לפני למעלה משנה, ב־21 במאי 2017, קיבל הקבינט המדיני־ביטחוני החלטה שתוכנה נחשף רק עכשיו וכותרתה: "הקמת צוות משימה ייעודי להסדרת מבנים ושכונות ביו"ש". מדובר בשם קוד לשתי בעיות דרמטיות שנוצרו על ידי ממשלות הליכוד. בעיות שמאיימות על היישובים ומעקרות את יכולת ההתיישבות להיות מפתח לסיכול הקמת מדינה פלסטינית.
צוות המשימה היה אמור להוציא מקלות שנתקעו בכוונה בגלגלי ההתיישבות, להכשיר מה שהוגדר בנכלוליות כ"מאחזים בלתי חוקיים" ולהרוג את המפלצת המשפטית, זו שהוציאה בתים חוקיים רבים אל מחוץ לגבולות הלגיטימיים של היישובים.
והנה, אף שחלפה יותר משנה, הצוות המיוחד לא הצליח לעשות כמעט כלום. למעשה, הוא עדיין לא גמר להקים את עצמו. מישהו בצמרת הממשלה מונע בכוונה את יכולת ההתארגנות והפעולה שלו. מישהו שלא רוצה שהבעיות ייפתרו, לא רוצה שההתיישבות תתחזק ולא רוצה להציב עובדות בלתי הפיכות בשטח.
ועוד נקודה חשובה: החלטת הקבינט התקבלה לאחר שניתנה הסכמה של ממשל טראמפ למהלך. באותה ישיבה הוחלט בנשימה אחת לבלוע גלולה מרה: לפתח את היישובים רק צמוד לקו הבתים הנוכחי, אבל בד בבד להסדיר את מי שנחנקים זה שנים ארוכות. הכל כפי שהוסכם עם וושינגטון.
ולמרות האור הירוק מהבית הלבן, דווקא מירושלים נדלק אור אדום בוהק. צוות המשימה הממשלתי המתוקצב ב־5 מיליון שקל בשנה אמור היה להגיש כל שלושה חודשים דוח לראש הממשלה ולשר הביטחון על התקדמות עבודתו, ולסיים את כל המלאכה בתוך שלוש שנים. אלא שעברה כמעט שנה עד שמונה לו מנהל, פנחס ולרשטיין. ואת ולרשטיין חונקים בתקציבים ובתקנים כדי ששום דבר לא יזוז, כדי שייכשל. זוהי נוסחת נתניהו הידועה: לא מסרבים, פשוט ממסמסים.
חשוב להבין את המשמעות: חלק ניכר ממה שמוגדרים מאחזים בלתי חוקיים הוקמו למעשה על ידי הממשלה, כפי שקבע גם הדוח העוין של טליה ששון. מדובר בהרחבות של יישובים או ביישובים חדשים שהוקמו אחרי הסכמי אוסלו במקומות אסטרטגיים על מנת לסגור אופציות במאבק על הקרקע. כך, למשל, בצפון חבל בנימין, הקו שבין עלי ושילה לבקעת הירדן רובד ברצף יהודי. אותו הדבר ברכס איתמר שבשומרון, היורד עד לבקעה.
יש לרצפים הללו תפקיד מפתח בקטיעת האחיזה הערבית ובמניעת מדינה פלסטינית עוינת. מי שמנע בכל השנים באופן מלאכותי את הלגליזציה של היישובים הללו עשה את זה בכוונה כדי להותיר דלת פתוחה להשתלטות של מדינה פלסטינית על כל שטחי יו"ש. לעבודת הצוות ישנה גם משמעות אנושית פשוטה. אנשים קנו בתים במיטב כספם, בתים שנבנו בהסכמה ממשלתית וחוברו למים וחשמל על ידי גופי השלטון. והנה יום אחד הודיעו שהם לא חוקיים, שהוציאו אותם מהקו הכחול - מהתחום הלגיטימי של היישוב. וכך בתיהם בסכנת הריסה ובכל מקרה הם תקועים. יש מי שפשטו את הרגל בגלל זה, ישנם זוגות שהתגרשו ולא יכולים למכור ולממש את הרכוש שקנו בכסף מלא ובתמימות. פשוט רשעות.
בכל מקרה, מי שמונע את הגשמת החלטת הקבינט מנסה, למעשה, להבטיח שאופציית המדינה הפלסטינית תישאר בתוקף. זהו אותו גורם שמונע את הקמת שכונת גבעת המטוס בירושלים, שכונה בדרום העיר שקיבלה את כל האישורים וההיתרים וחשיבותה לעיר הבירה קריטית. אלא שהפלסטינים וגורמים זרים מתנגדים להקמתה, כי היכן שהיא עתידה לקום הם רוצים ליצור רצף ערבי מבית לחם וחברון לאבו דיס ורמאללה. רצף של מדינה פלסטינית. ומי שמונע את הקמת השכונה הוא ראש הממשלה, בדיוק כפי שהוא מונע מתן אישורי תכנון ובנייה בשכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק. כפי שהוא מטרפד את קידום שטח E1 שבין ירושלים ומעלה אדומים. הכל מאותה סיבה.
התעמקות בעמדה הישראלית המתרקמת כלפי "תוכנית המאה" האמריקאית מסבירה הכל. קווי המתאר של התוכנית שדלפו עד כה מוכיחים שהם יותר תוכנית בנימין נתניהו מאשר תוכנית דונלד טראמפ. הם בנויים על מה שנתניהו מכנה מדינה פלסטינית מינוס: הקמת בירה פלסטינית בירושלים, בחלק משכונות הבירה שלנו. לכן נתניהו דוחף בסתר לוויתור על ארבע ויותר שכונות בצפונה ובמזרחה של העיר, ראו תוכנית ח"כ ענת ברקו. קווי המתאר גם בנויים על העברת 10% משטח יו"ש לריבונות ישראל ושליטה ישראלית ביטחונית בבקעת הירדן ומחנות צבאיים ביו"ש.
עכשיו ניתן להכניס לקונטקסט את טרפוד החלטת הקבינט לגבי צוות הסדרת המאחזים, לצד מניעת בניית גבעת המטוס והחנק בירושלים. נתניהו מותיר ואקום מכוון כדי לאפשר להעביר לפלסטינים את מרבית השטח.
ראש הממשלה נקרא לסדר
אחרי נאום בר־אילן לחשו מקורבי נתניהו שהוא משחק משחק מתוחכם. הוא אומר כן כדי שהפלסטינים יגידו "לא" ואנחנו לא נחטוף מברק אובמה. זה ממש לא עזר, אבל ההסכמה למדינה פלסטינית כבר מכתימה את הימין כולו. עכשיו שוב לוחשים מסביבת נתניהו שהוא יגיד "כן, אבל" ל"תוכנית המאה" של טראמפ ומאותן סיבות.
כאשר מדברים על מסירת ירושלים, בית־אל וחברון, זוהי עמדה מוסרית חמורה בפני עצמה. היא מקבילה לעמדת בעל שמקבל הצעה לקנות את אשתו ב־100 אלף שקל ועונה, "כן, אבל רק במיליון". גם אם ההיתכנות לביצוע העסקה המגונה נמוכה, בעצם התשובה הפך הבעל לסרסור בוגדני. במיוחד כאשר הוא מקפיד לא לגעת באשתו כדי לשמר את האופציה של הקונה להעלות את המחיר.
אבל חמור מכך, מי שטוען שנתניהו לא באמת מתכוון לומר כן, משטה במאזיניו ובמצביעיו. נתניהו טען השבוע שפרסומי חברת החדשות נגדו הם התקפה על מחנה הימין והדתיים. אבל לו ראש הליכוד היה מעוניין לקדם בשקט את עמדות מחנה הימין, אותו מחנה שהוא מנסה לגייס לצדו כנגד האשמותיו בשחיתות, הוא לא היה מטרפד את החלטת הקבינט. זו שזכתה לאישור אמריקאי מקדים.
למעשה, נתניהו מחמיץ בכוונה הזדמנות היסטורית שנקרתה לנו מאז עליית טראמפ לשלטון. מאז נובמבר שעבר יש לנו בבית הלבן ובוושינגטון ידידי אמת, שלא נגועים בקונספציות המסורתיות של השמאל העולמי. מי שנתמכים על ידי עשרות מיליוני מצביעים שיכלו בקלות להתפקד לליכוד ולבית היהודי. בד בבד, הפלסטינים הצליחו להשניא את עצמם על טראמפ וסובביו ומספקים לנו הזדמנות פז לעצב את המציאות מחדש. בנסיבות הללו, לו נתניהו באמת רצה, ניתן היה ליישם את מה שהוא וראשי מפלגתו טענו כל השנים. לשים קץ לטעות ההיסטורית המדממת של הסכמי אוסלו, למוטט את הרשות הפלסטינית ולספח את שטחי C.
אלא שנתניהו מדבר ימין ועושה שמאל. הוא מחמיץ עכשיו את החמצת המאה. ורק מוזר שמי שסביבו, במפלגה ובקואליציה, לא קורא אותו לסדר. השבוע כינס ח"כ יואב קיש מהליכוד דיון בכנסת בעניין החלטת הקבינט וצוות המאחזים, אלא שאם הוא רוצה להשיג תוצאות, עליו לפנות לכתובת הנכונה: לזמן את ראש הממשלה ולקרא אותו לסדר.