אנו קרובים יותר לסבב האלימות הבא בעזה - ופתרון לא נראה באופק

ההחלטה לסגור חלקית את מעבר כרם שלום למעבר סחורות פנימה והחוצה מרצועת עזה, ולשנות את המדיניות הישראלית, התקבלה לאחר דיונים שהתנהלו בתקופה האחרונה בצמרת המטה הכללי. זאת לאחר יותר ממאה ימים של טרור עפיפונים, שהם למעשה המשך ישיר של צעדות השיבה, ומתוך החלטה של צה”ל שלא להחריף את התגובות הצבאיות בשלב הזה.

ההבנה במערכת הביטחון היא שבקצב העניינים הנוכחי, פתרון או הפסקת טרור העפיפונים אינם נראים באופק, כאשר לחמאס בשלב זה אין מחיר הפסד שעשוי לגרום לו לשנות את דרך פעולתו. זאת כאשר במקביל - מעבר רפיח בין מצרים לרצועת עזה נפתח, הסחורות נכנסות לרצועה ללא הפרעה, צה”ל גם נמנע לתקוף מטרות חמאס בעומק הרצועה בתגובה להמשך טרור העפיפונים, ובנוסף, גם הפתרונות ההגנתיים מתעכבים.
 

ההבנה עכשיו במערכת הביטחון היא שהגענו לנקודה של מבוי סתום, שבה למעשה אין כל לחץ אמיתי שמופעל על חמאס כדי שיעמיד אותו בפני הדילמה אם להפסיק את טרור העפיפונים (שלפחות על פי חלק מהנהגת חמאס, השיג את מטרתו). הטרור הזה סנדל את הדרג הפוליטי בישראל והעלה שוב את נושא עזה לסדר היום העולמי. גם אם בדרג המדיני או הצבאי לא יגידו את הדברים בצורה זו, ההגעה לנקודה זו מבטאת במידה רבה שעד עכשיו היוזמה הייתה בידי חמאס, וישראל הייתה בעיקר תגובתית נוכח המצב ההולך ומסלים. בחודשים האחרונים העימות ברצועת עזה הולך ומתקרב, אבל בצעדים קטנים, כאשר לשני הצדדים ברור שללא פתרון משמעותי יותר למצב, עימות ברצועת עזה הוא רק עניין של זמן. בחמאס ובישראל נערכים גם לעימות.

 

עכשיו, בפעם הראשונה המשמעותית מאז החלו האירועים, בישראל מנסים להחזיר את היוזמה לידיים ולהיות צעד אחד לפני חמאס. בין הבחירה ביוזמה בפעולות צבאיות דוגמת תקיפות ברצועה, סיכול ממוקד של בכירים או פגיעה בחוליות המשגרות את הבלונים, צה”ל בוחר בשלב הזה לנסות להפעיל את הלחץ בערוץ הכלכלי־אזרחי. זאת, כדי להפעיל לחץ על חמאס - פנימה בתוך הארגון, אבל גם לא להגיע לעימות צבאי.
 

 קשה לחזות מה יהיו תוצאות המהלך, אבל ניסיון העבר מלמד שכאשר ישראל הפעילה מדיניות דומה וסגרה את המעברים בתגובה על ירי רקטות, זה לא הוביל לעצירתן. בישראל מביאים בחשבון שהצעד הזה עשוי להאיץ את תהליכי ההסלמה הזוחלת לקראת עימות ברצועה, ובשבועות האחרונים אכן נערך צה”ל לקראת עימות אפשרי, גם ברמה ההגנתית. פריסת מערכת כיפת הברזל שנעשתה בסוף השבוע האחרון בלא שהייתה קודם לכן התרעה ממוקדת, נראית עכשיו מובנת יותר.
 

בצה”ל מבינים באיחור שלא ניתן להמשיך עם המצב הנוכחי בדרום, ושבכל מקרה - מצב העניינים הזה עשוי להוביל לעימות גם כך. יכול להיות שפעולה נחרצת בשלבים הראשונים של טרור העפיפונים, כפי שנהגו הכוחות והמפקדים אל מול צעדות השיבה, הייתה מפסיקה את הטרור הזה בשלב מוקדם יותר. עכשיו כבר קשה יותר לעצור, ובכל מקרה עפיפוני הטרור הם רק כלי ואמצעי וכל זה כבר שייך להיסטוריה. ייעלמו העפיפונים, יגיע טרור אחר. הפעולה של ישראל עכשיו נועדה לעצור את הסחף ולגרום לחמאס לעצור ולחשוב. ההיגיון הזה אולי ברור בעיניים הישראליות, אבל לחמאס יש דרך משלו לנתח את העניינים. לפחות כרגע, נראה שאנחנו יותר קרובים לסבב האלימות הבא מאשר לפתרון אחר, מדיני, שאינו נראה באופק.