ים המידע הופך לרעש שמנוצל למניפולציות של שני הצדדים: רה"מ והתקשורת

במהלך דיון ששודר ב־BBC באפריל האחרון על שימוש בנשק כימי בסוריה, פתאום אמר המגיש הבכיר אנדרו מאר ש"גם בעזה הכוחות הישראליים הרגו הרבה ילדים השבוע". המשפט לא היה קשור לדיון, והוא גם לא היה נכון. עיתונאי שנלחם באנטישמיות במדיה הגיש תלונה נגד מאר, והמבקר הפנימי של ה־BBC הודה שייתכן שהאמירה הוליכה את הצופים שולל. זה צעד חשוב, אבל האם באמת מדובר באנטישמיות? לא בטוח. בהחלט ייתכן שמדובר באמירה אגבית, שזורמת עם דעת המיינסטרים של המדיה, וכל מטרתה הייתה להפגין ידע מול הצופים, גם אם הוא לא ידע אמיתי.
 

אז מהי משמעות ההודאה, מעבר לאיזו כותרת בעניין? תהיה התנצלות? זה ימנע אלפי אמירות דומות של עיתונאים בעולם מדי יום? הלוואי, למרות שקצת נאיבי לחשוב כך. העיתונות סובלת מחוסר אמינות, ולא בהכרח בכוונת מכוון. זה משהו שפשוט קרה עם הזמן. מתוך הניסיון החשוב לקדם דעות, מתישהו שכחו שהעובדות בכל זאת חשובות יותר מהדעות. 
 

אותו דבר קורה גם בכוס התה העכורה שלנו. למשל, סערת שרה נתניהו, ששוב תופסת כותרות ראשיות, ומפורשת בשתי צורות עיקריות: אלה שמגנים עליה וטוענים שזו רכילות וגיבוב של שטויות, ומנגד אלה שמתעלפים מחומרת המצב, מות המינהל התקין, גזל כספי ציבור והשתקה דיקטטורית של שומרי הסף. מי צודק? כל אזרח אמור לבחור עם מי הוא - סמסו, הצביעו והשפיעו. אבל הבעיה לא נעוצה ב"איזה צד צודק", אלא בכך ששני הצדדים איבדו פרופורציות בניסיון לנצח את הוויכוח, ולכן אף אחד לא באמת מנצח בוויכוח. בטח שלא האזרחים.

 

לא הגיוני שביום שבו ארדואן לוקח את הבחירות בטורקיה ונראה שחמאס חותר לסבב לחימה חדש, שרה תוביל את החדשות שלנו. אנחנו כבר לא באמת מרוויחים מפרטי הפרטים המכונים "שקיפות". הם מסיטים אותנו מהשורות התחתונות: כמה מוציאים בסך הכל על המעון בשנה? כמה משלם הציבור על הבית הפרטי בקיסריה? ואיך זה עומד בהשוואה להוצאות על מעונו הפרטי והציבורי של ראש הממשלה לשעבר, ושל הנשיא או ראש ממשלה באנגליה, גרמניה, ארצות הברית, דנמרק ויוון?

זה מה שחשוב, השאר זה רעש. בואו נדבר במספרים אבסולוטיים במקום בתיאורים של טלנובלות. אם נדבר בשורות תחתונות, יפסיקו לעשות עלינו מניפולציות. כרגע, ים המידע הופך לרעש שמנוצל למניפולציות של שני הצדדים. מצד אחד, משרד ראש ממשלה שמגיב על כל דבר כ"רדיפה", כי לאף אחד כבר אין מושג אם יש חריגה מהותית. מצד שני, זרמים פוליטיים בעיתונות שהשתלטו על השיח, כשכל אחד מנסה לדחוף את האג׳נדה שלו עם ציטוטים סקסיים במקום עם מספרים ועובדות. קצת כמו שקרה ב־BBC - לכאורה זה בסדר, הרי כולם עושים את זה. אבל כך נוצרת עיתונות שמשקפת תמונה לא מדויקת, ובמקום לתקן, מתגוננת ומנסה להצדיק את עצמה.