגיה זו. לגישה זו מתנגד שר החינוך נפתלי בנט ואולי עוד שר אחד או שניים, הסבורים כי יש לעשות הכל כדי להפסיק את הפגיעה השיטתית בישראל באמצעי הפשוט והיעיל, שגרם כבר לשריפת עשרת אלפים דונמים של שדות חקלאיים וחורשות באזור עוטף עזה.
בנט סבור כי אם תינתן פקודה לצה"ל לפגוע בחוליות המשגרות את אמצעי הנפץ החדשים ופועלות באישור ובסיוע חמאס, הרי לאחר כמה תקריות שבהם ייהרגו אנשים בצד השני יש סיכוי שחמאס יחשב מחדש את השימוש בטקטיקה, ובסופו של דבר ההרתעה של צה"ל תפעל כגורם מרסן. שר החינוך גורס כי דווקא התגובה המתונה של ישראל, שיורה יריות אזהרה על החוליות או פוגעת בכלי רכב ומבנים ריקים שבהם נעשה שימוש לשיגור, היא זו שמעודדת את חמאס להמשיך בדרך זו.
במערכת הביטחון סברו בתחילה כי יימצא פתרון טכנולוגי מהיר להפלת הבלונים העפיפונים אך עתה מתברר כי פתרון כזה אינו בהישג יד בשלב זה. במערכת הביטחון מבינים כי הלחץ על תושבי עוטף עזה המתוסכלים מהיעדר פתרון הולך וגובר ולפיכך, הם מציעים להמשיך במדיניות המשולבת של ניסיון להניס את המשגרים מבלי להרוג אותם, להימנע מסיכולים ממוקדים ובמקביל להמשיך את הלחץ על חמאס באמצעות תקיפות של יעדיו, דוגמת מחנות אימונים, מחסני רקטות ובתי מלאכה.
חשש אחד הוא כי רבים ממפריחי הבלונים והעפיפונים הם ילדים ונערים צעירים, והדבר יגרום לתגובה בינלאומית קשה ולפגיעה בתדמיתה של ישראל בקהילה הבינלאומית. שיקול נוסף הוא שהרג של מפריחי עפיפונים יביא לסבב הסלמה שבו חמאס והג'יהאד האסלאמי יגיבו בירי רקטות על ישראל, ובסופו של דבר יביא להידרדרות למלחמה, כפי שהיה לפני 4 שנים לאחר חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, ושהביא למבצע צוק איתן, על אף ששני הצדדים לא רצו במלחמה.
נימוק נוסף שמעלים הדוגלים בהמשך המצב היא כי אין אישור של היועץ המשפטי לממשלה להפעלת אש חיה במטרה להרוג את משגרי העפיפונים, ואולם מתברר כי למעשה היועץ המשפטי לא נדרש לחוות את דעתו בסוגיה זו. לגישה זו מתנגד שר החינוך נפתלי בנט ואולי עוד שר אחד או שניים, הסבורים כי יש לעשות הכל כדי להפסיק את הפגיעה השיטתית בישראל באמצעי הפשוט והיעיל, שגרם כבר לשריפת עשרת אלפים דונמים של שדות חקלאיים וחורשות באזור עוטף עזה.
בנט סבור כי אם תינתן פקודה לצה"ל לפגוע בחוליות המשגרות את אמצעי הנפץ החדשים ופועלות באישור ובסיוע חמאס, הרי לאחר כמה תקריות שבהם ייהרגו אנשים בצד השני יש סיכוי שחמאס יחשב מחדש את השימוש בטקטיקה, ובסופו של דבר ההרתעה של צה"ל תפעל כגורם מרסן. שר החינוך גורס כי דווקא התגובה המתונה של ישראל, שיורה יריות אזהרה על החוליות או פוגעת בכלי רכב ומבנים ריקים שבהם נעשה שימוש לשיגור, היא זו שמעודדת את חמאס להמשיך בדרך זו.
במערכת הביטחון סברו בתחילה כי יימצא פתרון טכנולוגי מהיר להפלת הבלונים העפיפונים אך עתה מתברר כי פתרון כזה אינו בהישג יד בשלב זה. במערכת הביטחון מבינים כי הלחץ על תושבי עוטף עזה המתוסכלים מהיעדר פתרון הולך וגובר ולפיכך, הם מציעים להמשיך במדיניות המשולבת של ניסיון להניס את המשגרים מבלי להרוג אותם, להימנע מסיכולים ממוקדים ובמקביל להמשיך את הלחץ על חמאס באמצעות תקיפות של יעדיו, דוגמת מחנות אימונים, מחסני רקטות ובתי מלאכה.
כאמור, עמדת מערכת הביטחון היא שהחמרה באמצעים של ישראל תביא להסלמה ולהידרדרות למלחמה, וזאת כאשר לדעתה עזה היא עדיין זירה משנית, לעומת תשומת הלב המרכזית הנתונה עדיין לזירה הסורית ולהתבססות איראן בה.