הניצחון של אסד כבר ברור - השאלה היא מה יהיה עם האיראנים

לא הרבה אחרי שתוכתר אלופת עולם חדשה בכדורגל יוכתר בהצלחה גם המאמץ של אסד להשתלט מחדש על דרום סוריה והגולן. שתיים משלוש המערכות המשמעותיות שהתנהלו בסוריה בשנים האחרונות עומדות להסתיים: המערכה להחזרת שלטון אסד ברוב חלקי המדינה והמערכה למחיקת "המדינה האסלאמית". המערכה השלישית, זו של ישראל לסילוק איראן מסוריה, עדיין בעיצומה ועוד תימשך זמן רב.

היה נוגע ללב לראות השבוע את הפליטים שנמלטים מאימת ההפגזות, בעיקר מהעיירה נווא, לעבר גבול ישראל. משפחות שבקושי רב הצליחו לגייס 50 דולר עבור נהג שייקח אותן לגבול, פורסות יריעת ניילון ועליה את המעט שהצליחו לארוז ומתיישבות עם ילדיהן על הטרשים בשמש הקיץ הקופחת. אחרי יממה הן מצליחות להגיע אל האוהלים שמספקת ישראל ולהקים לעצמן מקלט אנושי יותר. 15 אלף כאלה כבר נמצאים בגבול הגולן.

בנקודה אחת ליד קוניטרה הציבו המורדים תותח במרחק 20 מטר מגדר הגבול. ישראל, נאמנה לעיקרון של אי־התערבות במלחמה, לא אומרת להם דבר. זאת אף שלא קשה לדמיין מה יקרה כשהתותח הזה יתחיל לירות: צבא אסד יירה עליו בתגובה, וחלק מהפגזים ייפלו בשטחנו. לכן תוגברו השבוע כוחות צה"ל בגולן כדי לאותת לאסד שעל כל זליגה תהיה תגובה ישראלית.

המאמץ שלו בימים האלה הוא לעבר דרעא. שם מחופרים כ־2,000 לוחמים של מגוון ארגונים, ללא יד מכוונת ופיקוד אחוד. אבל אסד מכתר אותם עם כוח של יותר מ־30 אלף לוחמים, שמורכב בעיקר מסורים (המשמר הרפובליקני, דיוויזיה 4 ואיתם מיליציית "הנמר" העלווית) וכמעט ללא איראנים. צבא אסד נזהר שלא להישחק בלחימה בשטח הבנוי ומטיל על המורדים מצור תוך כתישה אווירית אגרסיבית של הרוסים והמון ארטילריה. בשיטה הזאת הוא מכניע בזה אחר זה את הכפרים והעיירות שסביב דרעא, וגם לעיר שהייתה ערש המרד בסוריה צפוי גורל דומה. בלי מים ותחת הפצצות יומיומיות - דרעא תיכנע בקרוב.

משם הוא צפוי לפנות מערבה אל מעוז דאע"ש שבמשולש הירמוך. שם ממתינים לו יותר מאלף לוחמים של דאע"ש, נחותים במספר ובציוד מהצבא שעומד מולם. רק אחרי שיכניע אותם יפנה צפונה אל הגולן הסורי.

ישראל כבר מזהירה את אסד שהיא מתכוונת לממש את הסכם הפרדת הכוחות ככתבו וכלשונו. ההסכם שנוסח ב־1974 הוא למעשה המסמך המשפטי היחיד שקיים בינינו לבין סוריה. ההסכם קובע אזור חיץ שאליו אסור לאף אחד מהצבאות להיכנס ושתי רצועות של כוחות דלילים בצד הסורי ובצד הישראלי. אם יכניס אסד כוחות מעבר למותר לאזור, ישראל תפגע בהם. לכן נראה שאסד יימנע מלנהל לחימה סמוך לגבול הישראלי. באזור הזה הוא גם לא יוכל ליהנות מהסיוע האווירי הרוסי מחשש לחיכוך עם ישראל. הוא ינסה להשיג כניעה של הכפרים בגולן במשא ומתן שילווה בהפגזות אכזריות.

ראינו את השיטה הזאת פועלת בשני כפרים בצפון רמת הגולן בשנה שעברה. אחרי ריכוך של כמה שבועות, אנשי אסד מציעים לאנשי הכפר להסגיר את הנשק הכבד, לשמור את הנשק האישי לעצמם ובתמורה לא נכנסים לכפר ואף מכתירים את ראש המיליציה המקומית כמפקד בשכר מטעם אסד. המנשר שהוציאו השבוע ראשי הארגונים בגולן מסמן שזה מה שיקרה גם שם: הם גינו והכפישו במילים קשות את אסד והודיעו שלנוכח מעלליו הלא־אנושיים הם מתכוונים לפתוח איתו במשא ומתן. אם יהיה סלע התנגדות אחד בגולן, זה יהיה הכפר ג'ובתא אל־חשב, שלא ימהר להיכנע.

אנשי הכפרים האלה, שעומדים עכשיו להיכבש, מקיימים קשר הדוק עם ישראל כבר חמש שנים. ברגע שיחזור אסד למשול באזור הזה, יגיע קץ לאחד המפעלים המופלאים שהקימה ישראל: פרויקט "שכנות טובה". הסיוע ההומניטרי ייאלץ להיפסק, אבל ישראל צריכה לשכנע את השותפים מעבר לגדר להמשיך למנוע כניסה של שיעים לכפרים שלהם.

זה התחיל לפני חמש שנים בהרבה חשדנות הדדית. צה"ל הציע לראשי המיליציות בצד השני לדבר, והם באו מהוססים, לא מאמינים שבצד הישראלי יש בני אדם כמוהם. אבל לדיאלוג יש כוח וממנו צמח שיתוף פעולה חסר תקדים. זו אומנם טיפה באוקיינוס הסבל והאומללות ששטף את סוריה, אבל העובדה שקרוב ל־5,000 סורים, תושבי מדינת אויב, זכו כאן לטיפול היא סיבה לגאווה ישראלית. אל מול עולם חירש ועיוור לסבל של הסורים הוכיחה ישראל שהיא עדיין יכולה להיות אור לגויים. על הדרך קיבלנו גם אנחנו שיעור במזרח התיכון החדש, שבו שיתוף פעולה בין ישראלים לערבים הוא אפשרי וגם מועיל.

רעש צפוני

כשיסיים עם הגולן, ייוותרו לאסד שני אתגרים: מובלעת אידליב, שם הוקמה "שמורת טבע" של כעשרת אלפים מורדים, בהם אנשי א־נוסרה ודאע"ש, והכורדים שבמזרח, שיושבים על עתודות הנפט האחרונות של סוריה. ברגע שארה"ב תיסוג לחלוטין ממזרח סוריה, יצטרפו הכורדים לקונפדרציה של המדינה הסורית החדשה, על אפם ועל חמתם של הטורקים.

השאלה שתיוותר פתוחה היא הנוכחות האיראנית, והיא תידון בפסגת טראמפ־פוטין ביום שאחרי המונדיאל. בפסגה הזאת אמורים להיקבע העקרונות לפריסת הכוחות האיראניים בסוריה. פוטין לא יתנדב להוציא אותם כליל, אבל בינתיים הוא מקפיד שלא יתקרבו לגבול הישראלי. הרוסים ואסד גם יחד מצרים לאחרונה את צעדיהם של האיראנים בסוריה. נמאס להם לספוג תקיפות ישראליות על כל שדה תעופה שמשמש למשלוחי נשק מאיראן.

אבל האיראנים בשלהם, ואם ייחסמו הנתיבים האוויריים, הם ימשיכו להתבסס בדרך היבשה. גם התסיסה הפנימית באיראן לא מקהה את הנחישות שלהם להיאחז בסוריה. בכירים ישראלים שנפגשו עם פוטין השתמשו (בהמלצת גורמי מודיעין) בשפת רחוב כדי לתאר מה תעשה ישראל לאיראנים אם יתבססו בסוריה. למשמע הביטויים הבוטים התפשט חיוך רחב על פניו של הנשיא הרוסי, שלא השאיר מקום לספק: לפוטין אין שום בעיה שישראל תבעט את איראן מסוריה (הביטוי שהישראלים השתמשו בו היה חודרני יותר).

בינתיים נראה שלא כל זרועות המודיעין של איראן מצליחות להבין את העולם החדש. המזימה שלהן לבצע פיגוע במצעד של האופוזיציה האיראנית בפריז רק סיפקה עוד הזדמנות להראות לעולם את פרצופה האמיתי של איראן. שירותי המודיעין באירופה קיבלו מידע שהוביל למעצרם של זוג איראנים־בלגים, שנתפס עם מטען החבלה במכוניתו. לבד מהם נעצר גם דיפלומט איראני מווינה שכנראה סיפק להם את החומרים, וזה בזמן שהנשיא האיראני רוחאני מנסה לקושש תמיכה אירופית בהסכם הגרעין הקורס וכשארה"ב שוקלת להכריז על משמרות המהפכה כעל ארגון טרור.

מה שבעיקר צריך להטריד אותנו בימים האלה הוא עתידו של חיזבאללה. בניגוד לפרסומים שונים, אנשי הארגון לא החלו עדיין לצאת מסוריה. כ־5,000 לוחמים עדיין פרוסים באזור דמשק ובגבול סוריה־לבנון. אבל כשתושלם הלחימה, הם יתחילו לחזור ללבנון, וזה יסמן את תחילת הסוף של 12 שנות השקט המבורכות שזכינו להן בצפון.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר