תארו לעצמכם ששר החוץ הישראלי היה מגיע לאיי פוקלנד לביקור חגיגי אצל שליטיו הבריטיים, ובהזדמנות חגיגית זו היה נפגש עם נציג ממשלת ארגנטינה, תוך שהוא מסייר איתו בבירת האיים, תחת הכותרת: סיור בשטחים הארגנטינים. כמובן שאי אפשר להעלות על הדעת תסריט שכזה. הבריטים, שניהלו מלחמה עיקשת נגד ארגנטינה על החור הזניח והמרוחק הזה באוקיינוס האטלנטי, היו משתוללים מזעם ומבטלים את הביקור הישראלי רם הדרג. אלא שהשבוע בריטניה הגדולה עושה לנו בדיוק את הדבר הזה - ואנחנו שותקים.
הנסיך ויליאם פתח אתמול ביקור חגיגי בישראל, ובסופו הוא עומד לבקר בירושלים בירתנו, לטפס להר הזיתים, להשקיף על העיר העתיקה ולבקר בעוד כמה אתרים בירושלים במסגרת מה שהבריטים מכנים בהודעות הרשמיות שלהם “ביקור ברשות הפלסטינית”. אנחנו, כאמור, שותקים. סליחה, השר לענייני ירושלים פירסם הודעת מחאה, ובעקבותיה מילמל אתמול ראש הממשלה משהו על בירתנו הנצחית. אבל הממשלה, המערכת הפוליטית, בנט, שקד ויריב לוין, שקיבל אתמול את הנסיך בשדה התעופה, כולם שותקים. האם כולם מעולפים מאבק המלכות שנוחת אצלנו ושכחו את הכבוד הלאומי? כולם לקו בתסמונת ילידית של הערצת הכובש לשעבר? איש, חוץ מהשר אלקין, לא הרהיב עוז ופרסם הודעת מחאה כנגד החוצפה הבריטית. שלא לדבר על דרישה להחרים את הביקור עד שהאנגלים יחזרו בהם.
איזה שלוות נפש אנחנו מפגינים כאשר כאות לידידות של לונדון כלפינו הם הפסיקו את החרם המלכותי בן 70 השנה, שנבנה מאז שהשלכנו אותם מפלסטינה בדם ואש. ועכשיו, לרגל ההשלמה והפיוס, הם תוקעים לנו אצבע בעין - נסיך הכתר ישוטט בחוצות בירתנו עם האויב, תוך הודעה שירושלים שייכת לעם אחר? איפה הממשלה שלנו שתודיע שעם כאלו ידידים, אין לנו ממש צורך באויבים?
שתיקת הילידים הזו מצטרפת לשיתוק הממלכתי הישראלי בכל הנוגע להתערבות הבוטה של מדינות אירופאיות במה שמתרחש בתוך ישראל. המימון החוצפני של גופי חזית שנלחמים בנו מבפנים. הפרת הריבונות, כולל סיוע להשתלטות על שטחי מדינה בתחומי יו”ש. ממשלת נתניהו לא עושה דבר כדי למנוע את ההתערבות היומיומית הבוטה בעניינינו הפנימיים. אלא שהפעם נחצו כל הגבולות, הפעם ויתרה הממשלה אפילו על זכות המחאה.